Education Transpersonal

חינוך טרנספרסונלי

חינוך טרנספרסונלי (ט"פ) Education  Transpersonal  מתקיים באזור ש"מעבר ללומד", "מעבר לאישיות", "מעבר לאגו ולעצמי". לומד טרנספרסונלי הוא בעל תודעה המרחיבה את גבולות העצמי שלו. תודעה זו מוגדרת כתודעת האחדות והיא שיא ההתפתחות האנושית. היא גורמת לו להיות להוביל במקום רחב ועמוק יותר של חייו ומתוך קשר עמוק יותר בינו ובין העולם. קשר עמוק זה נקרא אמונה. החינוך הט"פ מרחיב את אמונתו של הלומד דרך חוויות רוחניות הכוללות התרחבות והארכה של המודעות מעבר לגבולות הרגילים של האגו ומעבר למגבלות הזמן והמרחב. לפי הרב קוק (מתוך מאמרי הראי"ה/מאורות האמונה/נתיבה חוב' כ"ג, א' אלול, תרפ"ח) "האמונה אינה לא שכל ולא רגש, אלא גילוי עצמי היותר יסודי של מהות הנשמה, שצריך להדריך אותה בתכונתה."

אברהם מאסלו נחשב חלוץ בתחום הט"פ. הוא חקר אנשים אשר הגדיר אותם כממומשים עצמית, נמצאים בשלב ההתעוררות, ובנה היררכיה של מניעים שבראשה נמצא מימוש עצמי רוחני. אנשים ממומשים מכוונים למציאות, מקבלים את עצמם ואת זולתם, נהנים להיות לבד, פעילים בצורה עצמאית, מוקירים את החיים, ענווים, נטולי הזדהות רגשנית, בעלי הומור ויצירתיים, עמידים בפני אמונות תרבותיות ומקבלים חוסר שלמות ועולם שמעבר לדיכוטומיות, בעלי רצון לעזור, יעילים ומגויסים בפשטות לפתרון בעיות חברתיות. החינוך הט"פ הוא אותו גילוי עצמי של מהות הנשמה המסייע ללומד לממש את עצמו. הוא מעבר לחינוך השכלי או הרגשי ולכן הוא דיסיפלינה העומדת בפני עצמה: פדגוגיה אמונית- שיטות הלימוד הט"פ. הרב קוק ממשיך ומסביר: "וכשאין משחיתים את דרכה הטבעי לה, איננה צריכה לשום תוכן אחר לסעדה, אלא היא מוצאה בעצמה את הכל. בעת החלש אורה, אז בא השכל והרגש לפנות לפניה דרך. וגם אז צריכה היא לדעת את ערכה, שלא משרתיה השכל והרגש הם הנם עצמותה. וכשתהיה קבועה באיתן מושבה, אז יצליחו השכל והרגש בפינוי הדרך ובהמצאת האמצעים השכליים והמוסריים המסקלים את המכשולים מעל דרכה." השכל והרגש מפנים את הדרך לאמונה בכדי שתהפוך להיות קבועה בליבו של הלומד.

החינוך הטרנספרסונלי מתייחס למהות האדם – לנשמה, לניצוץ האלוהי (ולא בהכרח במובן של פולחן דתי). לכן הפדגוגיה האמונית בשיטותיה מתייחסת לאדם כאל שלם, תוך התייחסות להיבטים הגופניים, הנפשיים והרוחניים שלו. המטרה היא לפתוח את ליבו של הלומד לטבעו הרוחני ולאפשר לאיכויותיו של טבע זה לבוא לידי ביטוי באופן בו המפגש עם העצמי ועם האחר יהיה אותנטי ועמוק יותר. הרב קוק מתאר את התהליך דרך "ההסתכלות המיוחדת של האמונה שהיא חלק ד' בעצמה הוא האור של הנבואה, וברדת המדרגה שפעת רוח הקודש, בשגם אלה יורדים לפעמים ומתאחים עם השכל והרגש בדרכי גילוייהם." החינוך הט"פ מציע ללומד הזדמנות להבין כי יש משמעות ותכלית לקשיים ולקונפליקטים שאותם הוא חווה במהלך החיים. כולנו באים לעולם כשבתוכנו גלומות סגולות אנושיות כגון חמלה, שלווה, אהבה, ענווה ועוד. ככל שהאדם מתבגר, הוא עוטה שכבות מגן וחומות של חוקים, פחדים ודפוסי התנהגות שמקשים עליו להתחבר לכוחות הטמונים בו מלידה. במסגרת תהליך הלמידה הט"פ מתרחשות התבוננות, הקשבה ועבודה עצמית המקרבות את הלומד לסגולותיו הראשוניות כך שמתחזקת בו תחושת השלמות והשלווה. הרב קוק קורא לסוג זה של אמונה "אמונה טבעית הסתכלותית". הוא מבחין ב- 3 סוגים של אמונה: "האמונה המופעה מהעולם האמונה הטבעית ההסתכלותית, והאמונה המופעה מהתורה האמונה הניסית המסורתית, והאמונה התוכית המופעה ממעמקי הנשמה, מפנימיות החוש האמוני בתהום עמקו, הם שלשה אורות גדולים, שכל אחד מהם יש לו תנאים מיוחדים ודורש תפקידים מיוחדים, והם לפעמים מתרכבים ומתמזגים זה עם זה בשלובי כחותיהם. ויש אשר רוח אחת מהן באה במלא סערתה ומבקשת לכבוש לה את כל הלב, את כל הלך החיים. וצריך אז, בעת שלטונה המיוחד, לדעת איך להתנהג עם הרוחות האחרים שהנם אז עומדים במצב של דורמוטה והנם עולים אז למקורם העליון להחליף כח ולבא בתוספת ברכות והחיה חדשה."

שלבים בחינוך ט"פ /פדגוגיה אמונית בהתבסס על פירמידת המנהיגות הטרנספרסונלית- פָּמֹ"ט / ניר גולן

Living with death

מטרת השיח הבסיסי בחינוך הט"פ הוא ללמוד לחיות עם המוות, להכיר בו כחלק מן החיים, ולהכילו כפי שמכילים את החיים עצמם. שיח זה נוגע בשלוש סוגיות עקריות של הבודהיזם: ארעיות, סבל והיעדר-אגו.

 Infinity Love

בהתייחס לצורך הבא הלומד מתחיל לחוש אהבה לכל היצורים הברואים, אהבה חוצה גבולות, גזע ומין. אלו רגשות ועוצמתיים מאד של התרחבות הזהות אל מעבר לאני האישי.

Unity learning

השלב של למידה אחדותית מבוססת על היכולת הלומד להיות בעל "עין של התבוננות פנימית" "Eye of Contemplation" (קן וליבר) "אמונה טבעית הסתכלותית". התבוננות זו נוצרת דרך חוויית מצבי תודעה שמובילים את הלומד לחדות ראיה ולתובנות על טבע התודעה עצמו. אל מצבי התודעה האלה יכול הלומד להגיע דרך טכניקות כמו מדיטציה, תפילה, תרגילי צ'י קונג וכו'.

 Awakening

מאסלו היה הראשון שדיבר על המונח "חוויית שיא"- Awakening חוויות של אחדות עם העולם. לדבריו מומלץ לא לחפש אחר חוויות אלה, אלא למצוא את הקדושה בשגרת החיים הרגילה. לשקט העולה מהקדושה שבשגרת החיים הרגילה הוא קרא "חוויות מישור" וראה בחווייה הזו מרכיב חשוב מאד במימוש העצמי. מדובר פה ב"מהות" האנושית שמעבר למילים. הלומד הט"פ רוכש בעזרת חוויות אלו אינטואיציה ישירה שנמצאת מעבר להשגה השכלית- התעוררות: "האמונה התוכית". מדובר על סגנון למידה שהוא מעבר למילים, מונחים ודואליות: למידה טרנס-מילולית, טרנס-רציונלית וטרנס-אגואית, למידה שהיא חוצה גבולות.
הנחות יסוד ללומד ט"פ מואר:
1. העולם כולו הוא ביטוי של מקור אלוהי ואצל כולנו מצויה היכולת לחוות את המקור האלוהי. כדברי הרב קוק: "אשרי אדם משוה תמיד את המטרה העליונה הזאת של יחודם של אלה שתי המגמות האמוניות, הפנימית והחיצונה לנגד עיניו. אורים גדולים מופיעים עליו, וזיו עליון מזריח עליו את נגהיו. "אשרי אדם שומע לי לשקוד על דלתותי יום יום לשמור מזוזות פתחי, כי מוצאי מצא חיים ויפק רצון מד' ".
2. לאדם יש טבע כפול: האגו, שהוא חוויה סובייקטיבית, והעצמי הנצחי. האגו הוא חווית החיים של רוב הלומדים, רובם מרגישים שיש אני ייחודי, אינדיווידואלי המלווה אותם לאורך חייהם. העצמי הנצחי, מתואר במונחים של האדם הפנימי, הרוח, ניצוץ האלוהות בנפש וכיו"ב. זהו חלק הקיים אצל הלומד מעבר לאישי ולכן הוא רחב יותר מן האגו.
3. תכלית חייו של הלומד הט"פ היא להזדהות עם העצמי הנצחי שלו, לדעת את המקור האלוהי, ומשם ולשם להוביל את אנשיו- תהליך התעוררות.
בשלב ההתעוררות עוסק הלומד בשאלה: מהו הדבר העמוק ביותר שאליו כמהה הנפש? מהן התחושות העומדות בבסיס הווייתו? מהי הלמידה או השיעור שטמון בסיפור החיים? אילו איכויות התפתחו בו או בה כתוצאה מהחוויות שחווה? שאלות שמפנה הלומד הט"פ לסובבים אותו: מהי משאלתי העמוקה ביותר? מה מפיח בי כוחות? מה משתק או "ממית" אותי? מי או מה הוא "אלוהים" עבורי? למה אני נצמד בלי להרפות? מה פירוש לחיות את החיים במלואם מבחינתי? האם חשתי בחיי קרבה או חיבור לדבר מה גדול ממני?

 World’s Beauty

שלב בו זהות הלומד מתרחבת עד כדי הכלת העולם כולו. הוא חווה את התמוססות גבולותיו, כך שאין יותר גבול בין הפנים לחוץ. הוא חווה בעוצמה רבה את יפי העולם. אין הכוונה לאיבוד ההבחנה בין אני לאתה או אני לסביבה, אלא לתחושה עמוקה של יופי כתוצאה מהתרחבות ההוויה עד שהיא מכילה בתוכה את השלם. ישנה ידיעה עמוקה של הטבע ומחזוריותו.

 Cross generation Identity

בשלב הזה הלומד הוא בעל יכולת קוגניטיבית לתפוס את המורכבות של רשת מערכות היחסים בעולם. הוא יכול לקבל אנשים אחרים ולכבד את האמת שלהם כבעלת תוקף גם כשהיא שונה משלו. נוצרת הרגשה חזקה של רגרסיה היסטורית לאורך קווים ביוגרפיים, לתקופות שלפני הולדת המנהיג/האינדיווידואל. הזדהות עם הדורות הקודמים של המשפחה. לפעמים חוויות אלה קשורות להיסטוריה משפחתית קרובה יחסית ולדורות קרובים יותר. בצורתן הקיצונית הן יכולות לחזור כמה מאות שנים אחורה. לכן הוא יכול לפעול באופן אלטרואיסטי ולהעמיד את העולם במרכז. מרגיש מחוייב לעולם כולו לעיתים. הוא חש במישרין שיש בו משהו שהוא מעבר לאני המצומצם. היכולות הקוגניטיביות הופכות אוניברסליות.

 Transpersonal Freedom

בשלב שבו אין שום תחושה של עצמי נוצר מצב תודעה המדומה לריק הבודהיסטי. במצב זה הלומד הט"פ יכול לחוות את העצמי האוניברסלי נטול הצורה, השווה בכל היצורים, ואת תחושת החופש המוחלט: השלב האחרון בפירמידה. מכאן עולה החמלה הבודהיסטווה. בודהיסטווה הוא תיאור בודהיסטי של מנהיג שלקח על עצמו את המחויבות לעזור ולהציל את כל היצורים החיים לפני שהוא עצמו ייכנס למצב השחרור המוחלט.
בשלב האחרון אשר אינו מופיע בפירמידה אין הבחנה בין סובייקט לאובייקט. הוא הקשה ביותר להסבר. הוא לא מופיע בפירמידה של גולן משום שהוא לא באמת שלב. הוא הבסיס והמציאות של כל השלבים: כפי שכל גל בים נראה נפרד, אבל בעצם הוא הים, כך כל שלב נראה נפרד, אבל בעצם הוא ביטוי של האחדות.

 סיכום:

הרב קוק באורות התורה ב' ג' מסביר את מהות החינוך הטרנספרסונלי: "עִקַּר לִמּוּד תּוֹרָה לִשְׁמָהּ אִי אֶפְשָׁר לָבוֹא כִּי-אִם עַל יְדֵי הֶכְשֵׁר זֶה שֶׁל הַהֲבָנָה וְהַהַרְגָּשָׁה הַבָּאָה עִמָּהּ, אֵיךְ כָּל פְּרָטֵי תוֹרָה חֲבִיבִים חִבַּת קֹדֶשׁ וְאֵיךְ הָאוֹר הַכְּלָלִי, הַמָּלֵא חַיִּים וּמֵבִיא חַיִּים לָעוֹלָם, מִתְפַּלֵּשׁ הוּא בְּכָל הַפְּרָטִים כֻּלָּם." הָאוֹר הַכְּלָלִי הוא מקור האחדות והחופש המוחלט, מקום אליו שואף הלומד. הרב קוק ממשיך ומתאר את תהליך החינוך הט"פ כתהליך של התבסמות בעדן החיים: "כְּשֶׁמַּעֲלִים הַדְּבָרִים לְמַעְלָה בִּבְהִירוּת הַכַּוָּנָה, מִתּוֹסֶפֶת תָּמִיד יְדִיעָה בְּעֹשֶׁר הַמְּצִיאוּת הָעֶלְיוֹן, וְחֵשֶׁק אַהֲבַת עוֹלָם וְאַהֲבָה רַבָּה לְאוֹר אֵין סוֹף מִתְבַּסֶּמֶת בְּעֵדֶן הַחַיִּים, וְהִבִּיטוּ אֵלָיו וְנָהָרוּ." תהליך זה על פי הרב קוק הוא סביב "נִיצוֹץ שֶׁל הָאוֹר הַכְּלָלִי" המביא את הלומד למצב של Transpersonal Freedom: "בְּכָל לִמּוּד יֵשׁ נִיצוֹץ שֶׁל הָאוֹר הַכְּלָלִי הַמִּתְגַּלֶּה בַּכֹּל, וְיָקְרוֹ שֶׁל הַנִּיצוֹץ הוּא מִפְּנֵי יִחוּשׂוֹ אֶל הַכְּלָלִיּוּת, אַף עַל פִּי שֶׁהוּא בְּהֶעְלֵם מְאֹד, וְגִלּוּיוֹ הוּא רַק מִצַּד הַפְּרָטִיּוּת. וְהָעוֹסֵק בַּתּוֹרָה לִשְׁמָהּ דַּעְתּוֹ וְלִבּוֹ נְתוּנִים אֶל הַצְּפִיָּה הַכְּלָלִית שֶׁלָּהּ, עַל כֵּן אוֹרָהּ הַכְּלָלִי מִתְגַּלֶּה עָלָיו, וּבָא לְמַדְרֵגוֹת גְּדוֹלוֹת בְּהַשָּׂגָה." הרב קוק מסכם את המעבר המתרחש בחינוך הט"פ במשפט הבא: "כָּל דָּבָר מִן הַתּוֹרָה, בֵּין בַּהַגָּדָה בֵּין בַּהֲלָכָה, תּוֹבֵעַ הוּא אֶת תַּפְקִידוֹ לְהַרְווֹתוֹ בְּטַל שֶׁל תְּחִיָּה עֶלְיוֹן, מֵאוֹצַר הַהַרְגָּשׁוֹת הָעֶלְיוֹנוֹת וְהַמַּדָּעִים הַיּוֹתֵר רוֹמְמִים, הַמְפַכִּים מִתּוֹךְ הַכְּלָלִיּוּת הָאַדִּירָה, שֶׁזֶּה הַפְּרָט הַנִּלְמָד נוֹבֵעַ מִמֶּנָּה."

• מבוסס על הספר "האדם שבקצה האגו"/ מתי ליבליך/ כתר ספרים 2005/ רימון פרדס חנה