The Spiritual Will of Abraham Sutzkever

הצוואה הרוחנית של אברהם סוצקבר

צוואה רוחנית Spiritual Will היא "מסמך אנושי" המסכם את ניסיון החיים הרוחניים של אדם. התקווה היא כי חלק מן ההוויה העצמית  Self-dobeing שלנו תעבור לדורות הבאים. זהו ביטוי לצורך הקיומי שלנו בהמשכיות רוחנית. לעיתים הצוואה הרוחנית היא יצירה חשובה של הוגה דעות או אמן, שיצר אותה לפני מותו, המבטאת מסר רוחני ממנו לדורות העתיד. צוואה זו היא המורשת הרוחניות אותה אדם רוצה להעביר לסובבים אותו.

אברהם סוּצְקֵבֵר/סוצקעווער 1913-2010 היה מהחשובים במשוררי היידיש וכונה בפי אחדים "סלובצקי". אחת מהיצירות המפורסמות שלו היא "מִי יִשָּׁאֵר? מָה יִשָּׁאֵר"? מהווה צוואה רוחנית ייחודית ומרתקת.

שלוש דוגמאות לצוואות רוחניות:
צוואת דוד
לפני מותו קרא המלך דוד לבנו שלמה, ונתן לו הנחיות להמשיך את דרכו. חשוב לו לפרט בפניו את אפי הדרך וחשיבותה. זהו מעשהו האחרון של דוד המוזכר במקרא. הבקשה הראשונה: "אָנֹכִי הֹלֵךְ, בְּדֶרֶךְ כָּל-הָאָרֶץ; וְחָזַקְתָּ, וְהָיִיתָ לְאִישׁ". (ספר מלכים א', פרק ב', פסוק ב')
הבקשה השנייה היא ללכת בדרך אביו, לעבוד את ה' ולשמור את מצוותיו: "וְשָׁמַרְתָּ אֶת-מִשְׁמֶרֶת ה' אֱלֹהֶיךָ, לָלֶכֶת בִּדְרָכָיו לִשְׁמֹר חֻקֹּתָיו מִצְו‍ֹתָיו וּמִשְׁפָּטָיו וְעֵדְו‍ֹתָיו, כַּכָּתוּב בְּתוֹרַת מֹשֶׁה". אם יעשה זאת, מבטיח דוד, ישמור ה' את מלכותו.
צוואת דוד היא צוואה רוחנית המסכמת את הוויתו כמלך ומבקשת משלמה להפוך להיות מלך טוב יותר: בוגר נפשית, שומר על דרכי ה' ועל דין וצדק.
איגרת הרמב"ן:
מכתב המיוחס לרמב"ן, שנכתבה לבנו נחמן ששהה בקטלוניה. האיגרת היא צוואה רוחנית הכוללת דברים בדבר חשיבות הענווה והימנעות מכעס. בסופה דואג הרמב"ן לציין:
"תִּקְרָא הָאִגֶּרֶת הַזֹּאת פַּעַם אַחַת בְּשָׁבוּעַ וְלֹא תִפְחֹת, לְקַיְּמָהּ וְלָלֶכֶת בָּהּ תָּמִיד אַחַר הַשֵּׁם יִתְבָּרַך. לְמַעַן תַּצְלִיחַ בְּכָל דְּרָכֶיךָ, וְתִזְכֶּה לָעוֹלָם הַבָּא הַצָּפוּן לַצַּדִּיקִים. וּבְכָל יוֹם שֶׁתִּקְרָאֶנָּה – יַעֲנוּךָ מִן הַשָּׁמַיִם כַּאֲשֶׁר יַעֲלֶה עַל לִבְּךָ לִשְׁאֹל, עַד עוֹלָם. אָמֵן סֶלָה."

הוראות הקריאה והשימוש בה הופכות את הצוואה לטקס דתי-רוחני עם הבטחה. האיגרת זכתה לתפוצה רבה והוכללה במהדורות רבות של סידורים וספרי מוסר.
צוואתו של עבדול בהאא:
האסיפות הרוחניות הלאומיות הוזכרו לראשונה בצוואתו של עבדול בהאא, למרות שכבר ב-1909 בחרו הקהילות הבהאיות בארצות הברית ובקנדה "ועדה מתאמת"

(Executive Committee)  ובה תשעה חברים, שבידיהם הופקדה הקמת בית התפילה הבהאי סמוך לשיקגו. כאשר נחשפה צוואתו של עבדול בהאא ברבים ב-1921, כבר תפקד המוסד הצפון אמריקאי כאספה לאומית לכל דבר, וכך הצוואה היא חזון שהתגשם והפך למציאות.

הצוואה הרוחנית של אברהם סוצקבר: מתוך1974 - שירים
װער װעט בלײבן? װאָס װעט בלײבן?
מִי יִשָּׁאֵר? מָה יִשָּׁאֵר?
בלײבן װעט אַ װינט,
יִשָּׁאֵר הָרוּחַ,
בלײבן װעט די בלינדקײט פונעם בלינדן, װאָס פאַרשװינדט.
יִשָּׁאֵר הָעִוָּרוֹן שֶׁל עִוֵּר שָׁכוּחַ.
בלײבן װעט אַ סימן פונעם ים: אַ שנירל שוים,
יִשָּׁאֵר סִימָן שֶׁל יָם: פְּתִיל קֶצֶף מִתְנוֹצֵץ,
בלײבן װעט אַ װאָלקנדל פאַרטשעפּעט אויף אַ בוים.
יִשָּׁאֵר עָנָן קָטָן, לָכוּד בְּרֹאשׁ הָעֵץ.

מִי יִשָּׁאֵר? מָה יִשָּׁאֵר? הֲבָרָה פְּשׁוּטָה,
שֶׁתָּנֵץ מִבְּרֵאשִׁית שׁוּב אֶת בְּרִיאָתָהּ.
יִשָּׁאֵר הַוֶּרֶד לְבַד בִּגְאוֹנוֹ,
וּבָעֵשֶׂב- נִצָּנִים שִׁבְעָה, לְהָבִינוֹ.
מִכָּל כּוֹכְבֵי רְקִיעַ מִצָּפוֹן עַד יַם,
יִשָּׁאֵר כּוֹכָב שֶׁבְּדִּמְעָה טָבַע דּוּמָם.
טִפָּה אַחַת נוֹתֶרֶת בְּכָל קַנְקַן שֶׁל יֵין.

װער װעט בלײבן? גאָט װעט בלײבן, איז דיר ניט גענוג?
מי יִשָּׁאֵר? אֱלֹהִים. לֹא דַּי לָכֶם עֲדַיִן?
(תירגם מיידיש אמיר בקר(

השיר הוא שיח פילוסופי-ערכי-קיומי עם הקורא: סוצקבר מציג לנו את מהות הוויתו הרוחנית דרך שתי שאלות מנחות: מִי יִשָּׁאֵר? מָה יִשָּׁאֵר?

הָרוּחַ
הָעִוָּרוֹן
סִימָן שֶׁל יָם
עָנָן קָטָן
הֲבָרָה פְּשׁוּטָה
הַוֶּרֶד
נִצָּנִים שִׁבְעָה
כּוֹכָב שֶׁבְּדִּמְעָה
טִפָּה אַחַת
סוצקבר מונה את הדברים החשובים לדעתו בחיים המגדירים את זהותו. אלו הם הדברים שיישארו והם התמצית הרוחנית של חייו.

סיכום:

בסוף הצוואה הרוחנית ישנה שאלה ואמירה אמונית המתייחסת לקיומו של האל.
מי ישאר? אלוהים יישאר, האם זה לא מספיק בשבילך?

הדיאלוג הרוחני נשאר פתוח: מה כל אחד מאיתנו מחפש באמת בחייו? מה מספיק בשבילנו?

סוצקבר רוצה שנמשיך בתהליך התפתחות רוחנית שלנו. אולי בצוואה הרוחנית שלו הוא מבקש מאיתנו שלא נפסיק לשאול.

בשונה מהצוואות הרוחניות של דוד המלך, הרמב"ן ועבדול בהאא, מסיים סוצקבר בשאלה שדורשת התבוננות פנימית, עמוקה וכנה. הוא לא נותן לנו נוסחא, הנחיות או הוראות, אלא מבקש מאיתנו להתבונן מסביב ולשאול שאלות אמוניות-קיומיות;

װער װעט בלײבן? גאָט װעט בלײבן, איז דיר ניט גענוג? מי יִשָּׁאֵר? אֱלֹהִים. לֹא דַּי לָכֶם עֲדַיִן?