A story about Moral Injury for children

 מִקְרֶה שֶׁקָּרָה 

(סיפור קצר על פציעה מוסרית לילדים) 

לְאוֹת ש' הָיָה אֶתְמוֹל יוֹם נוֹרָא: בְּגַן הַמִּשְׂחָקִים, הִיא הֶעֱלִיבָה אֶת חֲבֶרְתָּהּ הֲכִי טוֹבָה, הָאוֹת ט' וְקָרְאָה לָהּ טִפְּשָׁה, מָשְׁכָה בִּשְׂעָרָהּ וּלְתוֹךְ הַחוֹל הִיא נָפְלָה.

שֵׁשׁ הַחֲבֵרוֹת שֶׁלָּהּ, אוֹתִיּוֹת בֶּגֶד כֶּפֶת, קָרְאוּ לָהּ לָבוֹא לִזְרֹק אִתָּן אֲבָנִים עַל חֲתוּלִים בָּרְחוֹב, הִיא זָרְקָה בִּכְאִלּוּ, קָרוֹב, אַךְ אַחַת הָאֲבָנִים בֶּחָתוּל שֶׁעָבַר פָּגְעָה, הוּא הִתְעַוֵּר בְּעֵינוֹ וּבָרַח בִּילָלָה.

בִּזְמַן שֶׁהִיא הִתְנַדְנְדָה, מַמָּשׁ לְיָדָהּ, רָאֲתָה אֵיךְ הָאוֹת נ' סוֹפִית הַגְּדוֹלָה, מַרְבִּיצָה לְאוֹת י' הַקְּטַנָּה. הָאוֹת י' צָעֲקָה לְעֶזְרָה וּבָכְתָה, אֲבָל הִיא סוֹבְבָה אֶת מַבָּטָהּ לַכִּוּוּן הַנֶּגְדִּי, כְּאִלּוּ שׁוּם דָּבָר לֹא קָרָה וְהִמְשִׁיכָה לְהִתְנַדְנֵד אֲפִלּוּ יוֹתֵר בְּחָזְקָה.

וּלְבַסּוֹף בַּאֲרוּחַת הָעֶרֶב הִיא הֵבִינָה, כְּשֶׁרָאֲתָה אֶת חֲדָשׁוֹת, שֶׁהַגַּנֶּנֶת נֶחָמָה שִׁקְּרָה. הַגַּנֶּנֶת נֶחָמָה נִסְּתָה, לְהַרְגִּיעַ אֶת הַוִּכּוּחַ בִּזְמַן הָרִכּוּז וְאֶת ג' שֶׁבָּכְתָה, וְאָמְרָה שֶׁתֶּכֶף יְשַׁחְרְרוּ אֶת כָּל הַחֲטוּפִים וְהַמִּלְחָמָה נִגְמְרָה. 

ש' נִכְנְסָה לַמִּטָּה עֲצוּבָה, כְּעוּסָה, מְאֻכְזֶבֶת וּבוֹכָה.

עֲצוּבָה כִּי פָּגְעָה בַּחֲבֶרְתָּהּ הֲכִי טוֹבָה.

כְּעוּסָה כִּי נָתְנָה לִפְגֹּעַ בֶּחָתוּל לְיָדָהּ.

מְאֻכְזֶבֶת, בְּעִקָּר מֵעַצְמָהּ, כִּי לֹא עֶזְרָה לְאוֹת י' הַקְּטַנָּה. בּוֹכָה כִּי הִיא הֵבִינָה שֶׁהַגַּנֶּנֶת נֶחָמָה, שֶׁהִיא כָּל כָּךְ אָהֲבָה, וְתָמִיד הֶאֱמִינָה לָהּ, שִׁקְּרָה. 

ש' לֹא יְשֵׁנָה טוֹב כָּל הַלַּיְלָה, הִיא הִתְהַפְּכָה מִצַּד לְצַד, בַּחֲלוֹמָהּ בָּאוּ לְבַקֵּר אוֹתָהּ הָאוֹת ט' בּוֹכָה, הֶחָתוּל הַמְּיַלֵּל עִם הָעַיִן הַפְּצוּעָה, הָאוֹת י' הַמֻּכָּה, וְהַגַּנֶּנֶת נֶחָמָה שֶׁנִּהְיְתָה כֹּה קְטַנָּה, עַד שֶׁהָאוֹת ש' עָלֶיהָ מַמָּשׁ רִחֲמָה. 

הִיא הֵבִינָה שֶׁהִיא לְבַדָּהּ בָּעוֹלָם שֶׁכֻּלּוֹ רַע, וְעָלֶיהָ לִבְחֹר כֵּיצַד הִיא מְשַׁנָּה אֶת עַצְמָהּ. 

ש' הִתְעוֹרְרָה בַּבֹּקֶר מְאֹד עֲיֵפָה, מְתֻסְכֶּלֶת מַמָּשׁ מֵעַצְמָהּ. הִיא חָשָׁה שֶׁהָאוֹת שֶׁלָּהּ נִשְׁבְּרָה וְשָׁלוֹשׁ הַזְּרוֹעוֹת שֶׁלָּהּ מִטַּלְטְלוֹת בָּאֲוִיר, חַסְרוֹת מְנוּחָה. הִיא הִסְתַּכְּלָה דֶּרֶךְ חַלּוֹן חַדְרָהּ וְרָאֲתָה אֶת הָעֵץ שֶׁכָּל כָּךְ אָהֲבָה. הָעֵץ חִיֵּךְ אֵלֶיהָ וְקָרָא: "הֵי, הָאוֹת ש', אַתְּ לֹא בֶּאֱמֶת אֲבוּדָה, תִּזְכְּרִי תָּמִיד שֶׁאַתְּ חֵלֶק מְמִילָה, מִמִּשְׁפָּט וַאֲפִלּוּ חֵלֶק מִפִּסְקָה." 

הָאוֹת ש' הִתְלַבְּשָׁה וְהֶחְלִיטָה לַעֲשׂוֹת דָּבָר מָה. 

הִיא יָצְאָה הַחוּצָה לְבֵיתָהּ שֶׁל הָאוֹת ט' וְדָפְקָה עַל דַּלְתָּהּ, וּבִקְּשָׁה סְלִיחָה. אַחַר כָּךְ פָּנְתָה לַגִּנָּה כְּשֶׁבְּיָדָהּ שַׂק שֶׁל מָזוֹן לַחֲתוּלִים וְקַעֲרִית מַיִם לִשְׁתִיָּה. אֶת הָאֹכֶל פִּזְּרָה מִסָּבִיב לַגִּנָּה, וְהִנִּיחָה אֶת הַקַּעֲרִית עִם הַמַּיִם בַּפִּנָּה. הִיא פָּגְשָׁה אֶת הָאוֹת י', מִתְנַדֶּנֶת בַּחֲרָדָה, אָמְרָה לָהּ שֶׁהִיא מִשְׁתַּתֶּפֶת בְּצַעֲרָהּ וְאֶת רֹאשָׁהּ לִטְּפָה. בַּגַּן הִיא אָמְרָה לַגַּנֶּנֶת נֶחָמָה תּוֹדָה, וְשֶׁהִיא מְבִינָה שֶׁהִיא עַל הָאוֹת ג' וְעַל כָּל יַלְדֵי הַגַּן, מִן הַמְּצִיאוּת הָרָעָה רַק מְגִנָּה.

הָאוֹת ש' חָזְרָה לְבֵיתָהּ, לֹא לְבַד, אֶלָּא חֵלֶק מִפִּסְקָה, יָשְׁבָה מוּל הַחַלּוֹן וְחִיְּכָה, יוֹתֵר לִהְיוֹת חֵלֶק מִן הָרֹעַ הִיא לֹא מוּכָנָה, מֵעַכְשָׁו הִיא רַק מֵיטִיבָה וְעוֹזֶרֶת לַסְּבִיבָה, כִּי הִיא חֵלֶק מְמִילָה, אוֹ בְּעֶצֶם מִשְׁפָּט שֶׁל הוֹדָיָה.

תגובות

הוסף רשומת תגובה

פוסטים פופולריים מהבלוג הזה

What's Left by Tuvia Rübner

תמונה
מרחביה, 31 בינואר 1953 לאה היקרה , ... וּמָה נוֹתַר לָנוּ עוֹד בְּעוֹלַם זֶה שֶׁדַּעְתּוֹ נִטְרֶפֶת עָלָיו בְּהִגָּיוֹן אַכְזָרִי, אִם לֹא שִׂמְחָה קְטַנָּה זוֹ אוֹ אַחֶרֶת? וְלָכֵן אֲנִי הַהֶפֶךְ מִמְּךָ, דַּוְקָא מִשּׁוּם שֶׁהַחֶרֶב שׁוּב מֵעַל רָאשֵׁינוּ, דַּוְקָא בִּגְלַל כָּל אֵימַת הַלֵּילוֹת וְחֶרְדַּת הַיָּמִים וְקִרְבַת הַמָּוֶת, כֻּלִּי נָתוּן אֲנִי לְאוֹתוֹ "הַיָּקָר בְּיוֹתֵר", לְיַחֲסֵי־אָדָם, וְקָשׁוּב וּפָתוּחַ אֲנִי אֶל מוּל כָּל אָדָם שֶׁקָּרוֹב לִי הַרְבֵּה יוֹתֵר מֵאֵי פַּעַם. הֲרֵי אוֹתָן הַנִּימוֹת הַדַּקּוֹת הַקּוֹשְׁרוֹת יֵשׁוּת חַיָּה בְּיֵשׁוּת חַיָּה חֲזָקוֹת בְּהַרְבֵּה מֵהַזְּוָעָה הַמְּפֹרֶרֶת וְהַמַּפְרִידָה וְאַף חֲזָקוֹת מִן הַמָּוֶת, כִּי קִשְׁרָם קֶשֶׁר שֶׁמֵּעֵבֶר לַמָּוֶת, קֶשֶׁר שֶׁבְּאוֹתָהּ הַדְּמָמָה הַמּוֹלִידָה בְּכָל רֶגַע חַיִּים חֲדָשִׁים. וְכָל זְמַן שֶׁאֲנִי חַי, מַבַּט עַיִן וּמִלָּה טוֹבָה עֶרְכָּם עֲבוּרִי גָּדוֹל מִכָּל הַהַצְהָרוֹת וְכָל הַנְּבוּאוֹת עַל הָאֱנוֹשׁוּת - מֻשָּׂג שֶׁאֵין לֶאֱחֹז אֲפִלּוּ בִּקְצֵה שׁוּלֵי מְ...
המשך לקרוא

Our shared grief brings gifts

תמונה
האבל המשותף שלנו מביא מתנות מבוסס על ספרו של פרנסיס וולר "סף תהום הצער"- חיים לצד אבל וטקסים של התחדשות- מודל "חמשת שערי האבל". The Five Gates of Grief From the work of Francis Weller in his books: Entering the Healing Ground – Grief, Ritual and the Soul of the World and The Wild Edge of Sorrow מאסטר הזן תיך נאת האן Thích Nhất Hạnh   נשאל מה עלינו לעשות כדי להציל את עולמנו. "מה שאנחנו הכי צריכים לעשות", הוא ענה, "זה לשמוע בתוכנו את קול הבכי של האדמה ". מה אם אֵבֶל הוא אחת הדרכים שבהן כדור הארץ קורא לנו לחזור הביתה? לפי פרנסיס וולר חמשת שערי האבל יכולים לעזור לנו. בכל שער שאנו עוברים בו נוכל לתת לאבל שם, להכיר ולהחזיק בעדינות את הצער הפראי שבתוכו. ג'יימס הילמן טוען כי הנטייה לאבל לא נעשית כדי לתקן את מה ששבור אלא כדי לברך על מה ששבור. בתרבות שלנו, המייחדת את האבל (הופכת את האבל לתהליך פרטי), חשוב שנתאבל לא רק בבדידות, אלא גם יחד, בקהילה. אנו זקוקים לחזרה אל שושלת האבל העתיקה שלנו, כדי להתקשר לכוח הטרנספורמטיבי של טיפול באבל . ...
המשך לקרוא

Political Depression by Nir Golan

תמונה
  דִּכָּאוֹן מְדִינִי- מאת ניר גולן כמלווה רוחני וכאדם מן היישוב המתבונן סביבו, אני מזהה כי מאז השבעה באוקטובר, אנשים חווים סימני דיכאון אחרים מן המוכר והידוע. דיכאון זה אינו סוג העומד בפני עצמו אלא הוא ביטוי הייחודי לאזרחי המדינה ולחלק מן היהודים בעולם. תסמיני הדיכאון דומים אך הגורם להם הוא אינו פנימי, אלא חיצוני: חוויות אישיות קשות מתמשכות של תסכול וחוסר אונים מן המצב במדינה ובעולם, תוך חשיפה מתמדת לדיווחים וכתבות מאז השבעה באוקטובר. בחרתי לקרוא לו "דִּכָּאוֹן מְדִינִי". המונח "דיכאון מדיני" אינו מונח מקצועי רפואי או פסיכולוגי מקובל. הכוונה היא לתחושת דיכאון כללית או ירידה במצב הרוח הקשורה למצב הפוליטי או החברתי במדינה. דיכאון כהפרעה נפשית מאופיין בתסמינים כמו עצב מתמשך, חוסר עניין בפעילויות, שינויים בתיאבון ובשינה, תחושת חוסר ערך ואפילו מחשבות אובדניות. רגשות נוספים המאפיינים את הדיכאון המדיני: חוסר אונים, בושה, צער וכאב, גועל מעצמי או מהמצב, כעס ועצב עמוקים. הסבר מפורט: דִּכָּאוֹן מְדִינִי יכול להתבטא במגוון תסמינים המשפיעים על מצב הרוח, ההתנהגו...
המשך לקרוא