The BoSeM model for Educators Professional Development

מודל הבש"ם לפיתוח מקצועי לעובדי הוראה

פיתוח מקצועי לעובדי הוראה הוא אתגר מורכב בשל השונות הדיסציפלינרית וההטרוגניות בחדר המורים. בכדי לתת מענה למורכבות, נבנתה בבית ספר תיכון "מיתר" גני תקווה, בשיתוף מרכז הפסג"ה ראש העין וצוות ההנהלה, תכנית לפיתוח מקצועי מבוססת מודל בש"ם, תוך שימוש בלמידת נחי"ל. התכנית הסתיימה בהצלחה בפנל תוצרים במליאת חדר המורים תוך הצגת המשך תהליך הלמידה בשנה הבאה.

מודל בש"ם:

הפוטנציאל הטמון בכל אדם על-פי מודל הבש"ם נבחן דרך האקטואליזציה העצמית שלו, במציאות המיידית, תוך לקיחת אחריות אישית רבה יותר על דרכו שלו. במקביל הוטבע על-ידי גולן, המונח  Dobeingהמגדיר את מימוש הוויה עצמית: Doing the Being. זהו מצב הווייתי (אונטולוגי) חדש.

המונח Dobeing מאחד את שני המונחים, ומגדיר אותם כמימוש ההוויה העצמית דרך זיהוי שלושה מעגלי הבש"ם:

בטן: תשוקות Passion

שוטף: יכולות Capabilities

מיוחד: ייחודיות Uniqueness

החלק המשותף לשלושתם, הוא מימוש ההוויה העצמית Dobeing.

שלושת המעגלים יכולים להישאר רק בתחום ההוויה ה-Being, אך ניתן לממשם ולהעבירם ל-Doing. מעבר זה מההוויה לעשייה, הוא מימוש ההוויה העצמית. לכל אדם יש את הבש"ם האישי שלו.

בושם מופק כיום מחומרי ריח המומסים בתוך ממס נדיף. ריחו המיוחד של כל בושם נקבע לפי סוג והרכב חומרי הריח (תמציות) ומינונם. תפקיד הממס הנדיף לאפשר התזה נוחה של הבושם כתרסיס. באנלוגיה, לכל אדם יש את הרכב "חומרי הריח" שלו הנובעים מתשוקותיו, יכולותיו וייחודו. כל עוד הוא לא "מתיז" לסביבה את הבש"ם שלו הוא אדם "חסר ריח", בכדי "שיריחו" אותו עליו לתקשר ולממש את הבש"ם שלו.

למידת נחי"ל:

·        בשלב הראשון על הלומד לקחת אחריות על תהליך הלמידה. עליו לבחור איזה רכיב מרכיבי הבש"ם הוא רוצה להשקיע, לשפר, לשמר, לטייב.

·        בשלב השני הוא מחפש דרך הקשבה אמיתית את הרכיב החדש. הוא מקשיב לעצמו ולסביבה, הוא מחפש את התמצית החדשה, את הכיוון החדש.

·        בשלב השלישי היצירתיות מהווה את הבסיס לשלב. בצורה יצירתית הוא מגדיר, מדייק ומשיים את הרכיב החדש. ללא יצירתיות לא תווצר תמצית חדשה, לא ישתפר הבש"ם, ונחזור לנקודת ההתחלה.

·        בשלב האחרון הוא מפזר תוך שיתופיות את תוצריו. הוא משתף את הסובבים אותו ב"ריח" החדש אותו יצר, בתהליך הלמידה שעבר ובתוצריו.

מחוון התכנית:

דוגמאות לתוצרים מחדר המורים והכיתה:

1. ·        מורה להיסטוריה אשר עבד על ה- Capabilities שלו פיתח מגוון שיטות הוראה ללמידה דיפרנציאלית בכיתה הטרוגנית.
2. ·        מורה למתמטיקה אשר בחרה לעסוק ב- Capabilities שלה התעמקה בנושא הנחישות/ Grit שלה ושל הלומדים להתמודד עם אתגרים וקשיים בתהליך הלמידה.
3. ·        מורה לאזרחות שהתעסק ב- Uniqueness שלו כמורה ושל מקצוע האזרחות, פיתח מתודות הוראה הייחודיות לו והמבוססות על ייחודיות הלומדים.
4. ·        שני מורים לסוציולוגיה בחרו להשתמש בלמידת נחי"ל כפלטפורמה להכנת עבודת הגמר בנושא. כל שלב בלמידה תורגם לשלב בעבודה המבוססת על למידה בקהילה.
5. ·        מורה לתנ"ך בחרה לברר את ה- Uniqueness שלה ושל מקצועה. היא העבירה ללומדים את האחריות לבחירת "דמות המנהיג" וניתוח ייחודו תוך חיבור למקורות הרלוונטיים.
6. ·        שתי מורות ללשון שאחת בחרה לפתח את ה- Passion והשנייה את ה- ,Capabilities פיתחו מנגנון ללומד בכדי לסייע לו במיומנויות הבנת הנקרא. המנגנון שפותח מבוסס על מחוון המשמש כ"פיגום נעלם" לאורך כל תהליך הלמידה. האתגר שניצב בפני המורות היה כפול: לעורר מוטיבציה בקרב התלמידים ללמידת המיומנות/ Passion ולהקנות להם את היכולת/ Capabilities לקרוא 4 מאמרים אקדמים, לנתח אותם ולייצר מאמר אחד שהוא פיוז'ן של כל הארבעה. אחת התופעות אשר הן זיהו הייתה הפסקה תהליך העבודה של הלומד כבר לאחר השלב הראשון. הן הבינו שישנו קושי במעבר בין השלבים גם מבחינת המוטיבציה וגם מבחינת היכולות. התוצאה הייתה מדהימה: גם תלמידי כיתת "אתגר" המאופיינים בקשיי למידה, הצליחו במידה רבה במבחן המתכונת. נוצרה הקבלה בין תהליך הלמידה שחוו המורות לבין תהליך הלמידה של התלמידים. המורות "העבירו" "Transfer" את תהליך הלמידה שחוו בפיתוח המקצועי לתהליך הלמידה בכיתה.

בשלב האחרון המורה הלומד מפזר תוך שיתופיות את תוצריו. הוא משתף את הסובבים אותו ב"ריח" החדש אותו יצר: תהליך הלמידה שעבר ותוצריו. למידת נחי"ל היא למידה אדפטיבית: זיהוי של המגמה הנוכחית (שתתכן ותשתנה או תהפוך ללא רלוונטית תוך זמן קצר) שיומה/ Naming, והפיכתה למציאות חדשה במציאות. למידת נחי"ל מתאפיינת בחיבור הנוצר בו-זמנית בין הפרקטיקה לתיאוריה או בין האקדמיה לשדה: Dobeing. מהות מודל הבש"ם היא ביצירת מצב המשלב בו-זמנית בין העשייה Doing להוויה Being. תפישת למידת נחי"ל משלבת בו-זמנית בין התאוריה לפרקטיקה: נוצר תהליך למידה אדפטיבית מלא של הבש"ם: דרך אחריות ונוכחות המורה הלומד בהתרחשות, הקשבה וחיפוש המגמות נוצר הבש"ם. דרך השיום והיצירתיות של אותה מגמה, נלמדים מאפייניה וכיוונה, והופכים אותה למציאות חדשה דרך שיתופיות הבש"ם.

הבש"ם החדש של כל מורה מורכב משלושה מעגלים:

·        בטן: תשוקות Passion

·        שוטף: יכולות Capabilities

·        משמעותי: השפעה Meaningful

בשלב זה הופך המורה למשמעותי לאחר:

משמעותי הוא מונח המתאר כיצד נתפש אדם בעיני האחרים. רק אנשים אחרים יכולים להעיד כי מורה זה או אחר השפיע עליהם והפך להיות משמעותי עבורם. המעבר מ"מיוחד" ל"משמעותי" הוא מטרת התהליך החינוכי. הצירוף  מורה משמעותי מגדיר את חשיבות המורה ואופן השפעתו או מידת השפעתו על מציאות התלמיד והשלכותיו עליה, או את ההשפעה או ההשלכות אשר מיועדות או עשויות להיות לו על מציאות התלמיד בעתיד. את גודל משמעותו של מורה מסוים ניתן לאמוד על־פי ההשלכות הנובעות ממצב קיומו הייחודי של המורה. את משמעותו, כלומר מידת חשיבותו של המורה, אפשר להעריך בעזרת הביקוש של התלמידים להיות במחיצתו של אותו מורה, תדירות ההתייעצות עמו, האופן שבו הוא מובן במסריו ובהתנהגותו, או המידה שבה דבריו הם שימושיים. ה"מיוחד" בבש"ם של כל מורה התחלף בסוף תהליך הפיתוח המקצועי ל"משמעותי". האות מ' קבועה אך השיח עובר משיח פנימי המחפש את ה"מיוחד" שבי, לשיח פנימי חיצוני המתעסק באיך אני הופך להיות "משמעותי" יותר לסובבים אותי. המורים ציינו כי דרך התכנית הם יודעים להגדיר בצורה מדויקת יותר את מה מייחד אותם כמורה ובזכות דיוק זה הם חושבים כי הפכו למשמעותיים יותר בעייני התלמידים.

סיכום:

חדר המורים מדבר כיום בשפת שני המודלים בינם לבין עצמם, עם התלמידים: לכל תלמיד יש מפגש אישי סביב ה-Dobeing שלו, ובעתיד גם מול הקהילה וההורים. הבש"ם של המורים השתנה. התהליך הוא מעגלי, ברגע שהמורה הפך להיות משמעותי עבור התלמיד- הוא השפיע עליו, שיתף אותו בידיעותיו או בתהליך הלמידה שעבר, השתנה הבש"ם המקורי של שניהם. במידה והמורה בוחר להמשיך להיות משמעותי, עליו לבצע שוב את התהליך המלא בכדי לחדש, להיות מומחה בתחומו, ובכך להיתפש שוב כמשמעותי בעיני האחרים. כל מורה הציג את המקום האישי אותו הוא בחר לפתח לפי מודל הבש"ם, את תוצרי למידת הנחי"ל שביצע בכיתה, ואת המשך התהליך המתוכנן לשנה הבאה. שאלת החקר שעמה יצאו המורים לדרך: "כיצד נקדם ונהפוך את התלמידים ללומדים בעלי מכוונות עצמית ללמידה בתחום הידע שלנו?" הפכה אותם בעזרת התכנית, ללומדים בעלי מכוונות עצמית. כתוצאה מתהליך הלמידה המתואר, מורה שחווה תהליך פיתוח מקצועי מכוון למידה עצמית, הצליח להוביל תהליך מקביל בכיתה ויצר לומד עצמאי.