The BoSeM model for learning reflection
מודל
הבש"ם לאחר המסע לפולין
"לחנוך את נפשו של הילד זה לשחרר אותו מהמושכות ולתת לו לרוץ חופשי כדי שיחקור ויגלה במה הוא טוב ומה מעניין אותו ומה הוא רוצה. במילים אחרות, ימצא מי הוא." (ג'ויס קורטק פטרול)
מודל
הבש"ם הוא כלי
המסייע ללומד להמשיג את תהליך הלמידה האישי במסע החינוכי לפולין. ההכנה למסע נפתחת
בהכרות עם המודל, תוך הבנת תכולתו של כל מעגל וחשיבותו. הלומד מתחיל את תהליך
הלמידה האישי והמשגתו בזיהוי הבש"ם הנוכחי שלו. במהלך
הזיהוי העצמי של הבש"ם, נפתח שיח אותנטי מול המדריך ונוצרת אווירת
שייכות וביטחון בקבוצה. בהמשך ההכנה מקושר כל תוכן רגשי או היסטורי למודל. המודל
מורחב ומזוקק לתוך משפט ה Dobeing-של כל אחת מהדמויות
אותן פוגש התלמיד בהכנה. במהלך המסע פוגש התלמיד
דמויות היסטוריות נוספות אשר דרכן הוא לומד על הבש"ם שלהן, על משפט ה-Dobeing שלהן ואופן מימושו. כל דמות במסע היא בעלת
בעלת בש"ם מיוחד: לכל דמות יש את הבש"ם שלה, ובאתר ההדרכה עצמו מתקיים שיח פורה על מידת ואופן מימושו. המימוש
העצמי מכיל בתוכו את היצירה העצמית :Self-realization תהליך
ההוכחה שהעצמי כשלעצמו איננו "ממשי" באופן השלם, ועליו לעבור תהליכים אשר
בסיומם הוא יגיע למימוש עצמי. המימוש העצמי נפרד מתהליך הגשמת השאיפות של העצמי,
מפני שלפעילויות של העצמי, החותר לקראת מימושו, יש מטרה שהיא מעבר לתהליך זה.
הבש"ם הוא כלי
בעזרתו ממשיך הלומד את תהליך הלמידה אחרי המסע עם השיבה לארץ, ובהמשך חייו
הבוגרים. הוא הופך להיות ציר מארגן, שפה מדוברת. הלומד מתבקש במפגש סיכום המסע לספר
היכן התקיים השינוי העיקרי בבש"ם שלו ולמקם
אותו ויזואלית על תרשים המודל. הביטוי הוויזואלי חשוב ללומד ומסייע לו לדייק את
עצמו ולקבל משוב מן הקבוצה על המיקום. רוב הלומדים ציינו את מיקום השינוי בשילוב
בין "בטן" ו"מיוחד" או
בין "שוטף" ו"מיוחד".
חלקם ציינו את מיקום השינוי במרכז המודל, ב-Dobeing שלהם. לומדת אחת ציינה שהיא חושבת שהיא ממוקמת כרגע מחוץ לבש"ם. מסלול חייה שהיה
מתוכנן בצורה נורמטיבית ושגרתית לפני המסע השתנה לחלוטין בעקבותיו, והיא כעת "מחשבת
מסלול מחדש", לכן היא מיקמה את עצמה מחוץ למודל בקצה הלוח. היא הסבירה
שבעקבות ההדרכה באתר הבונקר במילא 18 על תפקיד תנועות הנוער במרד, היא הבינה כי מה
שהיא רוצה באמת זה להשפיע, למרוד, לשנות את ההיסטוריה כמו אותם בני נוער בגטו.
במשוב שהתקיים בקבוצה היא הבינה כי מיקומה הוא במבט-על על המודל ולא מחוצה לו.
המסע
לפולין מזמן ללומד מפגש עם אירועים, אנשים ומקומות העוסקים בעיקר באמות המידה של
המוסר האנושי. תפקידו של המדריך להדהד את חווית האחרים אצל הלומד ולסייע לו לגבש
בעצמו את סולם ערכיו. אחת המטרות העיקריות במסע היא שהלומד יזהה אדם אחר, כבעל
זכויות שוות לזכויותיו, תוך אמפתיה והדדיות. עליו להבין כי קל יותר לחוש אמפתיה
כלפי אדם אחר מוכר, ולא כלפי אדם אחר אנונימי. היה ללומדים
קל יותר לשתף בחוויות הרגשיות שחוו ב"יום הזיכרון לשואה ולגבורה" דרך הבש"ם. חלקם העבירו
ביקורת על לימודי ההיסטוריה דרך המודל, הם טענו שהמטרה של הלימודים במסגרת
בית-הספר, היא הציון לבגרות ותו לא. לומד שיתף כי "בעקבות המסע נהפכתי
להיות א' חדש, לא תלותי", לא אכפת לו כרגע מה חושבים עליו, עושה מה שעושה לו
טוב, אוהב את האחרים, חשוב לו הדיוק. "המסע שינה בי הרבה דברים ואחד הדברים
הם גם ה"מיוחד"
שבי, אני יותר רגיש, יותר עצמאי, יותר בוגר בלב- בתשוקה, רוצה לחוות, רוצה לספר,
רוצה לשתף. ביום בימי השואה לא הייתי מסתכל סרטים כי זה מאוד היה לי קשה. ראיתי את
הסרט "אשתו של שומר גן החיות" אחרי שהייתי שם, ואמרתי במהלך הסרט- אני
ראיתי את זה, ונגעתי בזה, משהו השתנה. הדבר שהכי גרם לי לראות את ההשתנות שבי זה
האומץ לקרוא ובכלל לכתוב קטע אישי מהיומן שלי ולשתף את כולם. אני מקווה שאוכל
להפוך ביקורתי אפילו יותר, כלפי עצמי, כדי להגיע גבוה יותר ולהיות מוסרי ככל האפשר."
הלומדים
ציינו כי הבש"ם נהיה מדויק
יותר, ברור יותר, חזק ועוצמתי יותר. לומד אחד אמר שהתחיל להיות מודע שהוא "מרסס"
בבש"ם שלו את
הסובבים אותו, מפזר ומפיץ את דעותיו ואמונתו. לומדת נוספת ציינה כי הבש"ם שלה התבהר לה
במהלך שירת התקווה, עת עמדה בשונה מכולם בטקס, זקופת ראש וגאה. כולם כמעט שיתפו, כי
לא הצליחו להעביר ולשתף עד הסוף את הסובבים אותם בחווית המסע שלהם, משום שהסובבים
לא הצליחו להבין לעומק את החוויה והתהליך אותם עברו. לומד שהיה מופנם בשלב ההכנה ופחות
שיתף את הקבוצה, סיפר כי דרך הבש"ם הוא חווה
תשוקה חדשה אמיתית לחיים, והוא מרגיש כעת יותר "מיוחד". לומדת
שיתפה כי ה"מיוחד" שלה הוא "לראות טוב בכל דבר גם
אם המצב רע ביותר. התובנה צצה לה במהלך סיור במחנה מיידנק, בתום ההדרכה מאחורי
דלתות תאי הגזים, עת התבוננה בשלג הלבן, הטהור והנקי." לומדת אחרת ציינה כי ב"בטן" קיים
אצלה כעס רב עימו חזרה מהמסע, ועל המחשבות בעקבותיו. התובנות של הלומדים הן תוצאה
של השיח סביב מודל הבש"ם. השימוש בו ככלי רפלקטיבי סייע ללומדים לדייק
את דבריהם, למקם את התהליך ואת עצמם, לשתף ולקבל משוב ותמיכה מהקבוצה דרך השפה
המשותפת.
לומדת ציינה כי: "משהו
באווירה של הקבוצה ובפתיחות והכנות שלנו אחד כלפי השני זה משהו שקשה למצוא במקומות
אחרים מבחינתי לפחות.. פתאום עכשיו עם החיוך הזה על הפנים הבנתי כמה התגעגעתי
לאותו החיוך, ובעצם אליכם ולהרגשה המדהימה הזו. זה עוד יותר חיזק לי את התחושות
שנוצרו לי בעקבות המסע. יצא לי ללמוד מכם הרבה ולשמוע אתכם היום איך כל אחד לקח
מהמסע דבר שונה, אך בכל זאת משהו משותף לכולנו גרם לי להבין כמה זה השפיע לי על
החיים במובנים הזויים שרק עכשיו אני קולטת את השינוי. אני ממש שמחה שיצא לי להכיר
אתכם ולחוות איתכם את המסע הזה וללמוד מכם וגם ליהנות שזה לא פחות חשוב." הבש"ם משמש ככלי
ליצירת שפה משותפת בין כל חברי הקבוצה. הם משתמשים בשפה זו לאורך כל התהליך. השפה
מייצרת מרחב שייכות בטוח לשתף ברגשות, בתחושות, ובמחשבות. השיח סביב ה"בטן"
מאפשר עיבוד יותר מדויק של רגשות ואבחנה מול מחשבות ותחושות. השיח הרגשי עמוק יותר
ומגוון.
לומדת
בפניה למדריך הסבירה: "ועכשיו לבש״ם.. כפי שאמרתי בסיכום המסע היום, אני באמת
מרגישה כי השתניתי לטובה, התבגרתי ו״התפקחתי״.. הבנתי את החיים האמיתיים אך בו בעת
לא הבנתי כלום (אם זה הגיוני). מה שאני מתכוונת הוא שאמנם הבנתי את הזוועות, את
עניין ״משואה לתקומה״ ולמדתי המון על השואה, מלחמת העולם השנייה והיסטורית
היהודים בפולין ובעולם... אך לא הבנתי כיצד יכלו להתרחש זוועות שכאלו לאנשים
שנחשבו כחלק היסטורי וחלק בלתי נפרד מפולין, ומכל אחת הארצות האחרות בהם התחוללו
הזוועות שאי אפשר לתאר אותן במילים. כיצד הצליחו הגרמנים לגרום לאנשים אשר היו
מבוססים (בכך הבחנתי כשראיתי את בגדי הילדים המחויטים והיפים באושוויץ- מה שעדיין
מזעזע אותי) יכלו לאבד כזו צלם אנוש. בו בעת, לא הבנתי כיצד מהזוועות האלו יכלה
לקום מדינה שהיא אך ורק שלנו. כן, יצאתי עם יותר שאלות מתשובות מהמסע הזה אך אני
מרגישה כי לא יכולתי להיות גאה יותר במדינה שלנו ובסבא שלי כפי שאני מרגישה כעת. אם
אתה זוכר, כמעט בכיתי כשעמדתי להדריך על סבי והיום בטקס הסיכום כשהקראתי את הקטע
שכתבתי אודותיו. בכל זאת עשיתי זאת משום שהרגשתי שבמילותיך במשוב להדרכתי (אשר
נחקקו בלבי) נתת לי כוח לספר את הסיפור, להעביר אותו הלאה, ולכן לפני כשבוע גם הרצאתי
על סבי בכיתה שלי בבית הספר, למרות הקושי. ניסיתי כמה שיותר לבסס במילים את מה
שאני חווה בימים אלו, אבל אני בטוחה שהתהליך הזה ילווה אותי כל חיי." אקטואליזציה עצמית היא תהליך שבו מביא האדם את
עצמו לידי מימוש של העצמי בזמן ובמרחב מוגדרים וסופיים ולשם מטרות מוגדרות.
לדוגמה: התלמיד מחזק את הקשר שלו עם עברו הקיבוצי-יהודי, ומעמיק את הזדהותו עם
גורלו של העם היהודי. תהליך זה הוא תהליך למידה אישי פנימי על-פי הגישה הסולאגוגית Soulagogy.
החינוך הסולאגוגי Soulagogy עוסק במימוש הבש"ם של
הלומד: התשוקות, היכולות והערך המוסף הייחודי של הלומד לחברה: הקניית מיומנויות של
תקשורת בין ותוך-אישית דרך יצירת תרבות דיבור ושיח, פיתוח אינטליגנציה רגשית
ושליטה עצמית דרך דחיית סיפוקים, חשיבה אוטונומית וביקורתית, ומחויבות ערכית
עליונה לכבוד האדם וחירותו. מימוש הוויה עצמית Dobeing היא בחירה או שאיפה ומצטיירת כבעלת
אופי התפתחותי. היא מורכבת ממכלול האפשרויות העומדות לרשות הפרט ומיכולות המימוש
שלהן. הפרט, בעל יכולת מימוש ההוויה העצמית, שואף להגשמה עצמית משום שהוא בעל
מודעות עצמית כישות נפרדת, ומשום ששאיפותיו נובעות מתוך תובנה פנימית והן בעלות
ערך בעבורו.
חינוך Soulagogy עוסק במימוש התשוקות, היכולות
והערך המוסף הייחודי של הלומד לקהילה: חשיבה אוטונומית וביקורתית, ומחויבות ערכית
עליונה לכבוד האדם וחירותו. ה"מיוחד" בבש"ם של כל לומד
מתחלף בסוף המסע ל"משמעותי". האות מ' קבועה אך
השיח עובר משיח פנימי המחפש את ה"מיוחד" שבי, לשיח
פנימי חיצוני המתעסק באיך אני הופך להיות "משמעותי"
יותר לסובבים אותי. משמעותי הוא בעיני האחרים. רק אנשים אחרים יכולים להעיד כי
השפעתי עליהם והפכתי להיות משמעותי עבורם. המעבר מ"מיוחד" ל"משמעותי"
הוא מטרת המסע: מטרת התהליך החינוכי. מודל הבש"ם מסייע ללומד בחיפוש
העצמי ומכוון להשפעה- אקטיביזם, על הסובבים: משפחה, חברים, קהילה, חברה, ומדינה.
תגובות
הוסף רשומת תגובה