Our inability to understand the meaning of the War
חוסר יכולתנו להבין את פשר המלחמה
במקום לשחות ולהתקדם במרחבי 'ים המלחמה הגדול', חלקנו
מנסים לצוף במקום, תוך ניסיון להאחז בפרשנויות ובגילוי עתידות, או שחלקנו טובעים. אנו
חווים חוסר-אונים מתמיר, שהוא שינוי תודעתי עמוק אותו ניתן לזהות כתנועה
פנימית שורשית בין ייאוש, הנגרם משילוב של חוסר אונים וחוסר ישע לכיוון תקווה.
תנועה זו נובעת מקבלת האדם את המצב הקיומי של העדר שליטה מלאה, המתבטא בחוויית
חוסר אונים. ככל שהאדם מקבל בהשלמה, באופן מלא את היותו חסר-אונים בתחומים רבים
יותר של חייו, מתאפשרת התמרה של תפיסתו את מקומו בעולם ואת מערכות היחסים שלו עם
עצמו עם האחר ועם הנשגב. שינוי עמוק זה הוא שינוי רוחני במהותו המתרחש בשלושת
הממדים: בין האדם לבין עצמו, בין האדם לבין האחר ובין האדם לבין הכוח העליון
הטרנס-פרסונאלי. ההתמרה (טרנספורמציה), שחוסר האונים מייצר היא שינוי מצב צבירה
תודעתי מאחיזה בעולם החומר ואשליית השליטה בו, אל התמסרות רוחנית להתחברות אל הכוח
העליון, והבנה של האדם כי תחושת חוסר הישע נעלמת ככל שהוא מודע יותר אל החיבור שלו
אל הנשגב.
חוסר-אונים מתמיר אם כך, הוא קבלה רדיקאלית
ומוחלטת בשלושת הממדים, תוך אישי, בין אישי ועם הנשגב, של חוסר היכולת לשלוט
באירועי החיים, תוך התמסרות לכוח עליון, על פי הבנתו של כל אחד ואחת.
רובנו בורחים בימי מלחמה מורכבים אלו, מלשהות בתחושת
המבוכה הנובעת ממגבלותינו ומחוסר יכולתנו להבין את פשר
המציאות החדשה. מבוכה זו מציפה אותנו ב'מחשבות זרות'- מחשבות הטורדות את האדם
דווקא בשעה שהוא מנסה להתרכז, להתעמק עם עצמו, לצלול לתוך מדיטציה, להתעלות בתפילה.
המטרה דווקא ב'מצב המבחן' הנוכחי, היא לשהות (Being)
במבוכה בכדי לגלות את האותנטיות והכנות הפנימית. הבעש"ט בילה שנים רבות
ביערות הקרפטים, ב'חברתם' של 'אנשי יער' אשר עזרו לו ללמוד רבות על עצמו, על עולמו
הפנימי ועל נפתולי נפשו. דבר זה הביא אותו לפתח את 'תורת העלאת מחשבות זרות'
הרלוונטית בעוצמתה לימי 'מבוכת המלחמה', והיא מה זכתה לכינוי 'חכמת הבעש"ט'.
על פי תורה זו, אותן מחשבות טורדות סביב המצב הנוכחי, דווקא בשעה שאדם מנסה
להתרכז, להתעמק עם עצמו, הן אינן שליליות כפי שמקובל לחשוב עד עתה- אלא להפך: הן
ביטוי של כוחות נפשיים בלתי פתורים המבקשים רפלקציה, המבקשים תיקון.
בכדי לשהות במבוכה ולתקן כוחות נפשיים בלתי
פתורים, אני מציע להעזר במשפט מתוך תלמוד בבלי- גמרא- ברכות · נט א' המתאר את
אהבתו של הקב"ה לברואיו:
"...ודאי טעם הרעש הוא שבשעה שהקב"ה זוכר את בניו
ששרויים בצער בין אומות העולם מוריד שתי דמעות לים הגדול וקולו נשמע מסוף העולם
ועד סופו והיינו גוהא... (רעידת אדמה)"
לפי הכתוב תגובת הקב"ה לסבל בניו משולה לשתי
טיפות בים הגדול. לכאורה שתי טיפות בים אינן מורגשות. לבני אנוש נדמה כי
הקב"ה לא מגיב למתרחש. ברם תחושה זו של הסתר פנים הינה תחושה
סובייקטיבית בלבד, הנובעת ממגבלותינו ומחוסר יכולתנו להבין את פשר ההנהגה האלוקית, לרדת לנבכיו של הים הגדול.
ולזהות את שתי הטיפות של אהבת הקב"ה.
אהבה, הינה השורש של כל החוויות הרוחניות,
ולמעשה, היא מהווה את החוויה הרוחנית האולטימטיבית. במקביל, ניתן לתאר רוחניות
כתנועה על ציר שבין ריכוז עצמי לבין התרכזות באלוהי. מבט אינטגרטיבי על שני צירים
אלו מראה, כי האדם המזדהה עם קורבניותו, אחוז בריכוז העצמי שלו. כאשר יתנסה האדם
בחוויות מיטיבות, הוא יוכל להשתחרר מזהותו הקורבנית ומהסבל שהיה כרוך בכאב, ולנוע
אל באמצעות הרוחניות לכיוון קשר עם אלוהים ואהבה כפי שהאדם תופס אותם. מהותה של
תנועה זו על הצירים, היא יציאה מתחושת חוסר הישע, תוך קבלת חוסר האונים, על רכיביו
השונים.
ברוח זו מסביר הרב קוק: "ואלה שתי הדמעות
אמנם לא ישאירו רושם לעין האדם הרואה, כי הם נופלות לים הגדול, ורק מי שהוא
כ"כ חכם שיודע לשער כמה טיפות יש בים הוא יוכל להבחין את ערך שתי הדמעות
שנוספו על הים הגדול אבל העין הקצרה של רוב בנ"א לא תבחין כלל בדבר"
(עין אי"ה, ברכות, שם). הרב קוק מעיד על נחיתות המין האנושי - אין לנו יכולת
להעריך כמה טיפות יש בים הגדול - הכיצד נזהה שתי טיפות הנוספות לים זה?
הרב קוק מסביר:
"אמנם הרושם קיים ועובר, לא רק בחלק אחד מהחברה ששם נעשתה המשטמה, כ"א
מסוף העולם ועד סופו, כי האנושיות כולה היא מחוברת בלולאות, והפעולות החלקיות
עושות רושם חודר בכולן. ובסופן לעשות את תפקידן." גם
כשאיננו מבינים את פשר הנהגת הקב"ה, גם כאשר נדמה לנו כי יש הסתר פנים, וכי
מתרחשות עוולות בעולם, בסופו של דבר תגובת הקב"ה תותיר את חותמה על העולם
כולו, עד כי יהיה ברור כי מאת הקב"ה היתה זאת.
אם יקבל אדם את חוסר האונים שלו, ואת חוסר היכולת
שלו לשלוט באירועי חייו בשלושת הממדים: בין האדם לבין עצמו, בין האדם לבין האחר
ובין האדם לבין הכוח העליון הטרנס-פרסונאלי, הוא יוכל להגיע אל מסלול רוחני,
שיוביל אותו לרווחה, לאמון ולתקווה, לריפוי מערכות היחסים שלו עם עצמו ועם סביבתו
ולבסוף לחיבור אל כוח עליון לפי הבנתו (חוסן). כאשר האדם מונחה על ידי עקרונות
רוחניים אלו ואחרים, מתקיימת הקטנת הריכוז העצמי שלו וצמצום תחושת חשיבות האני
הספציפי. האדם חווה תנועה בריאה בין "אני שולט בהכל", לכיוון "אני
חלק מהכל". ה"אני" כבר אינו במרכז תשומת הלב של האדם, ואת מקומו
ממלאת תפיסתו של האדם את האל. התוצאה המיידית היא הפסקת הסבל, על אף המשך הכאב.
למעשה, חוסר האונים המתמיר מתבטא בהשתנות תפיסתו של האדם את אירועי חייו
והשפעותיהם עליו.
שתי הטיפות הבלתי מורגשות הופכות לטלטלת ענק
בתנאי שנשהה (Being)
במבוכה שלנו בכדי לגלות את האותנטיות והכנות הפנימית. זו הזדמנות לתת ביטוי לכוחות
נפשיים בלתי פתורים המבקשים רפלקציה, המבקשים תיקון.
תגובות
הוסף רשומת תגובה