Meaningful interpretation for: Within my Heart, Mouth and Action

לבוש משמעותי למחשבה, דיבור ומעשה

לבוש הוא הכלי באמצעותו מתבטאים כוחות הנפש. לנפש שלושה לבושים מחשבה, דיבור ומעשה. האדם יכול בכל זמן לשנות ולהחליף את לבושי נפשו כרצונו. יתכן כי המקור לרעיון הלבושים הוא בפרשת נצבים בה מכריז משה באזני כל ישראל:

"כִּי הַמִּצְוָה הַזֹּאת אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם לֹא נִפְלֵאת הִוא מִמְּךָ וְלֹא רְחֹקָה הִוא:

לֹא בַשָּׁמַיִם הִוא לֵאמֹר מִי יַעֲלֶה לָּנוּ הַשָּׁמַיְמָה וְיִקָּחֶהָ לָּנוּ וְיַשְׁמִעֵנוּ אֹתָהּ וְנַעֲשֶׂנָּה:

וְלֹא מֵעֵבֶר לַיָּם הִוא לֵאמֹר מִי יַעֲבָר לָנוּ אֶל עֵבֶר הַיָּם וְיִקָּחֶהָ לָּנוּ וְיַשְׁמִעֵנוּ אֹתָהּ וְנַעֲשֶׂנָּה:

כִּי קָרוֹב אֵלֶיךָ הַדָּבָר מְאֹד בְּפִיךָ וּבִלְבָבְךָ לַעֲשֹׂתוֹ:"

 

מחשבה

המחשבה היא לבוש פנימי יותר ביחס לדיבור, הפועלת באמצעות אותיות המבטאות את הצד הרוחני שבנפש. כלי הביטוי העיקרי של השכל הוא המחשבה, כיון שמהות השכל הוא לתפוס את הדברים כמו שהם בתוך האדם, הדבר מתבטא במחשבה המיועדת לביטוי של האדם כלפי עצמו. המחשבה היא הממד הקוגניטיבי של הנפש ולכן עוסקת בפשר והבנה Comprehensive. המחשבה מייצרת באדם תחושה שאירועי וחוויות חייו משתלבים יחד לכדי שלם קוהרנטי, כחלק מרצף ומהיסטוריה, ומקנה תחושת עוגן, המשכיות ושייכות להקשר רחב יותר מן הקיום הפרטי. במחשבה נובעת השייכות למשהו גדול ממני. במחשבה חווה האדם חיבור לרגע דרך זיהוי פוטנציאל המשמעות/ קדושה ברגעי חיינו (שיחה עם אדם, יופייה של השקיעה).

 

דיבור

בְּפִיךָ- על התורה, זהו "בפיך", הדיבור הוא המגלה את מהותו הפנימית של האדם. ביצירתו כתוב "ויהי האדם לנפש חיה" ואונקלוס תרגם "לרוח ממללא". הרבי מליובאוויטש מבהיר כי במובן מסוים הדיבור חזק מהאמירה, שהיא אמירה שבלב, ש"אמרתי אני בליבי" (קהלת ב, א; ג, יז, יח), "על שום שהוא כוח נעוץ תחילתן בסופן". בדיבור קיים ממד מוטיבציוני והוא עוסק בתכלית ומטרת Purpose האדם: תחושת כיוון, הנעה ותכלית. ההנעה לפעולה נובעת מתוך דיבור על כיוון או מטרה משמעותית. כאשר יש לאדם מטרה משמעותית שמניעה אותו, כשברורה לו תכלית מעשיו, הוא מסוגל לשאת תסכול, מאמץ ואתגר. הדיבור מגדיר מטרה שיש לה משמעות אישית לאדם- תרומה לטובת משהו גדול יותר מהעצמי הפרטי. מטרה זו מעצימה את חווית ההמשכיות והשייכות מן הקיום הפרטי להקשר רחב יותר. דרך הדיבור היא מייצרת מחוייבות, המחזקת את ההערכה העצמית ומספקת תחושת מסוגלות ושליטה בחיים. נותנת מענה לצורך באוטונומיה, מסוגלות עצמית ותחושת שייכות. מעלה את רמת הרווחה הנפשית והרוחנית, מעוררת חיוניות. כל חריגה בדיבור מעבר לעצמי הפרטי שלי, היא תרומה למטרה גדולה מאיתנו, מעבר לצרכים אישיים, וחיבור לכוח עליון.

מעשה

לַעֲשֹׂתוֹ- על גמילות חסדים, זהו "לעשותו". המעשה נותן תחושת ערך Mattering – קיומי רגשי- תחושת האדם שקיומו בעל ערך וחשיבות. המעשה הוא נוכחות אקטיבית של האדם וביטוי עצמי במעגלי שייכות שונים. מאמציו נראים וראויים והדבר מוביל לתחושת חיבור וקרבה, הכלה ואמפטיה. האדם חווה הערכה והוקרה על מעשיו ותרומתו למעגלי השייכות השונים, הוא מרגיש משמעותי משום שמצליח להשפיע על הסובבים אותו. מימוש הפוטנציאל שלנו מתוך היכרות פנימית של הערכים והיכולת שלנו, וחיים בהלימה אליהם Dobeing.

סיכום:

לכאורה, סדר לבושי הנפש מהפנימי אל החיצוני הוא מחשבה, דיבור ומעשה. יחד עם זאת בשער לספר התניא, מציב אדמו"ר הזקן, המחבר, את הפסוק מספר דברים ל, יד: "כי קרוב אליך הדבר מאוד בפיך ובלבבך לעשותו". על-פי הפסוק מקדים הדיבור (בפיך), את המחשבה (לב-בך) והמעשה (לעשותו). אפשר שהסיבה לכך נעוצה במבנה הצורני של הדיבור המושפע ישירות מקדמות השכל, מהשכל הנעלם, העליון על השכל הגלוי (כמבואר באגרת הקודש, פרק ה). "שאיפתו של האדם לפשר היא כוח ראשוני ולא 'שכלון שניוני' בלבד של דחפים אינסטינקטיביים, פשר זה הוא ייחודי וסגולי בכך שרק הוא עצמו חייב ויכול למלאו. רק בדרך זו הוא לובש משמעות שיש בה כדי למלא את שאיפת האדם לפשר." (ויקטור פראנקל 1981)