What's Left by Tuvia Rübner
מרחביה, 31 בינואר 1953
לאה היקרה,
...
וּמָה נוֹתַר לָנוּ
עוֹד בְּעוֹלַם זֶה שֶׁדַּעְתּוֹ נִטְרֶפֶת עָלָיו בְּהִגָּיוֹן אַכְזָרִי, אִם לֹא
שִׂמְחָה קְטַנָּה זוֹ אוֹ אַחֶרֶת? וְלָכֵן אֲנִי הַהֶפֶךְ מִמְּךָ, דַּוְקָא מִשּׁוּם
שֶׁהַחֶרֶב שׁוּב מֵעַל רָאשֵׁינוּ, דַּוְקָא בִּגְלַל כָּל אֵימַת הַלֵּילוֹת וְחֶרְדַּת
הַיָּמִים וְקִרְבַת הַמָּוֶת, כֻּלִּי נָתוּן אֲנִי לְאוֹתוֹ "הַיָּקָר בְּיוֹתֵר",
לְיַחֲסֵי־אָדָם, וְקָשׁוּב וּפָתוּחַ אֲנִי אֶל מוּל כָּל אָדָם שֶׁקָּרוֹב לִי הַרְבֵּה
יוֹתֵר מֵאֵי פַּעַם. הֲרֵי אוֹתָן הַנִּימוֹת הַדַּקּוֹת הַקּוֹשְׁרוֹת יֵשׁוּת חַיָּה
בְּיֵשׁוּת חַיָּה חֲזָקוֹת בְּהַרְבֵּה מֵהַזְּוָעָה הַמְּפֹרֶרֶת וְהַמַּפְרִידָה
וְאַף חֲזָקוֹת מִן הַמָּוֶת, כִּי קִשְׁרָם קֶשֶׁר שֶׁמֵּעֵבֶר לַמָּוֶת, קֶשֶׁר שֶׁבְּאוֹתָהּ
הַדְּמָמָה הַמּוֹלִידָה בְּכָל רֶגַע חַיִּים חֲדָשִׁים. וְכָל זְמַן שֶׁאֲנִי חַי,
מַבַּט עַיִן וּמִלָּה טוֹבָה עֶרְכָּם עֲבוּרִי גָּדוֹל מִכָּל הַהַצְהָרוֹת וְכָל
הַנְּבוּאוֹת עַל הָאֱנוֹשׁוּת - מֻשָּׂג שֶׁאֵין לֶאֱחֹז אֲפִלּוּ בִּקְצֵה שׁוּלֵי
מְעִילוֹ. דַּוְקָא מִשּׁוּם שֶׁהַכֹּל מִסְּבִיבֵנוּ מִזְדַּעְזֵעַ כָּל כָּךְ, אֵין
אֵימָה גְּדוֹלָה מִבְּדִידוּתוֹ שֶׁל הָ"אֲנִי", שֶׁהֲרֵי בּוֹ הַזִּעֲזוּעַ
עַז שִׁבְעָתַיִם. וְלָכֵן גַּם הַשִּׁירָה (אֲנִי מִתְכַּוֵּן לְזוֹ שֶׁאָנוּ בְּעַצְמֵנוּ
מְנַסִּים לְדוֹבְבָהּ) בְּעֶצֶם אֵינָהּ מְלַוָּה אוֹתָנוּ עַד לְאוֹתוֹ הַגְּבוּל
הָאַחֲרוֹן שֶׁבֵּין חַיִּים לְמָוֶת. כִּי לַאֲמִתּוֹ שֶׁל דָּבָר גַּם הִיא אֵינָהּ
אֶלָּא הֵד קוֹלֵנוּ. וּמָה יָפֶה יוֹתֵר לִשְׁמֹעַ קוֹלוֹ שֶׁל הַזּוּלָת הַמְּדַבֵּר
אֵלֵינוּ!
אַחֲרֵי יָמִים וְלֵילוֹת
אֲיֻמִּים אֲנִי שׁוּב שָׁקֵט יוֹתֵר. יָבוֹא אֲשֶׁר יָבוֹא, כָּל זְמַן שֶׁאֲנִי חַי,
אֶחְיֶה.
טוביה
מתוך: אולי רק ציפורי
מסע, מכתביהם של לאה גולדברג וטוביה ריבנר
תגובות
הוסף רשומת תגובה