Rabbi Kook Spiritual Universal Leader

הרב קוק כמנהיג רוחני אוניברסאלי

הרב קוק היה מנהיג רב השפעה, חוצה גבולות שכיהן כרב הראשי הראשון של ארץ-ישראל. ייחודו בהיותו דמות כריזמטית המקובלת על קהלים רבים ומגוונים.
הרב קוק עצמו התבטא על יצירתו במלים הבאות: "מתוכי, מתוך מעיני, הנני צריך תמיד לקחת את האוצרות הגנוזים. תמיד אני קשור באותו הצער הקדוש של דרישת השלמות העליונה, וזו אינה מתמלאת ואינה צריכה להתמלאות, כי זאת היא תכונת העריגה הנצחית, שיסודה הוא הצימאון האלוהי, אשר כל דבר אחר שבעולם לא ירווה אותו, כי אם המבקש לבדו, הצימאון לבדו, שייחשף תמיד יותר ויותר, ויוכר תמיד יותר ויותר, הוא בעצמו הוא מתהפך למקור כל עונג, למכון כל העדנים הרוחניים, לזיו שדי." (חדריו, מבשרת ציון תשנ"ח, עמ' יט(. במילים אלו מתאר הרב קוק את המניע להתפתחות האמונית שלו לאורך חייו. הוא שאף להגיע לדרישת השלמות העליונה אותה מתאר פרופסור ג'יימס וו. פאולר (James W. Fowler 1940-2015) בספרו "שלבים של אמונה" (1981Stages of Faith/ ). פאולר מציע סדרת שלבים של ההתפתחות האמונית ששיאה מתואר בציטוט הבא של הרב קוק: "מי שאור האמונה מתגלה עליו בטהרתו הוא אוהב את כל הבריות כולם בלא שום שיור כלל, וכל מעינו הוא בעליתם ותיקונם, והדרכים של תקונם נעשים מלאים מוסר ויושר לפי רוב הופעת האמונה שבלבו."
(הרב  א.י. קוק, מידות הראי"ה, בתוך: א.י. קוק, מוסר אביך, ירושלים תשל"א, עמ' צ"ח)

פירוט שלבי התפתחות אמונית לפי פאולר
שלב מקדים:
אמונה "ראשונית או בלתי נפרדת" --“Primal or Undifferentiated” faith גיל 0-2
מתאפיינת בתחושת הביטחון מהסביבה הקרובה (חום, ביטחון ומוגנות אל מול כאב, הזנחה והתעללות). המעבר לשלב הבא מתחיל בחיבור בין המחשבות לשפה, המאפשר שימוש בסמלים ודימויים בדיבור ובמשחק. בשלב זה קיימת רק אמונה ראשונית או בלתי נפרדת הנובעת מאופי הקשר עם ההורים, כבסיס לבניית אמון ותקווה בהמשך.

שלב 1:
אמונה "אינטואיטיבית השלכתית"- - “Intuitive-Projective” faith גיל 3-6
מתאפיינת בדימויים אינטואיטיביים של טוב או רע. דמיון ומציאות הם אחד, הבאים לידי ביטוי בעצמאות ויוזמה. עוצמתו של השלב הוא ביכולות לדמיין ולתפוש את העולם דרך דימויים משמעותיים ונרטיבים. המעבר לשלב הבא מתחיל ברצון להבחין בין מציאות לדמיון. ההורים מהווים מודל חיקוי ודוגמה אישית להתנהגות ולעולם האמוני.

שלב 2:
אמונה "מיסטית פשוטה כמשמעה" -“Mythic-Literal” faith - גיל 6-12
לאנשים בשלב זה יש אמונה חזקה בקיום צדק ובהדדיות של היקום (תפישת שכר ועונש). האלים נתפשים אַנְתְּרוֹפּוֹמוֹרְפִיים- יצורים לא-אנושיים שמייחסים להם תכונות אנושיות. סיפורי דת מקבלים פרשנות מילולית בלבד (פשט ללא דרש), החשיבה היא קונקרטית ולוגית. המעבר לשלב הבא נובע מהצורך לישב סתירות הקיימות בסיפורים, ומוביל להתבוננות או חשיבה על משמעויות הדברים. האלוהות  נתפשת כדמות הורית.

שלב 3:
אמונה "המורכבת ממוסכמות"- -“Synthetic-Conventional” faith גיל 13-16
האמונה מתאפיינת בחשיבה יותר מופשטת לפי המוסכמות הקיימות. מתחילה להיווצר זהות רוחנית דרך נטייה לאמץ אמונות המקובלות על ההורים, חברים, מורים ותקשורת. האלוהות נתפשת דרך הדמויות והאמונות הקיימות בסביבת הלומד ובקהילה אליה הוא/היא שייך/ת. 

שלב 4:
אמונה "תוך התבוננות אישית פנימית" -“Individuating-Reflective” faith -גיל 17-40
הלומד לוקח אחריות אישית על אמונותיו ורגשותיו. שלב של חרדה ומאבק פנימי. תהליך החיפוש הרוחני הוא פנימי ועמוק. קיימת פתיחות למורכבות האמונה ומודעות לסתירות פנימיות. חוזקות השלב הן בהתבוננות הפנימית על הזהות (העצמית) ביחס לתפישת העולם (האידיאולוגיה).  האלוהות היא ביטוי של הערכים והאמונות הדתיות של היחיד כתוצאה מתהליך החיפוש העצמי.

שלב 5:
אמונה "מחברת/משלימה" “Conjunctive” faith - - גיל 40-65
הכרה בפרדוקסים ובטְרַנְסֶנְדֶּנְטָלִיּוּת (מצב או תיאור של משהו שקיים מעבר לגשמיות) הקיימים במציאות, וקשורים לדימויים או סמלים, כחלק מן המערכת המסורתית. מתעוררת מכוונות לאחרים, פתיחות לפרדוקסים ולעמדות/נקודות מבט רוחניות מנוגדות. הלמידה היא מתוך מודעות עצמית תוך הכרה בגבולות ומגבלות אישיות. שלב זה מתאפיין ביכולת מצד אחד להיות מחובר למשמעויות (מגוונות) ובמקביל לשמור על הסתכלות מפוקחת. המעבר לשלב הבא נובע מחלוקה או הפרדה בין הדברים הניתנים לאחדות והיכולת לתעלות מעליהם. האלוהות נתפשת כחיבור בין האלוהות שהיא ביטוי אישי עצמי, עם כיוונים או דמויות הקיימים בדתות אחרות.

שלב 6:
אמונה "אוניברסאלית" -“Universalizing” faith - גיל 65+
זהו שלב נדיר, האלוהות נתפשת דרך האמונה במושג ה"נשגבות". נוצרת מערכת אמונית נשגבת של התעלות רוחנית ותחושת אחדות עם כל היצורים/היישויות. אירועים קונפליקטואליים לא נחווים או נתפשים יותר כפרדוקס. אין יותר הפרדה בין ההוויה האישית, לזו של האחרים ושל היקום.

הרב קוק מתאר שלב נדיר זה במילותיו הבאות: "המעמד היותר עליון באהבת הבריות צריכה להיות אהבת האדם, והיא צריכה להתפשט על כל האדם כולו, למרות כל שינויי דעות דתות ואמונות, ולמרות כל החילוקים של הגזעים והאקלימים, נכון הדבר לרדת לסוף דעתם של העמים והקיבוצים השונים, כמה שאפשר ללמוד את אופיים ואת תכונותיהם, למען דעת איך לבסס את האהבה האנושית על יסודות המתקרבים למעשה. כי רק על נפש עשירה באהבת הבריות ואהבת אדם תוכל אהבת האומה להתנשא בגאון אצילותה וגדולתה הרוחנית והמעשית."
(הרב  א.י. קוק, מידות הראי"ה, בתוך: א.י. קוק, מוסר אביך, ירושלים תשל"א, עמ' צ"ו)

שלב זה מאפיין מנהיגים רוחניים הסוחפים אחריהם עדת מאמינים. ניתן לכנות שלב זה כ"הארה"- התעלות רוחנית מנקודת מבט אוניברסאלית והתאחדות עם כל הברואים. האלוהות נתפשת כהוויה של אחדות. האדם הופך להיות חלק מן הוויית האחדות עם  כל היצורים והיישויות. "גדולי הנשמה אינם יכולים להיות נפרדים מן הכללות היותר מקיפה. כל חפצם ושאיפתם היא תמיד טובת הכלל כולו, הכלל במלוא רחבו גבהו ועומקו. וכו' וכו'. הם שואבים את אהבת כל ההויה, המגוונת בריבוי יצוריה, מאהבת ה' העליונה." ("אורות הקודש", ח"ב עמ' תמב, תמג; "קבצים", ח"א פסקא קא).

הרב קוק הגיע כמאמין לאמונה אותנטיות אוניברסאלית דרך תהליך פנימי עמוק של הארה בשילוב חווית התאחדות עם כל היישויות ביקום. אירועים קונפליקטואליים לא נחוו או נתפשו יותר בעיניו כפרדוקס, דבר שהעצים את האותנטיות שלו והשכין שלום בליבו של הרב קוק. לא היתה קיימת אצלו יותר הפרדה בין ההוויה האישית, לזו של האחרים ושל היקום- הרב קוק הוא התגשמות שלב האמונה האוניברסאליות במלואו.

"יש שהוא שר שירת נפשו, ובנפשו הוא מוצא את הכל, את מלוא הסיפוק הרוחני במלואו... ויש אשר עוד תתרחב נפשו, עד שיוצא ומתפשט מעל גבול ישראל, לשיר את שירת האדם (כלומר, יחד עם כל האומות), רוחו הולך ומתרחב בגאון כללות האדם והוד צלמו וכו'. וממקור חיים זה הוא שואב את כללות הגיונותיו ומחקריו, שאיפותיו וחזיונותיו. ויש אשר עוד מזה למעלה ברוחב יתנשא, עד שמתאחד עם כל היקום כולו, עם כל הבריות ועם כל העולמים, ועם כולם אומר שירה, זה הוא העוסק בפרקי שירה בכל יום. וכו' שירת הנפש, שירת האומה, שירת האדם, שירת העולם, כולן יחד מתמזגות בקרבו בכל עת ובכל שעה" ("אורות הקודש", ח"ב עמ' תמד-תמה; "קבצים", קובץ ז' פסקא קיב(.