Old people’s Time perception
תפישת הזמן אצל אנשים זקנים
"לְכָל אָדָם יֵשׁ זִכְרוֹנוֹת כַּסֵּפֶר
יוֹמָן חָרוּט עַל לוּחַ לֵב שׁוֹתֵק
הַזְּמַן זוֹרֶה אֶת הָרָעוֹת כָּאֵפֶר
וְרַק הַטּוֹב לָעַד לֹא יִמָּחֵק..."
לאור הזיכרונות/ יחיאל מוהר
“To exist is to change, to change is to mature, to mature is to go on
creating oneself endlessly.” Henri Bergson
"להתקיים (להיות
קיים) זה להשתנות, להשתנות זה להתבגר, להתבגר זה להמשיך ליצור את עצמי בצורה
אינסופית." הנרי ברגסון
"להזדקן בטוב זה להמשיך ליצור את עצמי עד יומי האחרון." ניר
גולן
הזמן נחשב למשאב החשוב והיקר ביותר לאדם. בזקנה כמות המטלות במהלך
היום הולכת ומצטמצמת. האדם הזקן מוצא את עצמו בתחושת בדידות, שעמום ולכן הוא מסיים
את יומו מותש ומתוסכל. גולן מציע פתרון מכיוון אחר: לשנות את תפיסת הזמן של
האדם הזקן. הזמן האובייקטיבי, שהוא אמנם מדויק, מציין באופן אוטומטי את
המרחקים בין נקודות שרירותיות שבמרחב. תפיסת הזמן החדשה שברגסון מציג היא תפיסת
ה"משך" (durée). ברגסון טוען כי הזמן הוא יסוד דינאמי של החיים: הוא זרם, הוא
"משך". גולן מציע לאדם הזקן לא לנסות למלא את הזמן אלא לנתב אותו. ברגסון
מסביר כי בטבע יש מעשה יצירה או התפתחות וחידוש בלתי פוסקים. ההתפתחות בטבע היא
אינה הוצאת דברים מן הכוח אל הפועל או מימוש פוטנציאל, אלא חידוש בלתי צפוי. לכן
על כל אדם אשר רוצה לחיות, להשתנות ולחדש כל הזמן בצורה בלתי צפויה,
מפתיעה. "להתקיים (להיות קיים) זה להשתנות, להשתנות זה להתבגר, להתבגר
זה להמשיך ליצור את עצמי בצורה אינסופית." ברגסון מציג תפיסה חדשה
אינטואיטיבית לגבי הזמן וגולן מתרגם את התפיסה לכלים פרקטיים:
· הזמן
הוא השתנות מתמדת שאינה ניתנת לחלוקה! לכן לא ניתן למלא אותו במטלות אלא להתייחס
אליו כאל תהליך, משך או רצף.
· הזמן
הוא ממשות איכותית ולא כמותית. רגעי הזמן אינם ערוכים זה לצד זה, אלא יוצאים זה
מתוך זה. לא ניתן למלא את הזמן כמותית, מילוי כמותי של הזמן נוגד את תפיסתו של
ברגסון. אל הזמן יש להתייחס רק כאל מדד איכותי.
· בזמן
מתרחשת חדירה הדדית של רגעים, יש בהם דריכות לעתיד וכל התרחשות בזמן היא יצירה של
דבר חדש. תפיסת הזמן אצל האדם הזקן צריכה להיות דינמית עם ציפייה לעתיד, תוך ראיית
כל מטלה או אירוע חדש כהזדמנות ליצירת דבר חדש.
· עצם
מהותו של הזמן היא היצירתיות הטבועה בו. על האדם הזקן לזהות את רכיב היצירתיות
בזמן ולממשו עד תום.
· הזמן
אינו זרימה פסיבית אלא זרימה אקטיבית המחדשת ויוצרת. האדם הזקן אמור להוביל בצורה
אקטיבית את זרימת הזמן ולא לקטוע אותו או להאט את זרימתו.
לזמן קורא ברגסון "משך"! הזמן האובייקטיבי,
שהוא אמנם מדויק, אינו "זורם" למעשה מהעבר אל העתיד, אלא רק מציין באופן
אוטומטי את המרחקים בין נקודות שרירותיות שבמרחב. ל"משך" אין שום חוקיות
והגבלות, והוא למעשה התפרצות בלתי פוסקת של החדש, האופיינית להווי החיים. לדעתו של
ברגסון אנו חווים את ההווה לא כנקודות זמן מנותקות זו מזו, אלא כמכלול אחד של כל
מה שחווינו עד עתה וכל מה שאנו חווים כרגע.
5 עקרונות ב"הובלת" ה"משך":
1. ההתייחסות אל הזמן היא כאל תהליך, משך או רצף
2. את הזמן יש לראות רק בצורה איכותית
3. ראיית כל מטלה או אירוע בזמן כהזדמנות ליצירת דבר
חדש
4. זיהוי רכיב היצירתיות בזמן ומימושו עד תום
5. הובלה בצורה אקטיבית של זרימת הזמן (לא לקטוע
אותו או להאט את זרימתו)
הזמן הזורם, מהווה את היסוד הדינאמי של החיים ונובע מהינף החיות (élan vital), שהוא האנרגיה הפנימית
העומדת בבסיסו של העולם. הזרימה של ה"משך" מורגשת רק בחיינו
הפנימיים. אדם זקן שמזהה את הזרימה של ה"משך" ומכוון אותה לתכנון
ויישום הפרק האחרון בחייו. אין הוא מתעסק במטלות אלא במגמות, בכיוונים אליהם הוא
רוצה להוביל את המשך האחרון (חלום שטרם מומש, מקום לחזור אליו, מחילה וסליחה
במערכות יחסים, כתיבת "צוואה רוחנית", סיפור חיים, תרומה לקהילה וכו').
אין בהכרח קשר בין ה"משך" לבין הזמן הפיסיקאלי (הנמדד
ע"י שעון). ה"משך" אינו ניתן למדידה, הוא מורכב מהרבה חוויות
נפשית, מהצפייה ומהשתוקקות לרגע הבא. ההשתוקקות לרגע הבא מעוררת חיות ויוזמה אצל
אותו אדם זקן והוא מחכה לחוויה הבאה. ברגסון מתמצת רעיון זה במשפט "יצירת
עולם היא ממשות שנבנית דרך ממשות המבטלת את עצמה".
ברגסון משווה את החיים לכדור שלג, שבנפילתו במדרון שומר בכל רגע נתון
כל מה שנדבק לו. כך לכל אחד מאתנו ישות מקורית מורכבת מחוויותנו הייחודיות שספגנו
בעבר. זיכרוננו מראה לנו, באופן פרדוקסאלי, שהעבר שכבר איננו, עוד לא הפסיק
להתקיים.
אדם זקן אשר רואה לטווח הארוך ישתמש במודל כדור השלג בצורה מושכלת:
הוא ינסה ללכת כמה שיותר אחורה בזמן כדי להעשיר את עברו ולהגדיל את קוטר כדור
השלג, הוא ישתמש בחוויות העבר בתהליך קבלת ההחלטות בהווה, וינווט את כדור השלג
לכיוון הגשמת חלום או מימוש עצמי.
"עַל כֵּן אֵלֵךְ לְאוֹר הַזִּכְרוֹנוֹת
עַל כֵּן אָבִין נְתִיב חַיַּי נָלוֹז
כִּי יֵשׁ דְּמָמָה בְּתֹם הַסְּעָרוֹת
יֵשׁ אוֹר גָּנוּז בָּאֹשֶׁר שֶׁנָּגוֹז!"
לאור הזיכרונות/ יחיאל מוהר
תגובות
הוסף רשומת תגובה