Maybe tomorrow

 

אוּלַי מָחָר/ ניר גולן

אוּלַי מָחָר אֲנִי אֶהְיֶה רָחוֹק מְאֹד

רָחוֹק מְאֹד

וּבְתוֹךְ אִישׁוֹנַיִךְ אֶהְיֶה קָרוֹב,

וְתִּרְאֶינָה עֵינֵיךָ כִּי אֲנִי רָחוֹק מְאֹד

וּמִצְחִי הַטָּהוֹר יִזְרַח כִּלְבָנָה.

 

אוּלַי מָחָר אֲנִי אֶהְיֶה רָחוֹק מְאוֹד

וְאַהֲבָתִי אֵלַיִךְ מְאִירָה,

וְאַהֲבָתֵךְ אֵלַי

כְּמוֹ עָזְבָה אֶת אַהֲבָתִי

וְנוֹתַרְתִּי לִי לְבַד.

 

מָה טוֹב לוֹ לָאָדָם שֶׁשָּׁב הוּא אֶל עֲבָרוֹ,

מָחָר אֶל אֲשֶׁר אַהֲבָה נַפְשִׁי.

מָחָר בָּאוֹר הַלָּבָן אֶפְגֹּשׁ שׁוּב אֶת כֻּלָּם

וְאַתְּ נוֹתֶרֶת בַּשֶּׁקֶט שֶׁל מָחָר.