The Soulagogical guide who leads the human spirit

 המדריך הסולאגוגי מוביל את "רוח האדם"

המדריך הסולאגוגי מלווה את נפש הלומד במסעו החינוכי בחייו למצוא את "רוח האדם". הוא בונה יחד עם הלומד תשתית רוחניות וקיומיות, הכוללת: קורות חיים סביב משמעות ותכלית, מסלול לעתיד ותקווה, סולם ערכים וחששות, אמונות לגבי חיי העולם הבא, מנהגים רוחניים או דתיים, נורמות תרבותיות, אמונות המשפיעות על הבנת החיים, התמודדות עם רגשי אשמה, סליחה ומשימות תומכות חיים.

המסע אותו מלווה המדריך הסולאגוגי הוא מסע רוחני. הגדרה של מושג הרוחניות: ”רוחניות היא אספקט דינמי ואינהרנטי של האנושות, שדרכה בני אדם מחפשים משמעות אולטימטיבית, תכלית והתעלות, ושדרכה חווה האדם קשר לעצמו, למשפחה, לאחרים, לקהילה, לתרבות, לטבע ולמשמעותי או לקדוש. הביטוי של רוחניות הוא דרך אמונות, ערכים, מסורות, ואורח חיים."  (Puchalski, Vitillo, Hull et al, 2014)

המסע הרוחני כרוך בסיוע ללומד לנווט את המפגש האישי אמוני שלו עם מצבי גדילה, יצירה, סבל ואבדן, ולסייע לו לזהות את מקורות החוסן Resilience העומדים לרשותו. השיח הוא סביב משמעות החיים והעולם ומקומו של הלומד בתוכם, והתמודדות עם התערערות הוודאות בהמשכיות הדברים כהווייתם. המפגש האידיאלי עם המדריך הסולאגוגי נוגע בממד הרוחני במובן חווייתי-התנסותי. ממד החוויה הוא רב-עוצמה, לפעמים אפילו בעל יכולת טרנספורמטיבית ,ויש לו השפעה מתמשכת, חוויה שלעולם אינה מתפוגגת.

מטרת התהליך הסולאגוגי היא להביא את הלומד לרווחה רוחנית, הלומד חווה את כל הרכיבים והצרכים הרוחניים המפורטים בהמשך במודל "משנת הרוח". כאשר הללו מלאים ומסופקים הלומד חווה חיים מלאים ויצירתיים, וכאשר הם חסרים או מאותגרים, זהו הממד הרוחני של חוויית הסבל והאבדן. דבר זה יוצר מסגרת המאפשרת לדון באופי הסבל הרוחני.

המודל שבעזרתו המדריך הסולאגוגי מזהה את צרכיו הרוחניים הלומד, פותח על ידי המחלקה לליווי רוחני של המוסד Robinson & Thiel -Life Senior Hebrew  2015 בבוסטון

מודל "משנת הרוח" לזיהוי הצורך הרוחני של הלומד:

R. Mary Martha Thiel & R. Sarah Paashe-Orlow  Boston, Massachusetts -Hebrew Senior Life

·         מחילה וסליחה Forgiveness and Reconciliation

·         שייכות ואהבה Love and Belonging

·         נפש וזהות Identity

·         תקווה ועתיד Hope and Future

____________________________

·         הודיה והוקרה Gratitude

·         רצון ומשמעות Meaning

·         וודאות ואמונה Trust and Faith

·         חופש וכבוד Freedom and Dignity (תוספת של ניר גולן)

המודל מוצג גם בשמו החדש: "3 הטבעות הסולאגוגיות" "The 3 Soulagogical Rings"

מודלים  נוספים לשימוש המדריך הסולאגוגי:

·        מודל הבש"ם לזיהוי ומימוש עצמי the Bosem model Dobeing and

·        שלבי התפתחות אמונית לפי פאולר/ Fowler's Stages of Faith development

·         מודל הקשבה רוחנית חשפת"ה: מודל חשפת"ה לקטגוריות הקשבה במפגש ליווי רוחני

PRISE: listening categories model- R. Wood University Hospital- CPE Program

·        הטקסונומיה של הליווי הרוחני: THE CHAPLAINCY TAXONOMY

(לכל אחד מן המודלים קיים מאמר נפרד)

אמצעי ההדרכה הראשי של המדריך הוא להיות עם הלומד, ליצור חיבור ולאפשר לו להיות הוא עצמו ולהביע את עצמו האמיתי בדרגת עומק שיבחר. המדריך מקבל את הלומד כמו שהוא, מצטרף אליו בלבטיו ובמסעו באשר הוא שם, חובר אליו ברמה הרגשית כדי לתת לו את ההרגשה שהמדריך לצדו ומראה לו שהבין אותו והוא מקבל אותו באמת ובתמים. לשם כך דרושים כישורים של הקשבה עמוקה – לא רק לדברים הנאמרים, כי אם גם לדברים שטרם בוטאו במילים – ונוכחות ברמה כמעט מוחלטת. עמדה עקרונית של המדריך הסולאגוגי היא להזמין את הלומד לספר את סיפורו האישי, משמעותה לחלוק עם אחר את המהות העצמית שלו – דבר העשוי ללבוש צורות מצורות שונות: סיפורו של האדם כולל השתלשלות חייו, הערכים החשובים שלאורם חי את חייו; התחושה האישית של משמעות החיים או משמעות בחיים, האנשים, הרעיונות והדברים הטרנסנדנטליים שהלומד שם בהם את מבטחו; האנשים, הזהויות והתרבויות שהוא רואה עצמו מחובר אליהם או שהוא חש שהם מגדירים אותו.

כאשר מדריך סולאגוגי מקשיב ללומד המגולל את סיפור חוויותיו, הוא מנסה לזהות את ה‘מטא-סיפור‘ של אותו אדם, מי הוא, כיצד הוא רואה את העולם וכיצד הוא רואה את מקומו-שלו באותו עולם. המדריך לומד להכיר את גישתו לחיים של הלומד, את ערכיו המרכזיים, את נקודות המאבק שלו כיום, את הדברים שאולי הוא שואב מהם תקווה. הוא משתדל לזהות את רכיבי הרווחה הרוחנית והסבל הרוחני, המופיעים במודל "3 הטבעות הסולאגוגיות". 

זהו הדבר העיקרי המאפשר למדריך הסולאגוגי להבין את נקודות החוזק המאפשרות גדילה ויצירה רוחנית, ונקודות קושי המובילות לסבל רוחני ואובדן רוחני. עליו להכיר את המשאבים הרוחניים העומדים לרשות הלומד ולבסס עליהם את ההתערבות שיתכנן. המדריך כמאמר הבעל שם טוב, הוא בעל יכולת הקשבה: כאשר אתה משיח על דבר-מה, אתה נמצא שמה. כאשר ההנחיה של המדריך מאפשרת ללומד לחלוק עמו את הסיפור שלו בדרך עמוקה, תוך שיתוף זהותו וערכי היסוד שלו, הלומד מוצא את עצמו מתחבר מחדש לתחושת העצמיות שלו וחווה תחושה של חיות מחודשת, הודות לקשר עם הערכים שלו ועם תחושת משמעות החיים. הוא מוצא עצמו נוכח מחדש בתוך אותה חוויה רוחנית. יש בכך כדי להעניק שלווה ומרגוע, תחושה של ריפוי ולפעמים אפילו לחולל טרנספורמציה, אם הלומד, דרך התחברות מחדש אל עלילת הסיפור שלו, זוכה בתחושה של תקווה או משמעות בדרכו הלאה.

תפקיד נוסף של המדריך הסולאגוגי אינו לשנות את האדם שבלומד אלא להחזיר לו את האמון בבני אנוש, לתת לו תחושה של שייכות ל"משהו הגדול ממנו". אנו חווים את התחושה הזו גם כאשר אנו מחדשים קשר עם משפחה, עם ערכים משפחתיים או עם מסורת. כאשר אנו חשים באהבה כלפי או מצד מישהו שמחוץ לנו, זוהי חוויה רוחנית של חיבור. מומלץ כי המדריך הסולאגוגי יחלוק עם הלומד את מילותיו של משורר או של מקור אחר ממסורתו הרוחנית של הלומד, כדי לאפשר לו לראות את החוזק או הקושי האישי שלו, כפי שהוא משתקף במילותיו היפות של המשורר, ולדעת שהיו לפניו אנשים אחרים שעברו גדילה, יצירה, סבל ומצוקה מהסוג שהוא חווה. גם בכך טמונה חוויה של חיבור. לאנשים מאמינים, תפילה היא אמצעי של חיבור אל האל. מדיטציה היא שיטה שיכולה לאפשר ליחיד ”לצאת מתוך עצמו“ ולחוות תחושה של חיבור אל היקום בכללותו. אפשר שתחושת החיבור של אדם היא לטבע או לקהילה רחבה יותר – קהילה במובן התרבותי, החברתי או במובן התכלית. תהליך ההודיה עצמו נוגע ברוח האדם ומהווה חוויה רוחנית. היכולת של הלומד לספר את סיפורו האישי יוצרת בקרבו מחדש תחושה של זהות.

המדריך הסולאגוגי מגיע לידי היכרות עמוקה עם הלומד ומצטרף אליו במסעו. על המדריך להיות ”מומחה“ בתחום הגדילה, היצירה, הסבל והמצוקה כדי שיוכל, יחד עם הלומד שהוא מלווה, לנווט את המפגש עם גדילתו, יצירתו, סבלו או עם חוסר ודאות, להתמודד פנים אל פנים עם שאלות קיומיות שהמצב מעורר אצל הלומד, לסייע לו לגלות את תחושת המשמעות או הכיוון העצמי שלו בתוך הבלבול, המצוקה והאבדן, ולעזור לו למצוא את הדרך קדימה, תוך הכלה של הלומד. בנושא התקווה, המדריך מסייע ללומד לגלות תחושה של תקווה, לעצמו או לאחרים – בין אם לאותו יום, בין אם לתקופה הקרובה או אף לחיים בכלל. התקווה גם יכולה להיות תחושת התמסרות בריאה לזרם החיים, לא מתוך תחושת תבוסה, אלא מתוך האמון והביטחון שמאפשרים ללומד לוותר על הרצון בשליטה מוחלטת (לולב-גרינולד, 2012). יש הבדל גדול בין הפוטנציאל או הסיכוי למצוא משאבי תקווה פנימיים, לבין הביטוי של תקווה זו במילים. תפקידו העיקרי של המדריך הסולאגוגי היא לסייע ללומד למלל את הדברים בקול רם ולהפוך את הדבר לחוויה ומעצימה את ההשפעה החיובית, הן באותה נקודת זמן והן בהפיכתה לחוויה הנשארת עם האדם ומהווה משאב שיוכל להיתמך בו בהמשך.

·      מבוסס על מאמרו של מיכאל שולץ/ חקר מקרה: "שיהיה דבר אחד טוב ואמתי להגיד עלי בהספד"/ באשר הוא שם/ ג'וינט ישראל-אשל/ 2017