Hope and Water
תקוה ומים בימי התנ"ך, התקוה הגדולה והמוחשית ביותר היתה התקווה למים חיים. תִּקְוָה כהגדרתה המילונית היא ציפייה להתרחשות דבר טוב; תוחלת. בעבר נערכו תפילות וטקסים רבים סביב נושא המים והגשם ולכן הציפיה היתה תהליך רוחני מבוסס תקוה Spiritual process based Hope. את התקוה המשילו למקור מים חיים או ליעד הקיים מעבר לקו האופק. שורש המילה העברית, קו"ה, מקביל למילה האכדית quu, לחכות, לארמית קְוָא ולערבית קַוִיַ- להיות חזק. התקוה היא ביטוי רוחני של השאיפה למשהו טרנסצנדנציאלי- מעבר לפיסי. בבני האדם קיים קשר הדדי של גוף ורוח שאינו ניתן להפרדה; חיי הרוח– המחשבה, הרגש, התקשורת בין בני אדם, האהבה והערצת הטוב– הם חלק בלתי נפרד של כלל החיים בעולם הזה. אותה טרנסצנדנציה עצמית באה לידי ביטוי בסוגיית התקוה, והיא דרושה כדי שיהיה לבני אדם אופק של התקדמות מוסרית ורוחנית. היא יכולה להתרחש כחריגה מעצמנו דרך התקוה, הבאה לידי ביטוי במילים הקשורות למים. בתהילים כתוב: "קַוֵּה אֶל ה', חֲזַק וְיַאֲמֵץ לִבֶּךָ, וְקַוֵּה אֶל ה'" (כ"ז, י"ד). המים הפכו לסמל ומשל של התקוה במימד הרו...