The BoSeM model for leading the student soul

מודל בש"ם להובלת נפש התלמיד במסע לפולין

בסוף יום עבודתו יוצא הנגר מבית המלאכה ודורך על שביבי עץ, הזגג דורך על שברי זכוכיות והמחנך יוצא מבית-ספרו ודורך על שבבי נשמות/ על-פי רבי ישראל מסלנטר.

המסע לפולין עוסק בנפשו של התלמיד. מידת הצלחת המסע נמדדת בשינוי באקטואליזציה העצמית Self-Actualization וביכולת של הפרט ליישם את מטרותיו באופן מיידי, במציאות המיידית, תוך לקיחת אחריות אישית רבה יותר בדרכו האישית. לאורך התהליך החינוכי המלווה את המסע לפולין עובר התלמיד למידה "נפשית" בעלת מספר מטרות המנוסחות מחדש בהתאם לגישה החינוכית הסולאגוגית Soulagogy. תהליך הלמידה במסע מסייע לתלמיד בהגשמה העצמית שלו, שעל פי רוג'רס (Rogers, 1951) הוא יצירה עצמית והגדרת תכלית עתידית. התלמיד, דרך סיור באתרים בפולין ומפגש עם שרידי החיים היהודיים הפזורים ברחבי פולין המייצגים את עושרם הרוחני והתרבותי, מגבש לעצמו את ייחודו כאדם, ומבין את המשמעות האישית והיקף החורבן והאבדון של היהודים שנרצחו והיהדות שנעקרה. ייעודה של האקטואליזציה העצמית הוא הגשמת מטרות העצמי כאן ועכשיו. מודל בש"ם פותח על-ידי ניר גולן בכדי לסייע לתלמיד לזהות ולהגדיר את יכולות עצמו וליישם את מטרותיו באופן מיידי. הפוטנציאל הטמון בכל אדם על-פי מודל הבש"ם נבחן דרך האקטואליזציה העצמית שלו, במציאות המיידית, תוך לקיחת אחריות אישית רבה יותר על דרכו שלו. במקביל הוטבע על-ידי גולן, המונח  Dobeingהמגדיר את מימוש הוויה עצמית: Doing the Being. זהו מצב הווייתי (אונטולוגי) חדש. המונח Dobeing מאחד את שני המונחים, ומגדיר אותם כמימוש ההוויה העצמית דרך זיהוי שלושה מעגלי הבש"ם:

·        בטן: תשוקות Passion

·        שוטף: יכולות Capabilities

·        מיוחד: ייחודיות Uniqueness

החלק המשותף לשלושתם, הוא מימוש ההוויה העצמית Dobeing.

שלושת המעגלים יכולים להישאר רק בתחום ההוויה ה-Being, אך ניתן לממשם ולהעבירם ל-Doing. מעבר זה מההוויה לעשייה, הוא מימוש ההוויה העצמית.

לכל אדם יש את הבש"ם האישי שלו. בושם מופק כיום מחומרי ריח המומסים בתוך ממס נדיף. באנלוגיה, לכל אדם יש את הרכב "חומרי הריח" שלו הנובעים מתשוקותיו, יכולותיו וייחודו. ריחו המיוחד של כל בושם נקבע לפי סוג והרכב חומרי הריח (תמציות) ומינונם. תפקיד הממס הנדיף לאפשר התזה נוחה של הבושם כתרסיס. כל עוד אדם אינו "מתיז" לסביבתו את הבש"ם שלו הוא אדם "חסר ריח", בכדי "שיריחו" אותו עליו לתקשר ולממש את הבש"ם שלו. התלמיד מתחיל את תהליך הלמידה במסע, כבר בשלב ההכנה, בהכרות עם המודל, תוך הבנת תכולת כל מעגל וחשיבותו. השיח הוא סביב הבש"ם הנוכחי שלו. בתהליך זיהוי עצמי זה נפתח שיח אותנטי מול המדריך ונוצרת אווירת שייכות ופתיחות בקבוצה. בהמשך בשלב ההכנה, מקושר כל תוכן רגשי או היסטורי למודל. לדוגמה: יחידת לימוד המתעסקת במפעלו של יאן קרסקי, מציגה את הבש"ם האישי שלו והאופן בו מימש אותו לאורך התקופה, תוך שימוש בטקסטים מתוך ספרו: "סיפורה של מדינה במחתרת"- "יאן קרסקי, "האיש שהניסה לעצור את השואה", מתאר בספר חשוב ויוצא-דופן זה את פעילותו כלוחם וכשליח בכיר במחתרת הפולנית. הוא מספר בסגנון מרתק על חיי היום-יום בפולין המובסת, על משימות השליחות הסודיות ברחבי אירופה הכבושה, על בריחתו הנועזת משבי הגסטאפו, פגישותיו עם מנהיגי היהודים בגטו ורשה, והתגנבותו למחנה השמדה כדי להיות עד במו עיניו לזוועה. שיאו של הספר הוא שליחותו של קרסקי לבריטניה ולאמריקה בעיצומה של המלחמה, לדווח למנהיגי העולם החופשי על המתרחש בפולין ועל שואת היהודים." המודל מורחב ומזוקק לתוך משפט ה-Dobeing של כל אחת מהדמויות אותם פוגש התלמיד בהכנה. לדוגמה משפט ה-Dobeing של יאן קרסקי: "האיש שהניסה לעצור את השואה". דוגמה נוספת, בפרק העוסק באלף שנות יהדות פולין ניתן לדבר על השינוי בבש"ם של הקהילה היהודית לאורך ההיסטוריה. בשיח סביב "חוק השואה" הפולני ניתן לדבר על חשיבות החוק כחלק מהגדרת ועיצוב הבש"ם הלאומי של העם הפולני כיום וכמות האנרגיה המושקעת בעיסוק בו.

מימוש הוויה עצמית

הגשמת ההוויה העצמית Dobeing יכולה לבוא לידי מיצוי רק דרך סיפוק התשוקות העמוקות של הפרט. הפרט צריך להיות מודע לתשוקותיו, יכולותיו וייחודו, בהיותם המניע והאמצעי למימוש עצמי תחילה ולהגשמה עצמית. במציאות של חיפוש ומימוש העצמי: אינדיווידואליזם Individualism, קיימים שני מונחי יסוד:

 Self-actualization .Self-realization/

קורט גולדשטיין הגדיר כי המניע של כל אדם הוא מימוש עצמיSelf-actualization .

אקטואליזציה עצמית היא תהליך שבו מביא האדם את עצמו לידי מימוש של העצמי בזמן ובמרחב מוגדרים וסופיים ולשם מטרות מוגדרות. לדוגמה: התלמיד מחזק את הקשר שלו עם עברו הקיבוצי-יהודי, ומעמיק את הזדהותו עם גורלו של העם היהודי. תהליך זה הוא תהליך למידה אישי פנימי על-פי הגישה הסולאגוגית Soulagogy. התהליך הרגשי מחזק את ההרגשה, השייכות והמחויבות האישית להמשכיות החיים היהודיים ולקיומה הריבוני של מדינת ישראל. במהלך המסע פוגש התלמיד דמויות היסטוריות אשר בעזרתן הוא לומד על הבש"ם שלהם, על משפט ה-Dobeing ואופן מימושו. כל דמות במסע היא בעלת בעלת בש"ם מיוחד: לכל דמות יש את הבש"ם שלה, משפט ה-Dobeing שלה וניתן לקיים במקום שיח פורה על מידת ואופן מימושו. המימוש העצמי מכיל בתוכו את היצירה העצמית  :Self-realization תהליך ההוכחה שהעצמי כשלעצמו איננו "ממשי" באופן השלם, ועליו לעבור תהליכים אשר בסיומם הוא יגיע למימוש עצמי. המימוש העצמי נפרד מתהליך הגשמת השאיפות של העצמי, מפני שלפעילויות של העצמי, החותר לקראת מימושו, יש מטרה שהיא מעבר לתהליך זה. ביקור בבתי-קברות עוסק באופן המובהק ביותר ב"מימוש העצמי" של הדמות. השיח סביב הקבר, כולל ניתוח המצבה או האנדרטה, מייצר קרקע פורייה לזיהוי משפט ה-Dobeing של הדמות, אופן אזכורו על המצבה או בזיכרון ההיסטורי-קולקטיבי. הפעילויות הללו כשלעצמן מהוות בסיס להגדרתו ולהיווצרותו של מצב הווייתי (אונטולוגי) Dobeing. לדוגמה, דרך ההכרות עם עיקרי האידיאולוגיה הנאצית, התלמיד עומד על המניעים ועל הנסיבות שהביאו לעלייתה ולמעשים של אכזריות וחוסר אנושיות שלא היו כמותם בהיסטוריה האנושית, מכיר ומעריך את מלוא המשמעות של עמידתם האמיצה ומאבקם חסר התנאים והסיכויים של היהודים שיצאו להילחם בכובש הנאצי. השיח סביב "מרד גטו ורשה" ו"המרד הפולני" מתרכז בעיקר סביב מימוש משפט ה-Dobeing של המורדים בשתי הסיטואציות השונות. בשיחות הערב ניתן למקד את השיח סביב הזיהוי והדיוק של הבש"ם של התלמיד, חיפוש אחר משפט Dobeing רלוונטי אותו התלמיד מעוניין ליישם במהלך המסע או לאחריו.

"אין הנפש משיגה חירות אמיתית מתוך צבירת חומרים לשם ידע ומתוך רכישת רעיונותיהם של אנשים אחרים, אלא מתוך גיבוש אמות מידה לשיפוט משלה ומתוך יצירת מחשבות"/ רַבִּינְדְרָנָת טָאגוֹר

המסע לפולין מזמן לתלמיד מפגש עם אירועים, אנשים ומקומות העוסקים בעיקר באמות המידה של המוסר האנושי. תפקידו של המדריך להדהד את חווית האחרים אצל התלמיד ולסייע לו לגבש בעצמו את סולם ערכיו. אחת המטרות העיקריות במסע היא שהתלמיד יזהה באדם אחר, בעל זכויות שוות לזכויותיו, תוך אמפתיה והדדיות. עליו להבין כי לאדם קל יותר לחוש אמפתיה כלפי אדם אחר מוכר ולא כלפי אדם אחר אנונימי. בכדי להבין מטרה אנושית זו, נפגש התלמיד במנגנון ההשמדה לסוגיו. התלמיד מנסה להבין, תוך ביקור באתרי ההשמדה השונים, כיצד התאפשרה סיטואציה בלתי- אנושית זו. בכדי שסיטואציה כזו תקרה, צריכים להתקיים 3 תנאים: חוסר לקיחת אחריות אישית על התהליך- העברת האחריות לקולקטיב, הימנעות מוחלטת מביקורת והטלת ספק עד כדי צייתנות עיוורת, ודה-אינדיבידואליזציה או דה-הומניזציה של הקורבן. חלק גדול מתהליך ההשמדה התאפשר דרך ראיית ה"אחר" כאנונימי, ולכן קל יותר להאשימו שלא בצדק, כאחראי על סבלו, והוא מואשם באסונו. במקביל ניתן לנהוג בו כאילו הוא "תת-אנוש": בעל חיים או חפץ. תהליך זה של דה-הומניזציה או החפצה, מונע את ראיית העולם מנקודת מבט ה"אחר"- סימפתיה, מונע את תהליך האמפתיה ויוצר תהליך אפתיה. תהליך קיצוני זה של אפתיה התרחשה במהלך מלחמת העולם השנייה. דוגמה דרך דמות: במהלך המלחמה מונה פרנץ שטנגל למפקד מחנה ההשמדה סוביבור ומאוחר יותר למפקד טרבלינקה. לאחר המלחמה נתפס ונכלא בבית סוהר בגרמניה, שם ראיינה אותו גיטה סרני:

ס: כך שלא הרגשת שהם בני אנוש?

ש: "מטען", אמר, "הם היו מטען". הוא קם והניח את ידיו לאות ייאוש. הנמכנו את טון הדיבור. היה זה אחד מהרגעים המעטים באותם שבועות של שיחות בו הוא לא התאמץ להסוות את ייאושו, ויגונו חסר התקווה יצר רגע של אהדה.

ס: מתי אתה חושב שהתחלת לראות בהם מטען? מהאופן שדיברת קודם, כשתיארת את היום שבו הגעת לטרבלינקה, את הזוועה שחווית בראותך גופות מפוזרות בכל מקום, הם לא היו מטען מבחינתך, לא?

ש: "אני חושב שזה התחיל ביום שראיתי לראשונה את 'מחנה המתים' בטרבלינקה. אני זוכר את כריסטיאן וירט עומד שם, ליד הבורות המלאים בגופות כחולות־שחורות. לא היה שם שום דבר משותף עם בני אנוש – לא יכול היה להיות שום דבר משותף. היה זה גוש, גוש בשר מרקיב. וירט אמר: 'מה נעשה עם הזבל הזה?', אני חושב שבתת מודע אז התחלתי לחשוב עליהם כעל מטען".

הבש"ם על-פי הגישה הסולאגוגית Soulagogy מאפשר ללומד לזהות את "הכבוד הסגולי שלו שאינו בר-הפקעה" בחיים, בבריאות, בשלמות הגופנית, בחופש הפוליטי, ובחינוך. מטרה נוספת במסע היא להקנות ללומד יכולות לדמיין בצורה סימפתית את הקשרים עם הזולת, היכולת לחשוב בצורה ביקורתית סוקראטית, היכולת להתעלות מעל תפישות קיימות מקומיות ולפתח תודעה גלובאלית בכדי להתמודד עם פתרון בעיות עולמיות. הגישה הסולאגוגית Soulagogy  מניחה כי המאבק לחירות ולשוויון מתחיל קודם כל בתוך כל אדם ואדם, שבתוכו חמלה וכבוד סגולי המתמודדים נגד פחד, חמדנות ונרקיסיזם. החינוך הסולאגוגי Soulagogy  מתממש דרך שאילת שאלות ובבחינה עצמית. הדגש הושם על בדיקה עצמית, על אחריותיות accountability  אישית ועל פעילות שכלית אינדיבידואלית כנגד צייתנות לסמכות. דיואי סבר שהדרך הטובה ביותר להפוך אנשים צעירים לפעילים היא להפוך את הכיתה למרחב בעולם האמיתי, ברצף אחד עם העולם שבחוץ- מקום שבו דנים בבעיות אמיתיות ומעוררים מיומנויות מעשיות אמיתיות. החינוך הסולאגוגי Soulagogy עוסק במימוש הבש"ם של הלומד: התשוקות, היכולות והערך המוסף הייחודי של הלומד לחברה: הקניית מיומנויות של תקשורת בין ותוך-אישית דרך יצירת תרבות דיבור ושיח, פיתוח אינטליגנציה רגשית ושליטה עצמית דרך דחיית סיפוקים. חשיבה אוטונומית וביקורתית, ומחויבות ערכית עליונה לכבוד האדם וחירותו. מימוש הוויה עצמית Dobeing היא בחירה או שאיפה ומצטיירת כבעלת אופי התפתחותי. היא מורכבת ממכלול האפשרויות העומדות לרשות הפרט ומיכולות המימוש שלהן. הפרט, בעל יכולת מימוש ההוויה העצמית, שואף להגשמה עצמית משום שהוא בעל מודעות עצמית כישות נפרדת, ומשום ששאיפותיו נובעות מתוך תובנה פנימית והן בעלות ערך בעבורו.

חינוך Soulagogy עוסק במימוש התשוקות, היכולות והערך המוסף הייחודי של הלומד לקהילה: חשיבה אוטונומית וביקורתית, ומחויבות ערכית עליונה לכבוד האדם וחירותו. הערכת הלמידה בלמידה הסולאגוגית Soulagogy מבוססת יכולת הסתגלות חדשנית: סביב התהוות ויצירת ה- Dobeing של הלומד. תהליך ההערכה והתגמול צריך להיות מותאם לקצב השינוי המואץ במציאות, אשר גובר עם הצורך בשינויים הסתגלותיים. לא ניתן לבצע הערכת תוצרים או התנהגויות, בצורה מדידה כמותית או איכותית. הגישה החדשה להערכת למידה תלויה ביצירת ה- Dobeing של הלומד. לדוגמה: התלמיד מגבש לעצמו עמדה פנימית ביחס למורכבות היחסים בין היהודים לפולנים לאורך ההיסטוריה המשותפת של שני העמים, על הצדדים השונים שלהם, ומבין את תולדות יהודי פולין ומורשתם, גם על רקע ההיסטוריה והתרבות הפולנית.

סיכום

מטרת המסע להוביל את נפש התלמיד Soulagogy. סולאגוגיה Soulagogy היא אסכולה חינוכית ל"הובלת נפש הלומד", המניחה כי בתהליך הלמידה המחשבה נפתחת מתוך הנשמה ומחברת את האדם לעולמו בדרך עשירה, מעודנת ומורכבת. 
תהליך הלמידה במסע לפולין הוא אחד משיאי הלמידה הסולאגוגית Soulagogy של התלמיד במערכת החינוך, הוא אינו מסע היסטורי בעיקרו, אלא מסע עכשווי, פנימי, עמוק אל נבכי נפשו של הלומד בזיהוי ועיצוב זהותו האישית. במהלך המסע מתקיים באופן תדיר בכל אתר, תהליך בו המחשבה נפתחת מתוך הנפש, נקשרת עם אובייקטים חיצוניים ומוחזרת אל תוך הנפש, כך נוצרת המודעות לממשותם וצורתם של האובייקטים. כוחו של המסע הוא בעוצמת האירועים ההיסטוריים-אנושיים אותם חווה התלמיד. התלמיד נפגש באתרים השונים באירועים הסטורים שייצרו סיטואציות אנושיות קיצוניות ובאופן ההתמודדות האנושית עמן. המודעות המתהווה בשלב זה אצל התלמיד היא תנאי הכרחי להמשך תהליך הלמידה בחזרה מהמסע. הבש"ם ככלי למימוש הוויה עצמית Dobeing הוא בחירה או שאיפה, ומצטייר כבעל אופי התפתחותי. הבש"ם מורכב ממכלול האפשרויות העומדות לרשות הפרט ומיכולות המימוש שלהן. הפרט, בעל יכולת מימוש ההוויה העצמית, שואף להגשמה עצמית משום שהוא בעל מודעות עצמית כישות נפרדת, ומשום ששאיפותיו נובעות מתוך תובנה פנימית והן בעלות ערך בעבורו. מהות הלמידה צריכה בהכרח להיות שונה כי האתגר העיקרי כיום במערכת החינוך הוא שהבש"ם של הלומד, לרוב אינו בר הערכה חד-משמעית: יש קושי אמיתי לזהות ולהגדיר אותו ובמיוחד "להריח" אותו- לוודא שהלומד ממש את ה-Dobeing שלו. עם השיבה הביתה ממשיך תהליך הלמידה במציאות הקיומית הנוכחית. השיח סביב הבש"ם האישי ומימוש משפט ה Dobeing- שלו הופך להיות עיקר השיח לאחר המסע.