Spirituality in Soulagogical Education

רוחניות בחינוך הסולאגוגי 

התפישה הסולאגוגית עוסקת בעיקרה בהוויה being ההוויה הנפשית והרוחנית של הלומד. העיסוק בהוויה הוא דרך שאלות יסוד קיומיות של הלומד. מטרת החינוך הסולאגוגי לחזק את תודעתו של הלומד, לעצב את זהותו, להתוות את השקפת עולמו, להקנות לו את ערכיו ולסייע לו לבנות את מפת חייו.

בתהליך הלמידה הסולאגוגית נפתחת המחשבה מתוך הנשמה ומחברת את האדם לעולמו בדרך עשירה, מעודנת ומורכבת. "אין הנפש משיגה חירות אמיתית מתוך צבירת חומרים לשם ידע ומתוך רכישת רעיונותיהם של אנשים אחרים, אלא מתוך גיבוש אמות מידה לשיפוט משלה ומתוך יצירת מחשבות"/ רַבִּינְדְרָנָת טָאגוֹר.
מטרת החינוך הסולאגוגי היא לעורר שאלות קיומיות סביב
שלוש הטבעות הסולאגוגיות המבוססות על מודל "משנת הרוח" לזיהוי צורך הרוחני:
  Boston, Massachusetts -Hebrew Senior Life
R. Mary Martha Thiel & R. Sarah Paashe-Orlow, suggested questions by R. Mike Schultz

·         מחילה וסליחה Forgiveness and Reconciliation

·         שייכות ואהבה Love and Belonging

·         נפש וזהות Identity

·         תקווה ועתיד Hope

_____________________________

·         הודיה והוקרה Gratitude

·         רצון ומשמעות Meaning

·         וודאות ואמונה Trust

·         חירות ובחירה Freedom (תוספת של ניר גולן)

התפיסה החינוכית הסולאגוגית מאמצת רעיונות אקזיסטנציאליים. רעיון המפתח הוא, שקיום האדם- היינו חייו הממשיים, מורכבים מארבעה ממדים: גופני, שכלי, רגשי ורוחני. ההתייחסות היא אל הלומד כמכלול שלם, הוליסטי, ולכן יש להתייחס לארבעת הממדים בו-זמנית. מהותו המעוצבת היא עצם היותו: פגישות הנפש שלו עם צמיחה ועם משבר, עם לידה ומוות, עם קונפליקטים ועם דילמות, עם מצבי מעבר וצומתי הכרעה- כל אלה בקיומו מתנים את מהותו.
על-פי מרטין בובר האדם נתפס כסובייקט ולא כאובייקט, שמצוי בהתהוות מתמדת וחותר לקראת אותנטיות, משמעות ומימוש עצמי- מימוש של אנושיותו, של רוחו, של "מותר האדם" שבו.
השאלות ”הגדולות" של החינוך הסולאגוגי הן סביב הצרכים הרוחניים שלו- משמעות החיים, הלידה והצמיחה, הזהות האישית, הבחירה, המוסריות, הערכיות, האושר, הסבל, האהבה, היחס ליקום בכללו– העיסוק בשאלות אלה הוא המעצב את אישיותו של הלומד כאדם ומשפיע על השקפת עולמו ועל דרכו בחיים.

על-פי אברהם מסלאו: לאדם יש גם צרכים רוחניים, ”טבע נשגב". יש מחוז חפץ סופי,
אומר מסלאו, שאליו שואף כל אדם:
"הוא נקרא בשמות שונים כמימוש עצמי, התעצמות, אינטגרציה, בריאות נפש, אינדיבידואציה, אבטונומיה, יצירתיות, יצרנות; אך משמעותם של כל השמות אחת- מימוש הפוטנציאלים של הפרט; כלומר היות האדם במלואו, היות כל אשר יכול האדם להיות."

פירוט 3 הטבעות הסולאגוגיות לזיהוי הצורך הרוחני של הלומד:

1.    טבעת פנימית Inner ring המתעסקת בזהותו של הלומד, משמעות חייו ואמונתו.

נפש וזהות- הצורך לשמור על כבוד האדם של הלומד ולהמשיך לחיות באופן התואם את הזהות הייחודית שלו ולא להיות מזוהה רק על ידי גורמים חיצוניים או מגבלותיו. להבין שהאופן שבו האנשים מבחוץ רואים את הלומד אינו זהה עם מחשבותיו, תחושותיו ורגשותיו כאדם. לחפש את הגדרתו וזהותו כאדם, לחפש מקורות להכרת הזהות שלו, להתבסס עליה בשיחות וטקסטים, לבנות קשר ייחודי עם אדם אחר. לעזור ללומד לחזק את הרוח הייחודית שלו בעולם. לכתוב "סיכום רוחני" המביע את נפשו וזהותו.

רצון ומשמעות- להרגיש שהחיים שלו/ה משמעותיים ולשמור על כבוד עצמי. לדעת שלמעשים שלו/ה בעבר, הווה ועתיד ישנה חשיבות. לקחת אחריות על חייו ומצבו ולמצוא משמעות וערך בעיני האחרים. העדר משמעות יכול לבוא לידי ביטוי כתחושת חוסר ערך, ריקנות ושעמום. מטרת הלמידה הסולאגוגית לחקור את המשמעות של חוויות, להציע הזדמנויות להשתתפות משמעותית בחיי היום יום, לעשות תהליך של סיכום החיים עד כה. לחזק את המחויבות לכך שהחיים עצמם מלאי משמעות. למצוא ערך ייחודי לו שמשפיע על האחר.

וודאות ואמונה- הצורך לבטוח ולהאמין בעצמו/ה, באחרים ו/או באלוהים (בכוח עליון, בטבע). הוודאות בדבר קיומו של אותו "כוח עליון" מייצרת יראה ואהבה בו זמנית. המינון בין שתיהן מעצב את האמונה. ההעדר יכול לבוא לידי ביטוי כפחד, חששות או חרדה. המטרה לזהות אמונות וטקסים קיימים המעידים על אותה וודאות. לחזק אותם ולצמצם את החרדה. להציג קבלה מלאה של האחר ומחייבות להטיב עימו. מציאת נקודת איזון מבוססת ביטחון ואמונה שמייצרת נחמה באמונה.

2.    טבעת חיצונית External ring העוסקת בסוגיית ההודיה, הסליחה והשייכות.

הודיה והוקרה- להכיר תודה ולבטא הערכה על הברכות שהחיים מזמנים. להבין ששעה שאדם מתעורר משנתו, חוזרת נשמתו אליו לאחר שהיה חסר תודעה במשך שנת הלילה. להעריך את הקיים ולא לקבל דבר כמובן מאליו. לזהות את מקומו היחסי של האדם בעולם ממקום של צניעות וענווה. להיות בנוכחות מלאה כאשר האדם מתבטא, שר, כותב, מתפלל ומחייך כביטוי להודיה. לקבל את הכרת הטוב. לחזק את המודעות לשמחה שבברכות החיים ולהציע תודות. למצות את יכולתו בכל עת שהוא חי. "כל זמן שהנשמה בקרבי, מודה אני לפניך."

מחילה וסליחה- הצורך של הלומד לסלוח ושיסלחו לו, לתקן מערכות יחסים עם אנשים, עם עצמו/ה, מוסדות, העולם ו/או אלוהים. להתייחס לכל העניינים הבינאישיים שאינם פתורים. ההעדר יבוא לידי ביטוי כרגשות אשם. מוצע להציע טקסים ותפילות של מחילה, לחתור לסגירת מעגלים ו/או השלמה ביחסים עם האנשים המשמעותיים. לנסות להגיע להשלמות דרך תהליך הסליחה. ניתן להציע לפגוש את אותו אדם, לדבר איתו או לכתוב לו מכתב.

שייכות ואהבה- היכולת של הלומד לאהוב ולהיות נאהב, להרגיש שייך, מחובר למשפחה, לחברים לקהילה לאנשים ו/ או לאלוהים. ההעדר יכול לבוא לידי ביטוי כבדידות. לעיתים מביאה לתחושת תסכול ומרירות. ניתן להציע להקים מערכת קשרים, הערכה, חיבה, לאפשר קשרים עם אחרים (בודדים וקבוצות). לטפח את תחושת החיבור והקשר, ההרגשה של להיות חלק ממרקם החיים ונתמך על ידי הטוב והחום של אנשים ו/או אלוהים.

3.    טבעת השאיפה Ambitious ring עוסקת בעתיד הלומד, בתקווה שלו ובחופש הבחירה והמחשבה.

תקווה ועתיד- ציפייה ורצון להתרחשות מועדפת התואמת את כיוון החיים העכשווי של הלומד: מצב בריאותי טוב יותר, אהבה, אושר וטוב. ירמיהו יד ח: "מקוה ישראל, מושיעו בעת צרה". אצל לומד שהתאכזב מתקוותו יכול הדבר לבוא לידי ביטוי כייאוש. לעזור ללומד להתאבל על התקווה מן העבר ולזהות תקוות חדשות, להציע מערכת קשרים עקבית. להביט בעתיד עם תחושה שכל יום חדש מביא איתו הבטחה ומשמעות. למצוא מה ממלא את "מאגר המים" שלו וכיצד הוא שומר על הרצון שלו למלא אותו לאורך זמן.

חירות ובחירה- לבטא ללא חשש את מחשבותיו, דעותיו ואמונותיו של הלומד. לקבל החלטות בצורה עצמאית ללא השפעת גורמים חיצונים. לקחת אחריות על חייו תוך הפעלת שיקול דעת ללא פחד. ההעדר יכול לבוא לידי ביטוי במחשבות על חוסר-ערך ותלות באחר. למצוא הזדמנויות לבטא את החופש ולקבל החלטות. להציע הזדמנויות לקחת אחריות על הטיפול, תרופות, יחס האנשים. תמיכה בחופש הביטוי והבעת דעה. סיוע בהבעת עמדה אסרטיבית מול הסובבים אותו ובעמידה על שלו.

הנחת יסוד סולאגוגית חשובה נוספת היא כי קיימת זיקה באדם אל ספירה שמעליו, אל הספירה הרוחנית.
יש הנרתעים מן המושג ”רוחניות", ואולם אין לחשוש מפניו. הרוחניות היא מושג-על, הוויית-על, מושג מכיל, החובק חוויות שונות בקרב בני אדם.
פרופסור ישעיהו תדמור מגדיר שישה סוגים של חוויות רוחניות:
1. חוויה אינטלקטואלית- פילוסופית, הארה של תובנה וגילוי אמת;
2. חוויה אסתטית, אמנותית, יצירה פעילה של האמן היוצר או הנאה של המאזין, של הקורא ושל הצופה- המעניקה תחושה של התרוממות הנפש, תחושה של כוליות;
3. חווית אהבה שמתמזגים בה גוף ורגש ונפש ורוח, והיא חותרת למוחלט, לאלוהי;
4. חווית שיח מתחכך עם הזולת, שיח של אני-אתה, שיח עם בני אדם, עם אחרים– שיח אינטלקטואלי או שיח תוך כדי יצירה משותפת – בתחושה של שילוב, של קבלה, נתינה ומלאות;
5. חוויה אקולוגית, התחברות לטבע, ליקום, לבריאה, המקנה תחושה של היות חלק אורגני של המציאות הקוסמית;
6. חוויה דתית, שאף לה חוויות- משנה שונות: השגת האל, קרבת האל, עבודת האל.

החינוך הסולאגוגי שם במרכז את ההתכוונות הטרנסצנדנטלית, לאותו צורך רוחני המצוי באדם עצמו, באנושיותו.
בובר אמר: ’אינני יכול לדבר על האלוהים, אבל אני יכול לדבר אל האלוהים'.

המפתח לחינוך הסולאגוגי הוא לאפשר לתלמיד לגבש תפיסה מעמיקה של קיומו וזיקתו לרוחניות, ובניית מפות אישיות ללומד כבסיס ללמידה הסולאגוגית.
על המורה עצמו לבחון דרך קבע את ההוויה הקיומית שלו- עצמו. משמע, שיכיר בגיבוש המתמיד, המשתנה, של הוויית החיים שלו-עצמו ושל תובנותיו ביחס לתפקידו- לשליחותו, לייעודו, לזהותו ולקיומו כמורה. "אישיותו של המורה היא-היא הטקסט שהתלמידים לומדים; הטקסט שלא ישכחו לעולם.
מורה זמננו, אף שאינו עוטה עוד זקן צח כשלג, חוליה הוא בשרשרת המסורת. הוא המתווך את העבר ואף את ההווה.
ואולם הוא גם הבורא את העתיד של עמנו. עליו ללמד את התלמידים להעריך את העבר, על-מנת להנהיר להם את עתידם."
אברהם יהושע השל, מתוך המאמרThe Spirit of Jewish Education