The spiral of the human spirit in dealing with moral injury
ספירלת "רוח האדם" להתמודדות עם פציעה מוסרית
מבוא ורקע למודל (מבוסס על "מודל בוסטון" להערכת צרכים רוחניים 1):
● כמלווה רוחני אני משתמש ב"מודל בוסטון" לביצוע הערכה רוחנית (Spiritual Assessment) לאנשים שאני פוגש (2).
● עם השנים גיליתי כי קיימת תנועה ספירלית בין הצרכים הרוחניים המופיעים במודל לבין הזהות הרוחנית של האדם.
● המודל במקור אינו היררכי או מסודר על פי שלבים - Check List, אך מעבר לפי סדר הופעתם ב"רוח האדם" מסייע לזהות ולחזק את משאבי הנפש שבאדם, לשמור על כבודו, ומעודד אותו ולהמשיך לחיות באופן התואם את הזהות הייחודית שלו, ולא להיות מזוהה רק על ידי גורמים חיצוניים או מגבלותיו (מחלתו, המשבר אותו הוא חווה).
שלבי המודל לפי "רוח האדם"
התנועה הספירלית במודל נעה בין 7 צרכים רוחניים שונים הקיימים בכל אדם בעוצמות שונות, היכולים להופיע גם כמשאבים רוחניים:
1. רצון ומשמעות Meaning and Motivation
2. ודאות ואמונה Trust and Belief
3. חופש ובחירהFreedom and Choice
4. הודיה והוקרה and Recognition Gratitude
5. אהבה ושייכות Love and Belonging
6. דבקות ותקווה Devotion and Hope
7. מחילה וסליחה Forgiveness and Reconciliation
כאשר נפגשתי עם אנשים אשר חוו פציעה מוסרית, גיליתי כי התהליך הספירלי המוצע ב"רוח האדם" מסייע לאדם הפצוע ולאיש המקצוע המלווה אותו לדייק את שלבי ההחלמה.
"פציעה מוסרית (Moral Injury), הנקראת גם פגיעה מוסרית או טראומה מוסרית, היא מצוקה נפשית, חברתית וקיומית, המתפתחת בעקבות חשיפה לאירועים הסותרים באופן חריף את הערכים המוסריים והמצפוניים של האדם. בניגוד להפרעת דחק פוסט-טראומטית (PTSD), המתמקדת לרוב במנגנונים של פחד ותגובה לסכנה פיזית, פציעה מוסרית סובבת סביב חוויות של אשמה, בושה, בגידה ואובדן אמון עמוק בעצמי, באחר או בממסד. המושג, אשר צמח במקור בהקשר של לוחמים בשדה הקרב, התרחב בעשור האחרון לאוכלוסיות אזרחיות נוספות, כגון צוותי רפואה, כוחות הצלה ופליטים, והוא נחשב כיום למרכיב קריטי בהבנת ההשלכות הנפשיות של דילמות מוסריות וחוויות טראומטיות.
מאפייני ליבה
המאפיינים המרכזיים המתוארים בספרות כוללים:
• אשמה: חוויה מתמשכת של אחריות מוסרית, הנובעת מהתחושה שהאדם פעל בניגוד למצפונו, נכשל במניעת עוול, או היה שותף לו. אשמה זו עשויה להיות חודרנית ועמידה לאורך זמן.
• בושה: תחושת פגם פנימי או ערעור על הערך העצמי, אשר עשויה להוביל לרצון להסתיר את החוויה, להימנע מחשיפה או מקשרים אינטימיים, ולחוויית ניכור מהעצמי.
• אובדן אמון: פגיעה ביכולת לתת אמון בעצמי, באחרים, במוסדות חברתיים או בסמכויות, ולעיתים גם בכוחות עליונים או בסדר המוסרי של העולם. אובדן האמון עשוי להיות מלווה בציפייה מוגברת לפגיעה, ניצול או אכזבה מצד אחרים.
• קונפליקט רוחני או קיומי: ערעור תחושת המשמעות, שאלות קיומיות נוקבות, משבר אמוני או חוויה של ריקנות וייאוש, הנוגעים ליכולת לראות בעולם מקום צודק או מוסרי." (פציעה מוסרית/ בטיפולנט 3)
מפת הפציעה המוסרית
בשלב הראשון (רצון ומשמעות), מתאר האדם את האירוע "הפוצע", וביחד מנסים לסווג את הפציעה לפי ארבעת הרביעים על המפה. תהליך זה מסייע בשיום הפציעה (לתת לה כותרת) ונרמול או הכרה במצב: "אני פצוע מוסרית בעקבות...".
להלן ארבעת רביעי המפה וביטוייהם:
1. הפרה/ חריגה אישית מנורמות מוסריות
● מצב נפשי: אשמה ספציפית, עצב/ צער, גועל עצמי.
● תסמינים: אשמה, חרטה, ייסורי מצפון.
● בושה: השפלה, בוז עצמי, תיעוב עצמי.
2. עדות לאלימות מופרזת, מוות או מעשה לא מוסרי
● מצב נפשי: אשמה לא ספציפית, צער/ עצב זעם, מזועזע/ נגעל.
● גועל: בעתה/ מבוהל, מוצף רגשית/ חוסר אונים, חלחלה/ שאט נפש/ דחיה, מעוררת סלידה, מבחיל/ מעורר גועל, מתעב/ מבעית.
● תסמינים נוספים: תסכול, מירמור על אי צדק.
3. קונפליקט מוסרי שאינו נמנע/ בלתי פתיר
● מצב נפשי: אשמה כללית, טינה עצמית/ ציניות, חרטה/ טרגיות.
● בלבול וחוסר כיוון: חוסר אונים/ מבולבל ולא בטוח, נבוך/ אובד עצות, עקרו חסר משמעות, כישלון, חסר אשליות/ אדיש/ אפתי, חסר תקווה/ ייסורי מצפון/ מיואש, מריר, אבוד וריק.
4. הפרת אמונים ובגידה על ידי סמכות לגיטימית
● מצב נפשי: אי אמון, בוז/ גועל, לעגני/ נקמני.
● כעס: חוסר ישע, אכזבה, חשדני, מפוכח, כעוס, זעם.
תרשים ספירלת רוח האדם:
7 השלבים בהרחבה
1. רצון ומשמעות
● רצון לתת משמעות רוחנית לפציעה והעלאת המודעות לזהות הרוחנית הפצועה.
● מציאת מיקום הפציעה ב"מפת הפציעה המוסרית" (4): מעשים של עבירה אישית, עדות למעשים המפרים את הקוד המוסרי של האדם, ראיית עולם באירועים סותרים או "קונפליקטים מוסריים בלתי נמנעים ובלתי פתירים" ומעשי בגידה על ידי אחרים.
● המשמעות היא בהגדרת סוג האירוע ואופן ההשפעה שלו על האדם, כיצד האירוע פגע ברוח האדם. מופיעים בעיקר רגשות של בושה ואשמה, כעס ואובדן אמון.
● שלב זה הכרחי בכדי שניתן יהיה להתחיל לעשות עבודה רוחנית או עבודה בממד הרוחני בהקשר לפציעה.
● ניתן בהקשר לעשות תיאום ציפיות מתהליך ההחלמה ו/או להציג את שלבי המודל.
● בשלב זה מתחיל להבנות בסיס האמון בין המלווה לאדם.
2. ודאות ואמונה
● ודאות ואמונה בעצמו, בתהליך ובמשהו שהוא גדול ממנו- נשגב.
● זיהוי משאבי הרוח שבו (מב"ת-על: משמעות, בין-אישי, תוך-אישי ונשגב) (5).
● בכדי לעבוד על הפציעה המוסרית בממד הרוח, יש לזהות אותו אצל האדם, להגדיר ולחזק אותו.
● בכל אדם קיים הצורך לבטוח ולהאמין בעצמו, באחרים ו/או בנשגב (אלוהים, כוח עליון, טבע).
● הוודאות בדבר קיומו של אותו נשגב- "כוח עליון", מייצרת רגשות של יראה ואהבה בו זמנית, המינון ביניהם מעצב את האמונה.
● המטרה לזהות משאבי רוח, אמונות וטקסים קיימים, המעידים על אותה וודאות במשהו נשגב והאמונה בו. בשלב זה נזהה מהם משאבי הרוח של האדם, מה הוא היסוד האמוני הקיים בו.
● יסוד אמוני זה מהווה את ה"יריעה" עליה יהיה מונח תהליך ההחלמה. היא תחזיק אותו במצב של התנגדות, חולשה או קושי.
תרשים מב"ת-על:
3. חופש ובחירה
● חופש ובחירה לשנות- הכרה כי הפציעה היא לא חלק מובנה מן האדם, מזהותו שלו.
● האבחנה הזו בין ה"אני" של האדם לבין הפציעה או ה"אני הפצוע", הכרחית כי היא מאפשרת לאדם את החופש לבטא ללא חשש את מחשבותיו, דעותיו ואמונותיו בהקשר לאירוע ולהשלכותיו.
● מטרת השלב לסייע לאדם לקבל החלטות בצורה עצמאית ללא השפעת גורמים חיצונים (מה יגידו האחרים...).
● לקחת אחריות על חייו תוך הפעלת שיקול דעת ללא פחד. להראות לו את ההזדמנות לקחת אחריות על התהליך הריפוי וייחס האנשים כלפיו.
● בשלב זה מתחילה להתגבש עמדה אסרטיבית יותר מול הסובבים אותו תוך עמידה על שלו.
● הערת מעבר: עד כאן מדובר ב-3 שלבים הבונים את הרו"ח של האדם- רצון ומשמעות, ודאות ואמונה וחופש ובחירה, כחלק מתהליך אישי-פנימי להנחת יסודות רוחניים לפני פתיחת תהליך ההחלמה לסביבה.
4. הודיה והוקרה
● בהמשך לזיהוי משאבי הרו"ח שבאדם, הוא נמצא בהודיה עליהם ובהוקרה על המצב. זהו שלב מורכב בו האדם מנסה להעריך את הקיים ולא לקבל אותו כמובן מאליו, גם אם המצב מורכב ומאתגר.
● אדם שנמצא בעיצומה של חווית הפציעה המוסרית לא מודה על עצם היותו בה, אלא מודה על דברים חיוביים שהוא יכול להיאחז בהם על אף הפציעה.
● מומלץ לזהות את מקומו היחסי של האדם בעולם ממקום של צניעות וענווה. להיות בנוכחות מלאה כאשר האדם מתבטא, שר, כותב, מתפלל ומחייך כביטוי להודיה.
● לקבל את הכרת הטוב. לאורך השלבים האדם מודה לגורם/ ישות/ הוויה החיצונים לו, על האפשרות לשהות בשלב ולעבור לשלב הבא. ההודיה היא כמו "עמוד ענן" המראה לו את הדרך.
5. אהבה השייכות
● זיהוי המעגלים הסובבים אותו תוך ידיעה שניתן להיעזר בהם לתמיכה, ולבקשת סליחה.
● דווקא במצב של פציעה מוסרית יש צורך לחזק את היכולת לאהוב ולהיות נאהב, להרגיש שייך, קשור למשפחה, לחברים לקהילה לאנשים ו/ או לאלוהים.
● ההעדר יכול לבוא לידי ביטוי כבדידות, שלעיתים מביאה לתחושת תסכול ומרירות.
● ניתן להציע להקים מערכת קשרים, הערכה, חיבה, לאפשר קשרים עם אחרים (בודדים וקבוצות).
● לטפח את תחושת החיבור והקשר, ההרגשה של להיות חלק ממרקם החיים ונתמך על ידי הטוב והרחום של אנשים ו/או אלוהים.
6. דבקות ותקווה
● "לא משנה מה יקרה, אני לא מפסיק את התהליך"- התחייבות לעצמו, לסביבה ולנשגב, תוך מעבר לתקווה פעילה. להחזיק תקווה לעתיד אחר, לעיתים טוב יותר.
● הדבקות והתקווה מסייעות לשיקום, חזרה לחיים. כפי שמתואר:
"ואפשר לראות את התקווה כמין עוגן, שנזרק מתוך קיום חנוק ונואש לעבר עתיד טוב וחופשי יותר, לעבר מציאות שעדיין איננה קיימת, שרובה עשוי ממשאלות לב. מדמיון. העוגן נזרק ונאחז בקרקע העתיד, והאדם, ולפעמים חברה שלמה, מתחילים למשוך את עצמם אליו." (דויד גרוסמן)
● לקחת אחריות על חייו תוך הפעלת שיקול דעת ללא פחד.
● אדם שרוצה להשפיע על ההווה והעתיד תורם לסובבים אותו, מניסיונו (משמעות, אמונה ותקווה), וממשאביו דרך פעלנות (Agency) (6) הבאה בשלב הבא כחלק פעיל מהחרטה.
7. מחילה וסליחה
● מעצמו, מהמעגלים האנושיים סביבו, מהנשגב, תוך תרומה לייקום. הצורך לסלוח לעצמו ושיסלחו לו, לתקן מערכות יחסים עם אנשים, עם עצמו/ה, מוסדות, העולם ו/או אלוהים.
● להתייחס לכל העניינים הבינאישיים שאינם פתורים כתוצאה ממיקום הפציעה ב"מפת הפציעה המוסרית" מהשלב הראשון (רצון ומשמעות).
● מומלץ להציע טקסים ותפילות בנושא מחילה, לחתור לסגירת מעגלים ו/או השלמה ביחסים עם אנשים משמעותיים. לנסות להגיע להשלמות דרך תהליך הסליחה ויצירת טקס וידוי אישי מול אותו כוח עליון ומעגלי וידוי עם הסובבים את האדם בקהילה.
● דוגמה לטקס: טקס בשם "קריאה הביתה" Home Callingשמקורו בקהילות הילידיות בקנדה, אומץ על ידי קהילות רבות נוספות שמתמודדות עם פציעות מוסריות. כשהלוחם שב הביתה וחברי הקהילה מתגודדים סביבו לטקס, שבו הם מתנצלים בפניו על מה שהוא נאלץ לעשות, או להיות עד לו, בשליחות הקהילה כולה. לעתים הלוחמים ששבים הביתה גם מספרים על מעשיהם בקרב כדי להקל את הנטל שהם נושאים.
● האדם מתבקש לזהות את ערכי הליבה שלו ולהגדיר יעדים ספציפיים נוספים, למשל - להמשיך להתנדב בבית מחסה לחסרי בית לאורך זמן.
● המלווה הרוחני אמנם מספק תמיכה והכוונה, אבל האדם הוא שאחראי לביצוע השינויים בחייו.
● בשלב זה הספירלה נפתחת חזרה לרצון ולמשמעות... השלב הראשון וחוזר חלילה....
תיאור הספירלה בשני מחזורים (14 צעדים)
- האדם מבין כי הוא פצוע מוסרית וזו תופעה קיימת, "הלבוש" הערכי-מוסרי שלו נקרע.
- הוא יודע שהוא לא לבד כי יש בו רוח ויש עוד משהו "נשגב" אתו.
- הפציעה אינה מגדירה את מי שהוא ולכן יש לו חופש בחירה, הוא מתחיל להבחין בינו לבין הפציעה.
- בכדי להתחיל לרפא אותה בממד הרוח עליו קודם כל להיות בהודיה.
- לאחר מכן לזהות מעגלי שייכות ואהבה.
- להבין שזהו תהליך ארוך והוא מאמין בו ודבק בו.
- כעת הוא יכול לבקש סליחה ומחילה ולכפר על מעשיו במעשים מיטיבים....
- הרצון להמשיך בתהליך הריפוי ומשמעות הפציעה עבורו משתנים או נהיים יותר מדויקים.
- משאבי הרוח שבו גדלים או שנחשפים משאבים נוספים.
- המשך בחירה בתהליך ההפרדות בינו לבין הפציעה וגיבוש זהות רוחנית חדשה.
- הודיה על התהליך ועל הלבוש הרוחני החדש שמתרקם לו.
- בעקבות העשייה מעגלי האהבה והשייכות גדלים ומתחזקים.
- הוא בוטח ובטוח עוד יותר ב"צדקת הדרך", דבק בה יותר בכיוון ברור ומדויק.
- מוסיף ביטויי סליחה, מחילה ומעגלי עשייה או מיטיב את הקיימים.
סיכום
פציעה מוסרית היא חוויה עמוקה ולעיתים בלתי נראית, אך יש לה השפעה עצומה גם ברמה האישית וגם על קבוצות שלמות. הריפוי דורש לא רק טיפול אלא החלמה אישית, שיקום הזהות המוסרית, החזרת האמון וחיבור מחודש לאנושיות.
מטרת המודל ספירלת רוח האדם להתמודדות עם פציעה מוסרית היא לשמור על כבוד האדם הפצוע ולאפשר לו להמשיך לחיות באופן התואם את הזהות הערכית שלו ולא להיות מזוהה רק על ידי סימנים פנימיים וחיצוניים המעידים על פציעתו. מטרתו לחפש את הגדרתו וזהותו כאדם ערכי, לחפש מקורות להכרת הזהות שלו, להתבסס עליה בשיחות וטקסטים, לבנות קשר ייחודי עם אדם אחר. לעזור לו לחזק את הרוח הייחודית שלו בעולם, ולכתוב "סיכום רוחני" של המסע שעבר בדרך אל ההחלמה והריפוי המביע את התהליך הנפשי-זהותי שעבר.
תרשים מסע החלמה רוחנית
חלוקת התהליך:
● תהליך פנימי (שלבים 1-3): מתחיל ברצון של האדם להחלים והמשמעות שהוא נותן לאירוע. ממשיך לגיבוש אמונה, כוח עליון, ערכים, הוודאות בהם, בניית האמון באמונה ובעצמו. מחפש את אזורי החופש בהם הוא יכול לבחור ולתת ביטוי לזהותו החדשה המתגבשת: ליישם אותה, להשפיע, להיות משמעותי, לתת ביטוי חיצוני לרו"ח שלו.
● תהליך חיצוני (שלבים 4-7): (בהדהוד עם התהליך הפנימי) מתחיל בהודיה ובהוקרה על מה שיש בשילוב ענווה. ממשיך למתן וקבלת אהבה ויצירת מעגלי שייכות בלב פתוח. בניית ראיית עתיד בהסתמך על הבסיס הפנימי/החיצוני שפיתח תוך דבקות בתקווה. מעבר למחילה וסליחה מהסובבים אותו ומעצמו - ומהעולם סביבו: חמלה עצמית וחיצונית שמתחברת ומזינה את המשמעות, תוך עשיה ותרומה מיטיבה לסביבה. זהו תהליך ספיראלי משולב לעיצוב זהות ונשמת האדם המחלים/ מתרפא.
תודה לד"ר נירית אוליצור על התמיכה המקצועיות והסיוע בעריכה.
מקורות:
- Spiritual Care of the Nonreligious / Mary Martha Thiel, Spiritual Care Department, Hebrew SeniorLife / Volume 12, Number 7 / July 14, 2015 / HealthCare Chaplaincy Network
- בלוג Soulagogy - הערכה רוחנית
- Moral Injury - פציעה מוסרית/ בטיפולנט https://www.betipulnet.co.il/lexicon/moral_injury/
תגובות
הוסף רשומת תגובה