Where were we on October 7th
היכן היינו בשבעה באוקטובר?
המציאות הרוחנית בישראל
בעקבות השבעה באוקטובר/ סקירת מאמרים
בשבעה באוקטובר חווינו 'משבר רוחני' או 'מצב חירום רוחני'. זהו הוא מושג
שטבע ד"ר סטניסלב "סטן" גרוף Stanislav Grof, ממייסדי זרם הפסיכולוגיה הטרנספרסונלית ומגדולי החוקרים של שימוש
במצבי תודעה לא רגילים. הוא מתאר מצב שבו עולים קשיים נפשיים עמוקים שתכליתם הוא
התפתחות וגדילה רוחנית, כפי שמופיע במרבית התרבויות המסורתיות אצל שאמנים, מרפאות
ומנהיגי שבטים (כולל במסורת היהודית-לדוגמא משה רבנו).
רקע:
התפתחות רוחנית יכולה להתפרס על פני שנים, בדרך של מסורת רוחנית כלשהי
המשלבת לימוד ותרגול אינטנסיבי שנועד לאמן את התודעה ולהרחיבה. לימוד קבלה, חשיפה
לפילוסופיה הבודהיסטית, ריטריטים של ויפאסנה, לימוד מסורות שמאניות- כל אלו ועוד
יכולים לגרום לה לטלטלות נפשיות ולעורר שאלות עמוקות על האופן שבו אנו עד לאותו
הרגע. חלק מלימודים כאלו כולל יציאה מגבולות העצמי, הרחבת הזהות ושינוי תפיסת
המציאות ולכן באופן טבעי במהלך הדרך יכולים להתעורר משברים, ספקות ופחדים- אך
השינוי מתרחש בצורה הדרגתית, מחלחל פנימה ומשנה את המבנה הנפשי אך לא מפרק את
התשתית עליה בנויה הנפש. בעצם, במסע של התפתחות רוחנית תהליכית יש יכולת לעשות
אינטגרציה בין מי שהייתי לבין מי שאני הופכת להיות.
לעומת זאת, משבר רוחני הוא מצב שבו השינוי התודעתי שמתרחש הן באופן ספונטני
והן באופן חד ועוצמתי עד שהאדם החווה מתקשה להכיל אותו- מה שיכול להוביל לחוויה של
מצוקה, צמצום, הצפה רגשית וקשיי תפקוד (מה שנקרא בקבלה 'שבירת הכלים'- מצב בו האדם
נחשף לעוצמות חזקות מדי של אור אשר הכלי הנפשי/רוחני שלו אינו יכול לשאת).
להבנתו של גרוף, הפוטנציאל הגלום במשבר רוחני הוא פתיחת המודעות לחלקים
נסתרים במציאות היומיומית, הגשמה מלאה יותר של ייעודנו הרוחני בעולם וחיבור לניצוץ
האלוהי שקיים בכולנו -חיבור שנוכח באופן חזק יותר בחברות מסורתיות והתפוגג בחברה
המערבית התעשייתית.
גרוף מדבר על מגוון רחב של מצבי תודעה אחרים (אותם הוא מכנה הולוטרופיים-
'תנועה לעבר שלמות') אשר הינם בעלי פוטנציאל להתפתחות נפשית דרך הרחבת התודעה מעבר
לגבולותיה 'הרגילים'- לפחות באופן שבו אנו תופסים אותה בחברה המערבית.
במצב חירום רוחני, כפי שחווינו החל מהשבעה באוקטובר, החלק הלא מודע בנפש
(הפרה נטלי, הביוגרפי והטרנספרונלי) הופך להיות חזק ונוכח יותר בחווייתו של האדם
במהלך היומיום, מה שמתבטא בסימפטומים המזכירים מצבים נפשיים קיצוניים- הצפה רגשית
אינטנסיבית, בלבול, חוויה שהעולם הפנימי משפיע בצורה חזקה על תפיסת המציאות, תחושת
אחדות עם העולם, מצב תודעתי פתוח ורחב שמייצר קושי בתפקוד יומיומי, חוסר עניין
בשינה ואכילה, חיבור רוחני חזק לכל הברואים ועוד. משברים רוחניים יכולים להתבטא
בצורות שונות, כמו למשל חוויות סומטיות חזקות של זרמים אנרגטיים לאורך הגוף,
זיכרונות שעולים מגלגולים קודמים ואף תקשור עם ישויות על טבעיות.
המלחמה צפויה לחולל גל התעוררות
רוחנית
בעקבות מלחמת יום הכיפורים התעוררה
תחושה שהערכים הציוניים הקלאסיים של עלייה והתיישבות כבר אינם מספקים תשובה לשאלה
"למה אנו כאן". אם הציונות והתנ"ך לא הצליחו כנראה הפתרון נמצא
בערכים הישנים של היהדות.
"כולם נשא הרוח"
הוואקום הערכי בא לידי ביטוי בעיקר
אצל הצעירים. החיפוש כלל בין השאר פנייה למיסטיקה ופריחת קבוצות של יוגה, מהרישי,
סיינטולוגיה, סדנאות אסט ואימן, וכן שימוש בסמים מסוגים שונים. אז גם החלה תופעת
החזרה בתשובה. אכן, שנות השבעים והשמונים היו שנות פריחתה של תנועת התשובה. הזרם
של חילונים שנעשו חרדים החל בטפטוף, אך הלך והתגבר. אוכלוסייה זו, שהייתה
"מלח הארץ", כללה אמנים, קציני צבא, טייסים, אנשי אקדמיה, בעלי מקצועות
חופשיים ועוד.
רוב החוזרים בתשובה פנו אל הזרם
החרדי. היו לכך כמה סיבות: החרדים נתפסו כאותנטיים יותר, לעומת הדתיים־לאומיים
שהדימוי שלהם באותם ימים היה פשרני ו"פרווה". אלה שנטשו את העולם
החילוני שאפו להתמסר לחיים הדתיים ולא לנסות להיות "מקף מחבר", כהגדרתו
של יוסף בורג. שנית, באותם ימים הציונות הדתית התמקדה בתוצאות מלחמת ששת הימים:
גוש אמונים, שהוקם בראשית 1974, ריכז את מיטב הכוחות על מנת ליישב את השטחים
שהתווספו למדינה. אנשיו שאפו להוביל תנועת תשובה רחבה בנוסח הראי"ה קוק,
והאמינו כי חידוש ההתיישבות, ערך מרכזי בציונות החילונית שהחל להיזנח, ייצור תחייה
רוחנית שתרתום גם את אנשי הציונות העובדת אל המסורת היהודית. זוהי אחת הסיבות
המרכזיות לכך שהציבור הדתי־לאומי כמעט לא השקיע משאבים בפעילות יזומה ל"קירוב
רחוקים", כפי שעשה העולם החרדי.
אלפים ואולי רבבות חזרו בתשובה. תנועת
החוזרים בתשובה הפיחה תקוות רבות בקרב שומרי המצוות, שהאמינו כי תחזיותיו של
הראי"ה על תנועת תשובה רחבה קרובות להתממש: "יתפתח הישוב בארץ ישראל,
ייבנה הבנין הלאומי, מתוכו יפוח רוח גדול, נשמת האומה תתעורר לתחיה… והצביון הטבעי
להם הוא אשר יביא את התשובה הגדולה, את התשובה מאהבה, בלא שום נפילה חמרנית, כי אם
תשובה פנימית נובעת מעומק האמת שבאור החיים של הנשמה" (אורות התחייה, לא).
אולם הדבר לא התרחש, וההמונים לא קיבלו על עצמם שיבה לשמירת תורה ומצוות. הייתה זו החמצה גדולה לחברה הישראלית כולה, שהפסידה את מעורבותם של אלה
שמסוגלים "לדבר בשתי שפות" ולהוות גשר אמיתי בין העולם החרדי והדתי
לעולם החילוני, כמי שמכירים את שני העולמות. קשיים אלה לא היו נחלת החוזרים בתשובה
שהצטרפו לציונות הדתית, אולם כאמור מספרם של אלה היה קטן יחסית.
התנפצות האמונות
מלחמת חרבות ברזל שבאה לפתחנו מתוארת
בפי רבים כ"מלחמה תנ"כית". היא מערערת דפוסי מחשבה ואמונה שהיו
מקובלים במשך עשרות שנים, ובכך שוברת זהויות. אנשים שהיו בעד דו־קיום והאמינו
בשלום חשים כי אמונה זו התנפצה. עומר ברק, סופר תל־אביבי, כתב בפוסט שהכה גלים:
"במסגרת חשבון הנפש… עולות לי שתי מילים בלבד, שתי מילים שסירבתי להגיד אותן:
אני יהודי. וואו. כמה שנאתי את צמד המילים האלה. בכל הרצאה בחו"ל הייתי אומר
שאני ישראלי, ואם מישהו היה שואל משהו על היהדות שלי הייתי אומר שאני לא. שנולדתי
יהודי, אבל אין בי שום דבר ושום כלום יהודי… וזו פעם ראשונה בחיי שהבנתי שלא משנה
כמה אני אנסה, אני לא יכול לברוח מזה. וזו פעם ראשונה בחיי שהבנתי שאני גם לא
רוצה. אני גאה ביהדות שלי. אני מתבייש שהתכחשתי לה. אני לא אלך עכשיו עם כיפה וגם
לא נראה לי שתראו אותי בבית הכנסת, אבל אני אחפש את היהדות שלי". מתוך לקחי ההיסטוריה נראה שאנו עומדים לפני גל חדש של התעוררות רוחנית, שיהיה גדול
ומשמעותי מזה של מלחמת ששת הימים ויום הכיפורים. האם הזעקה הפנימית אכן תוליד את
תחילתו של גל התעוררות המוני, כמו שצפה הרב קוק? היום,
אנשים יכולים ללמוד יהדות מבלי שאיש סביבם יודע זאת, תוך שהם ממשיכים בצורת חייהם
הקודמת. גם החברה הישראלית נעשתה
מסורתית יותר, וכיום רבים מהחוזרים בתשובה עושים זאת ממקומם, בלי לנטוש את
עיסוקיהם, לנדוד לערים חרדיות ולהתנתק מבני המשפחה. המודעות לנזקים שנגרמו עקב
ניתוקם היזום של החוזרים בתשובה מעברם ומעולמם החילוני, הביאה להבנה שמי שהיה
חילוני במשך שנים רבות צריך לעשות את דרכו אל היהדות במתינות ובהדרגתיות.
זו הזדמנות להתחדש עם כל הטוב והשפע
שיש לעולם החילוני להעניק לצורת המחשבה ולאורח החיים הדתי.
המלחמות הקודמות במדינת ישראל הביאו איתן גל התעוררות רוחנית, אך אלה לא הובילו עד כה לשינוי שסחף את החברה הישראלית. המלחמה הנוכחית מביאה לפתחנו התרחשות נוספת, גדולה מקודמותיה. האם הפעם נדע לעשות זאת אחרת?
גל עצום של התחזקות רוחנית
בעם ישראל - לכך אנו עדים מאז אותה שבת שחורה, שמחת תורה תשפ"ד - השבעה
באוקטובר - בכל שכבות העם, בכל המגזרים, תופעה ברוכה זו ניכרת: בהיכלי הישיבות,
בהם הבחורים הוסיפו שעות לימוד; אצל נשות הבית שם קיים התחזקות בענייני צניעות,
בהלכות שמירת הלשון, בהפרשת חלה; משפחות חטופים קיבלו על עצמן לשמור שבת כהלכתה;
חיילים בשדה הקרב שהתחילו להניח תפילין; ובמשפחות שכול שקיבלו על עצמן קבלה טובה
לזכר נשמת יקיריהן הי''ד.
"בדרך אמונה בחרתי, בדרך אמונה
שבתי" - משפט זה כתבה אגם ברגר על לוח מחיק במסוק צה"ל בדרכה לבית
החולים לפגוש את משפחתה. מסר אמונה שליווה והחזיק אותה וחברותיה לאורך תקופת השבי,
שם השתדלו לשמור על קיום המצוות ככל האפשר - לא לאכול חמץ בפסח, לצום ביום כיפור.
אגם אף נמנעה מלאכול בשר לא כשר, דבר שהתקבל אמנם בביקורת מסוימת, בהיותו מנוגד
לכאורה לשכל הישר, אפרופו ל'מוח שליט על הלב'. אך דווקא בשבי, במקום החשוך ביותר,
האמונה היא זו שהאירה את הדרך.
אסור לנו לפספס כזה משבר טוב
הרב שלמה קרליבך אמר שיש שני סוגי
דמעות: אלה שיורדות, בדכדוך ובצער, ואלה שעולות, בתקווה ובתפילה. חייבים לחשוב אחרת, אולי נתחיל לדבר גם על מילים
"משיחיות" כאלה. על גאולה שלמה. כמו שהרוע הפתיע אותנו השנה בעוצמה הכי
גדולה שיש, כך אנחנו מקווים שגם הטוב יפתיע אותנו לצד ההפוך, בעוצמה הכי גדולה שרק
אפשר. כמו שהתממשו תסריטי אימה שאנחנו לא יכולים אפילו לדמיין, כך צריך לקוות
לתסריטים של יופי ונחמה ושמחה, יותר מכל מה שהדמיון שלנו משער. "אסור
לנו לפספס כזה משבר טוב", אמר בחיוך מריר תא"ל אופיר לויוס, קצין חינוך
ראשי. איזה משפט. העם היהודי הרי יודע לנצל היטב משברים. להפוך אותם להזדמנויות. לויוס
מבקש להתחיל לנסח את השפה שבה נדבר על המשבר הזה. שפה של תקווה. לויוס מתחיל בכאבי
הפנטום שלו. הוא קטוע רגל, מאז שמטען חבלה התפוצץ בסמוך אליו ברצועת עזה.
"הכאב חזר לי עוד יותר במלחמה", הוא מספר, "ובמובן מסוים שמחתי על
כך. הכאב מזכיר לי כל הזמן את הסיפור. אז אני אומר לכל מי שאני פוגש: גם לנו יהיו
כאבי פנטום, תמיד. האמון נשבר, המערכות קרסו, איבדנו כל כך הרבה. החוסר העצום הזה,
זה כאב שילווה אותנו". יש שתי מילים שהוא חוזר עליהן הרבה - "להחזיק מורכבות.
להחזיק דיאלקטיקה. צריך ללמוד להכיל את זה: יש פה שבר ויש פה תקווה. אוי ואבוי לנו
אם נמשיך בלי אחד מהחלקים האלה. צריך ללמוד לחיות עם השבר, וללמוד לצמוח מתוכו. כל
הסדקים והצלקות ילוו אותנו. אז צריך להפוך אותם לחומר בערה, כדי לבנות את קומת
התקווה". "התקווה לא תמיד רציונלית. אבל זה רציונלי לבחור בתקווה למרות הכל,
ולא בייאוש ובתסכול, בפרט כשמדובר בייאוש מדברים שאין לנו השפעה ושליטה עליהם". 'משבר' הוא מקום
הלידה. זה המקום שבו דברים נולדים. באמת, מנהיגי תקווה לא יכולים לפספס משבר טוב".
מקורות:
1.
על הרצף שבין פסיכוזה למשבר רוחני/ פסיכולוגיה עברית/ ליאור שיינפלד 7/9/2023
2.
היכן היה אלוהים ב-7 באוקטובר? הצעה למבט אחר/ 17 בדצמבר 2023 | מאת: פרופ' בני פורת המכון לדמוקרטיה
3.
אנו עדים לגל עצום של התחזקות רוחנית בעם ישראל - בכל שכבות העם, בכל
המגזרים. טורו השבועי של ליפא גרוס/ בחדרי חדרים
4.
אם הציבור הדתי לא יפריע: המלחמה צפויה לחולל גל התעוררות רוחנית/ מאת דרור יהב/ כ״ד בכסלו ה׳תשפ״ד (07/12/2023 21:47)מקור ראשון
5.
אנו עדים לגל עצום של התחזקות רוחנית בעם ישראל - בכל שכבות העם, בכל
המגזרים. טורו השבועי של ליפא גרוס/ בחדרי חדרים
6.
אסור לנו לפספס כזה משבר טוב
/ סיון רהב מאיר/ פורסם 11.08.24
תגובות
הוסף רשומת תגובה