Soulagogy

הפדגוגיה של הטראומה רקע לכאורה לפדגוגיה אין תפקיד טיפולי בעיבוד חווית הטראומה של הלומד, אך חוויה זו משפיעה על תהליך הלמידה ומקבלת ביטוי במהלכו. המודל הנ"ל פותח בעקבות קריאה ב" מסמך בסיס לדיון ושיח על ההקבלות בין השואה ובין ההתקפה הרצחנית ב 7 באוקטובר, שבת שמחת תורה תשפ"ד"/ "יד ושם"- בית הספר הבין-לאומי להוראת השואה, ומתבסס עליו.   טראומה טראומה היא סיטואציה בה האדם חווה חוסר אונים. חוסר-אונים, הוא מצב בו האדם חווה, כי מעשיו ופעולותיו אינם משפיעים על העולם שסביבו, וכי אין לו יכולת לשנות את מצבו. טראומה וקורבנות (ויקטימיזציה), הינן חוויה ומצב של חוסר-אונים העלולים ליצור תגובה פוסט-טראומטית. ניתן להבחין בין שתי רמות של חוסר-אונים: חוסר האונים הראשוני הוא הפגיעה שמתרחשת כנגד רצון הנפגע וללא שליטתו; חוסר האונים השניוני הוא תגובת הנפגע לאירוע שבחלקה גם היא נעדרת יכולת שליטה .   הפדגוגיה של הטראומה מצבים אלו של חוסר אונים הם מצבים מערערים הדורשים שיחה ודיאלוג אשר יאפשרו לנסח את המצוקות במילים, לשתף בהן ואף לשקפן, כחלק מן התהליך הפדגוגי במצב של ט...

  יש תקווה ההוגה הצרפתי ז'אן פול סארטר טען שהתקווה נטועה באדם. הוא לא רק מי שהוא היה או הווה אלא גם מי שהוא עשוי להיות. הוא יכול ליצור אופק חדש ולסרב למה שהוא כבר. במיוחד במציאות המורכבת היום עולה השאלה "איזה אדם אני רוצה להיות וכיצד עלי לעצב את חיי כאן ועתה? " . בימים אלו כשהחוויה הכללית היא של העדר שליטה ואי-וודאות, חשוב לזכור כי חירות האדם היא עתידית ביסודה, הבחירה נעשית בהווה ומתייחסת אל העתיד הרצוי . כלומר הקיום האנושי דינמי ופתוח ומשתרע על־פני שלושת רכיבי הזמן, עבר, הווה ועתיד. בזמן הקיומי ההווה הוא הרגע שבו האדם קובע את היחס בין שני רכיבי הזמן, העבר והעתיד, בחייו הממשיים. האדם הוא בן העבר שאותו אימץ ובן העתיד שבו יבחר: גם אם אנחנו בימי מלחמה, ניתן לבחור "חפץ מעבר" אשר אנו בוחרים בעזרתו לעבור את הימים המורכבים וליצור מציאות חדשה לאחריהם. בלשונו של הפילוסוף הגרמני מרטין היידגר, האדם הוא "יש שהוא לקראת יישות". מתיאור זה לא נובעת המסקנה שעולמו של האדם מעוצב רק על־ידי בחירתו ותודעתו העצמית. לתקווה יש שלושה רכיבים: הראשון, הטרמת העתיד, המבטאת ה...

  האם אנו שבויי מלחמה בעצמנו? מבוסס על פרק 4- שבי/ מתוך הספר: טראומה והחלמה/ ג'ודית לואיס הרמן/ עם עובד- ספריית אופקים/ 2021 האם לחוויה האישית-הקולקטיבית אותה אנו חיים כבר יותר מחצי שנה ניתן לקרוא "שבי"? האם אנחנו מתחילים לזהות בעצמנו סימנים של שבויים-קורבנות מלחמה? אירוע טראומטי יחיד יכול לקרות כמעט בכל מקום. טראומה חוזרת ומתמשכת , לעומת זאת, מתקיימת רק בתנאי שבי או מלחמה מתמשכת. טראומה חוזרת מתרחשת רק כאשר נפגעיה הם אסירים הנתונים לשליטת תוקפיהם ואינם יכולים להימלט. במצב המלחמה הנוכחי אנחנו סוג של "אסירים" הנתונים לשליטת המנהיגים והגורמים המאיימים הסובבים אותנו. תנאים שכאלה קיימים, בבתי סוהר, במחנות ריכוז, במחנות לעבודת כפייה ובמדינה תחת מלחמה ממושכת (אוקראינה, ישראל). "ביתו של האדם הוא מבצרו" וכך תפשנו את מדינתנו עד השבעה באוקטובר (הטבח האכזרי בתוך שטח ישראל, החטופים והמטחים יצרו שבר גדול בתחושת הביטחון הפנימי והאמון בהנהגה); נדירה היא ההבנה שאותו "הבית" יכול להיות "בית סוהר" לאזרחיו. בשבי המדיני-משפחתי המחסומים הפיסיים ...

  מודל פרד"ס למתן וקבלת משוב ארבעה חכמים נכנסו לפרדס (תוספתא חגיגה פרק ב' הלכה ג-ד). סיפור זה הוא אודות המפגש עם המציאות המוחלטת, שמכיל בתוכו את שני ההפכים – סכנה והתרוממות רוח, הקיימים גם במפגש הדרכה. בזהר, מארגן רבי משה די-ליאון את הסיפור במבנה רביעוני של כלי לניתוח הטקסט: ·        פ שט – (כפשוטו) פירוש מילולי והבנת הנקרא; ·        ר מז – חיפוש אחר משמעות אלגורית, ואמיתות פילוסופיות. (קריאת הטקסט והבנתו כמשל); ·        ד רש – פרשנות דרשנית (הרמנויטיקה), בעלת משמעויות אתיות-מוסריות; ·        ס וד – ההבנה המיסטית שמחברת ביחד את המילים והאירועים המתוארים בטקסט. ראשי התיבות של ארבע המילים היוצרות את המילה פרד ” ס  מובנות כאן כמסמלים ארבע רמות או ממדים של פרשנות. את השיטה הזאת של ריבוי רבדים בפרשנות ובהבנת הטקסט אנחנו יכולים ליישם במפגש האנושי בכלל, ובמפגש הדרכה/ משוב בפרט. בדיוק כפי שהטקסט אוצר בתוכו אינספור משמעויות כך, בדיוק, מתקיימים רבדים שו...

"...אַל תִּתְמַסְּרוּ לְבִרְיוֹנִים, אֲנָשִׁים הַבַּזִּים לָכֶם וּמְשַׁעְבְּדִים אֶתְכֶם, הַשּׁוֹלְטִים בְּחַיֵּיכֶם, הָאוֹמְרִים לָכֶם מָה לַעֲשׂוֹת, מָה לַחֲשֹׁב וּמָה לְהַרְגִּישׁ, הַמְּאַמְּנִים וּמַרְעִיבִים אֶתְכֶם, הַמִּתְיַחֲסִים אֲלֵיכֶם כְּאֶל בָּקָר וּמִשְׁתַּמְּשִׁים בָּכֶם כִּבְשַׂר תּוֹתָחִים. אַל תִּכָּנְעוּ לַאֲנָשִׁים לֹא טִבְעִיִּים אֵלּוּ, אַנְשֵׁי מְכוֹנָה עִם מוֹחוֹת מְכוֹנָה וְלִבְבוֹת מְכוֹנָה. אַתֶּם אֵינְכֶם מְכוֹנוֹת, אֵינְכֶם בָּקָר, אַתֶּם אֲנָשִׁים. אַהֲבַת הָאֱנוֹשׁוּת מְפַעֶמֶת בְּלִבְּכֶם, אֵינְכֶם שׂוֹנְאִים. רַק הַבִּלְתִּי אֲהוּבִים שׂוֹנְאִים, הַבִּלְתִּי אֲהוּבִים וְהַבִּלְתִּי טִבְעִיִּים." "...אַל תִּלָּחֲמוּ לְמַעַן הָעַבְדוּת, הִלָּחֲמוּ לְמַעַן הַחֵרוּת. בְּפֶרֶק 17 בַּבְּשׂוֹרָה עַל-פִּי לוּקָאס נִכְתַּב: "מַמְלֶכֶת הָאֵל מְצוּיָה בְּקִרְבְּכֶם", לֹא בְּאָדָם אֶחָד וְלֹא בִּקְבוּצַת בְּנֵי אָדָם אֶלָּא בָּאֱנוֹשׁוּת כֻּלָּהּ, בָּכֶם, בָּכֶם הָעָם יֵשׁ אֶת הַכּוֹחַ, הַכּוֹחַ לִיצֹר מְכוֹנוֹת, הַכּוֹחַ לִיצֹר אֹשֶׁר. בָּ...

  "לולאת המוות" " Loop of Death " או למה המלחמה לא תסתיים בקרוב "האיליאדה או שירת הכוח" (1940) הוא אחד המאמרים החשובים והידועים של סימון וייל, מן הפילוסופיות הגדולות במאה העשרים. וייל מנסחת בו מודל פשוט ומבריק של הדינמיקה היסודית של הכוח הפוליטי האלים באשר הוא, באמצעות קריאה מאוד אוהבת ומלאת   חירות, של האיליאדה של הומרוס. Simone Weil L'iliade ou le Poeme de la Force פורסם לראשונה ב-1940 בירחון הספרותי Cahiers du Sud במרסיי. בקטע מתוך המאמר היא מתארת כיצד המלחמה משמידה את הנפש, כאשר "הנפש היא שהיתה צריכה לחשוב על דרך החוצה" מן המלחמה. פרקתי את הפסקה לשלבים והוספתי הערות בסוגרים: 1.     המלחמה חושפת את אפשרות המוות הצפונה בכל רגע שלה (הטבח בשבעה באוקטובר, מטחי הטילים, נפילת לוחמים) 2.     המחשבה מאבדת את היכולת לנוע מיום אחד למשנהו בלי לחלוף על פני המוות (חשיפה ישירה במדיה החברתית) 3.     התודעה נמתחת באופן שהיא יכולה לעמוד בו זמן קצר בלבד (משאבי כוח פנימיים מוגבלים) 4.     בכל הימים האלה הנפש סובלת אל...