"כָּל אָדָם יֵשׁ לוֹ הַמַּסְלוּל שֶׁלּוֹ שֶׁעַל-יָדוֹ הוּא בָּא לְאָשְׁרוֹ, לְתַכְלִית הֲוָיָתוֹ, שֶׁבּוֹ הוּא מִתְדַּבֵּק לְיוֹצְרוֹ, וְלֹא יוּכַל לָבֹא לִמְגַמַּת חֶפְצוֹ בְּמַסְלוּל אַחֵר, אַף עַל פִּי שֶׁהוּא מַסְלוּל יָשָׁר בְּעַד אֲחֵרִים. עַל כֵּן צָרִיךְ כָּל אֶחָד לִהְיוֹת מוֹקִיר מְאֹד אֶת מַסְלוּלוֹ הַמְיֻחָד. וְזֶה הַדָּבָר נוֹהֵג בְּאִישׁ פְּרָטִי, וְקַל וָחֹמֶר בִּכְלָלוּת עַם, שֶׁכְּפִי הַהִתְעַלּוּת וְהַהִתְרַבּוּת שֶׁל הַכְּלָל לְעֻמַּת הַפְּרָט, כָּכָה תִּתְגַּדֵּל הַחוֹבָה וְהַדִּיּוּק הַנִּמְרָץ לִשְׁמֹר אֶת הַמַּסְלוּל הַמְּיֻחָד שֶׁעַל-יָדוֹ הַכְּלָל כֻּלּוֹ מוֹצֵא בּוֹ אֹשֶׁר רַב."
(הרב קוק/ קבצים מכתב יד קדשו – פנקס ירושלים תרצ"ג/ ד')
תגובות
הוסף רשומת תגובה