Good morning Rav Kook

"שְׁלֹשָׁה כּחוֹת מִתְאַבְּקִים כָּעֵת בְּמַחֲנֵנוּ. הַמִּלְחָמָה בֵּינֵיהֶם נִכֶּרֶת הִיא בְּיוֹתֵר בְּאֶרֶץ-יִשְׂרָאֵל, אֲבָל פְּעֻלָּתָם נִמְשֶׁכֶת מֵחַיֵּי הָאֻמָּה בִּכְלָל, וְשָׁרְשֵׁיהֶם קְבוּעִים הֵם בְּמֶרְחֲבֵי רוּחַ הָאָדָם. אֻמְלָלִים נִהְיֶה אִם אֶת שְׁלֹשֶׁת הַכּחוֹת הַלָּלוּ– שֶׁהֵם מֻכְרָחִים לְהֵאָחֵד אֶצְלֵנוּ, לְסַיֵּעַ כָּל אֶחָד אֶת חֲבֵרוֹ וּלְשַׁכְלְלוֹ, שֶׁיְּבַצֵּר [ימתן] כָּל אֶחָד מֵהֶם אֶת הַקִּיצוֹנִיּוּת שֶׁחֲבֵרוֹ יוּכַל לְהָבִיא בְּצוּרָה מְקֻלְקֶלֶת, כְּשֶׁלּא תְסֻיַּג דַּרְכּו – נַנִּיחַ בְּפִזּוּרָם, בִּמְרִידָתָם זֶה עַל זֶה, וּבְהֵחָלְקָם כָּל אֶחָד לְמַחֲנֶה מְיֻחָד,הָעוֹמֶד כְּצַר לַמַּחֲנֶה הַשֵּׁנִי.

הַקּדֶשׁ, הָאֻמָּה, הָאֱנוֹשִׁיּוּת – אֵלֶּה הֵם שְׁלֹשׁ הַתְּבִיעוֹת הָעִקָּרִיּוֹת, שֶׁהַחַיִּים כֻּלָּם, שֶׁלָּנוּ וְשֶׁל כָּל אָדָם, בְּאֵיזוֹ צוּרָה שֶׁהִיא, מֻרְכָּבִים מֵהֶם. […] הַהִתְמַזְּגוּת הַדְּרוּשָׁה שֶׁל שְׁלֹשֶׁת הַתְּבִיעוֹת הַגְּדוֹלוֹת הַלָּלוּ מֻכְרַחַת הִיא לָבוֹא בְּכָל קְבוּצָה, שֶׁיֵּשׁ לָהּ תִּקְוָה שֶׁל חַיִּים עֲתִידִים […].

שְׁלֹשׁ הַסִּיעוֹת הַיּוֹתֵר רִשְׁמִיּוֹת בְּחַיֵּי הָאֻמָּה אֶצְלֵנוּ [הן]:

הָאוֹרְתּוֹדוֹכְּסִית, הַנּוֹשֵׂאת אֶת דֶּגֶל הַקּדֶשׁ, טוֹעֶנֶת בְּאמֶץ, בְּקִנְאָה וּבִמְרִירוּת,  בְּעַד הַתּוֹרָה וְהַמִּצְוָה, הָאֱמוּנָה וְכָל קדֶשׁ בְּיִשְׂרָאֵל.

הַלְּאֻמִּית הַחֲדָשָׁה, הַלּוֹחֶמֶת בְּעַד כָּל דָּבָר שֶׁהַנְּטִיָּה הַלְּאֻמִּית שׁוֹאֶפֶת אֵלָיו […].

הַלִיבֶּרָלִית, שֶׁהָיְתָה נוֹשֵׂאת אֶת דֶּגֶל הַהַשְׂכָּלָה בֶּעָבָר לֹא רָחוֹק וַעֲדַיִן יָדָהּ תַּקִּיפָה

בְּחוּגִים רְחָבִים, הִיא אֵינָהּ מִתְכַּנֶּסֶת בַּחֲטִיבָה הַלְּאֻמִּית, וְדוֹרֶשֶׁת אֶת הַתּכֶן הָאֱנוֹשִׁי הַכְּלָלִי שֶׁל הַהַשְׂכָּלָה, הַתַּרְבּוּת וְהַמּוּסָר וְעוֹד.

הַדָּבָר מוּבָן, שֶׁבְּמַצָּב בָּרִיא יֵשׁ צרֶךְ בִּשְׁלֹשֶׁת הַכּחוֹת הָאֵלֶּה גַּם יַחַד, וְתָמִיד צְרִיכִים אָנוּ לִשְׁאף לָבוֹא לִידֵי הַמַּצָּב הַבָּרִיא הַזֶּה, אֲשֶׁר שְׁלֹשֶׁת הַכּחוֹת הַלָּלוּ יַחַד יִהְיוּ שׁוֹלְטִים [ולא שכל אחד יתבצר בעמדת ‘אנא אמלוך’] בָּנוּ בְּכָל מִלּוּאָם וְטוּבָם, בְּמַצָּב הַרְמוֹנִי מְתֻקָּן שֶׁאֵין בּוֹ לֹא חָסֵר וְלֹא יָתֵר. הַקּדֶשׁ, הָאֻמָּה וְהָאָדָם, יִתְדַּבְּקוּ יַחַד בְּאַהֲבָה אֲצִילִית וּמַעֲשִׂית, וְיַחַד יִתְוַעֲדוּ הַיְחִידִים וְגַם הַסִּיעוֹת, שֶׁכָּל אֶחָד מֵהֶם מוֹצֵא אֶת כִּשְׁרוֹנוֹתָיו יוֹתֵר מְסֻגָּלִים לְחֵלֶק אֶחָד מִשְּׁלֹשֶׁת הַחֲלָקִים הַלָּלוּ, בַּיְדִידוּת הָרְאוּיָה, לְהַכִּיר בְּעַיִן יָפָה כָּל אֶחָד אֶת הַתַּפְקִיד הַחִיּוּבִי שֶׁל חֲבֵרוֹ […].

(הרב קוק/ פיסקה י”ח/ ‘אורות התחיה’/ ספר ‘אורות’)