Our shared grief brings gifts

האבל המשותף שלנו מביא מתנות

מבוסס על ספרו של פרנסיס וולר "סף תהום הצער"- חיים לצד אבל וטקסים של התחדשות- מודל "חמשת שערי האבל".

The Five Gates of Grief

From the work of Francis Weller in his books: Entering the Healing Ground – Grief, Ritual and the Soul of the World and The Wild Edge of Sorrow

מאסטר הזן תיך נאת האן Thích Nhất Hạnh  נשאל מה עלינו לעשות כדי להציל את עולמנו. "מה שאנחנו הכי צריכים לעשות", הוא ענה, "זה לשמוע בתוכנו את קול הבכי של האדמה".

מה אם אֵבֶל הוא אחת הדרכים שבהן כדור הארץ קורא לנו לחזור הביתה? לפי פרנסיס וולר חמשת שערי האבל יכולים לעזור לנו. בכל שער שאנו עוברים בו נוכל לתת לאבל שם, להכיר ולהחזיק בעדינות את הצער הפראי שבתוכו. ג'יימס הילמן טוען כי הנטייה לאבל לא נעשית כדי לתקן את מה ששבור אלא כדי לברך על מה ששבור. בתרבות שלנו, המייחדת את האבל (הופכת את האבל לתהליך פרטי), חשוב שנתאבל לא רק בבדידות, אלא גם יחד, בקהילה. אנו זקוקים לחזרה אל שושלת האבל העתיקה שלנו, כדי להתקשר לכוח הטרנספורמטיבי של טיפול באבל.

"חמשת שערי האבל" של וולר:

שער ראשון: כל מה שאנחנו אוהבים נאבד

1.       לאבד מישהו או משהו שאנחנו אוהבים

2.       אובדן של אלה שעוזבים את העולם הזה לפנינו: ההורים שלנו, בן הזוג, הילדים שלנו, חברים

3.       אובדן של בית, חיות אהובות, מקום שאהבת

4.       אובדן כתוצאה ממחלה או פציעה; יכולות מיומנויות יקרות

5.       אובדן של חלום חיים

שער שני: המקומות שלא הכירו אהבה

1.       מקומות בתוכנו שמעולם לא נגעה בהם אהבה

2.       מקומות עטופים בבושה וגורשו מתוכנו

3.       מקומות שהם מחוץ לחמלה, חום וקבלת פנים מכילה

4.       חלקים שאנו שונאים בעצמנו וחווים עבורם בוז, שאנו שוללים  עבורם את הריפוי המציל על ידי קהילה

5.       חלקים מנודים מהנשמה שלנו המופיעים כהתמכרויות, דיכאון, חרדה ותסמינים אחרים הקוראים לתשומת לבנו

שער שלישי: צער העולם

1.       האבדות של העולם מסביבנו

2.       הכחדה והעלמות יומיומית של מינים, בתי גידול ותרבויות המצויים בנפשנו

3.       עצב על כדור הארץ (לא אישי אלא משותף וקהילתי)

4.       הצער שבו אנו חווים את נשמת העולם

שער רביעי: מה שציפינו ולא קיבלנו

דברים שאולי לעולם לא נבין שאיבדנו, כי לא נולדנו ל"כפר המלא בקבלת פנים שמחה למתנות שלנו"

וכך אנו נושאים:

1.       אכזבה לא מודעת

2.       תחושות של בדידות ולבדיות

3.       ניסיון מצוצמם יחסית של מי שאנחנו באמת

בבסיס האבל הזה עומדת הכמיהה שלנו להשתייך והכמיהה להיות נכסף, שייך.

שער חמישי: צער האבות

צער בלתי מוכר ובלתי מטופל של אלו שבאו לפנינו, שנולד מ:

1.       אובדן הקשר לאדמה, לשפה, לדמיון, לטקסים, לשירים, לסיפורים שלהם/שלנו האָבוֹת הקַדמוֹנִים

2.       תחושת חוסר בית, ויתמות בין עולמות ישנים לחדשים

3.       חווית פציעה, אובדן ונטישה, היכן שהאבל והבושה נמצאים מתערבבים, שוכנים בהיסטוריה הנפשית של השושלת שלנו

4.       צער נפשי קולקטיבי על התעללויות של מיליונים

טבלה מרכזת:

הצעה לטקס צער: דברו את הצער שלכם לכדור הארץ (עמ' 164)

(אולי תרצו להכין את חווית האבל שלכם מראש על ידי הזכרות ורישום ביומן, תוך התכוונות לתרגול זה).

מצאו מקום שמרגיש בטוח לחלוטין ושלא יפריעו לכם, גן או מקום בטבע. חפרו בור קטן לתוכו תוכלו לומר את היגון שלכם. התחילו עם כמה מילות תודה על האדמה שיכולה לקבל את הצער שלכם. אפשרו לאמא אדמה להחזיק אותכם בטקס הזה. אז שכבו על הבטן ותדברו, תלחשו, תבכו, תייללו את יגונכם אל האדמה. כדור הארץ ייקח ויעצב מחדש את הצער שלכם לחומרים מזינים לכל החיים. אתם יכולים לשים חפצים או הודעות כתובות בתוך הבור שלכם. התאימו את הטקס לצרכים שלכם, בצעו את כל מה שמרגיש נכון כדי לכבד את האבל שלכם. כשתסיימו, תודו לכדור הארץ על החזקתו. חשוב מאוד לסגור את הבור ולהשאיר את האדמה קרובה לאופן שבו מצאתם אותה.

סיכום:

האבל המשותף שלנו מביא תרופה רבת עוצמה הדרושה לעולמנו: הפגיעות והאהבה של השער הראשון; החמלה של השער השני; האוניברסליות של השער השלישי; השייכות של השער הרביעי וחכמת השער החמישי. "אֵבֶל הוא הקשר המשותף שלנו. הפתיחות לצערנו מחברת אותנו עם כולם, בכל מקום." האם נקצור את קציר האבל המשותף שלנו?

Reference:

The Wild Edge of Sorrow by Francis Weller, North Atlantic Books, U.S.A. 2015