The ending stage of Hakhel: separation
תהליכי פרידה מ"הַקְהֵ֣ל"
בתהליך למידה מוצלח ב"הַקְהֵ֣ל", אשר נוצרים בו מרחב שייכות
ותחושת ביטחון המבוססים על קשרים אישיים עמוקים, שלב הפרידה הוא שלב חשוב ועליו
להיות מנוהל בתבונה ובתשומת לב מרובה. המרחב שהפך משמעותי ללומד מהווה "חממה",
שממנה יקשה על הלומד להיפרד, ולפיכך מועד הסיום יכול להביא לקושי נפשי. על הלומדים
ב"הַקְהֵ֣ל" לבחור כיצד להתמודד עם הפרידה. כל אחד מהלומדים בקבוצה תופס
אחרת את נושא הפרידה ומגיב באופן שונה. על כן, יש לתכנן את שלב הפרידה מראש, כחלק
מתיאום הציפיות וה-Setting של הקבוצה, על מנת לאפשר
פרידה "חלקה" ככל שניתן.
חשוב לציין כי לא כל הלומדים מתקשים בשלב הפרידה. לומדים אשר קיבלו
מענה לצרכיהם או כאלה שהם בעלי שליטה שהכינו עצמם מראש, לא בהכרח יחוו קושי כלשהו,
אולם הרבה פעמים בתהליכי פרידה ב"הַקְהֵ֣ל" ראיתי כיצד אצל חלק מהלומדים עולים וצפים רגשות של כעס ותסכול
המזכירים רגשות מוכרים בתהליכי אבל ואובדן, כאשר במהלך הפרידה ממרחב השייכות הבטוח
חווה הלומד אובדן של הלומדים האחרים מהם הוא נפרד, ו"אבל" על אובדנם
הצפוי. עבור אלה עלה בי הצורך למצוא כלי להתמודדות.
במהלך עבודתי פגשתי את הספר של אליזבת קובלר רוסübler-Ross Elisabeth K
On death and dying"" ("על מוות וגסיסה"), שיצא לאור בהוצאת The Macmillan Company בשנת 1969. קובלר-רוס,
פסיכיאטרית ממוצא שוויצרי, פרסמה בספרה את מודל חמשת השלבים להתמודדות עם מצבי אבל
ואובדן. הנסיבות שהביאו אותה ליצירת מודל זה רחוקות ושונות מכל מה שקשור ללמידה ב"הַקְהֵ֣ל", אך
אני סבור שאם מתייחסים למודל שלה בשלב הפרידה ב"הַקְהֵ֣ל", היא נעשית
פשוטה וקלה יותר עבור הלומדים. בפרידה
מ"הַקְהֵ֣ל" מתרחשים שני תהליכים בו זמנית: הלומדים מנסים למנוע את סיום
תהליך הלמידה, ובה בעת מתחזקת ההכרה בסיום הקרב, וגוברת הנכונות להשלים את תהליך
הלמידה. ככל שהלומדים ב"הַקְהֵ֣ל" שהו זמן ממושך יותר יחד, יעלה המתח
בין שני התהליכים ויעורר מגוון תגובות בתהליך הפרידה.
חמישה שלבים אפשריים בתהליך ההתמודדות עם פרידה מ"הַקְהֵ֣ל"
שלב 1 - הכחשה: "זה
לא יכול להיות" – שלב קוגניטיבי
בשלב זה הלומד והאחרים ב"הַקְהֵ֣ל" מתקשים להכיר בכך שתהליך הלמידה מגיע לסיומו ושהם נמצאים במפגשים
אחרונים. הם נוטים לחשוב שאולי נפלה טעות והמפגשים לא חושבו כראוי. קובלר-רוס
מתייחסת לתגובה זו כ"בולם זעזועים" שהאדם זקוק לו עם ההכרה בפרידה מ"הַקְהֵ֣ל". ההשהיה שבהכחשה מאפשרת ללומד מעין פסק זמן לאסוף את עצמו, לגייס
כוחות, ובהדרגה להחליף את ההכחשה במנגנוני הגנה פחות קיצוניים, שיאפשרו בהמשך הבנה
וקבלה של המצב, גם אם בצורה חלקית. ההכחשה היא לרוב הגנה זמנית המבטאת את הקושי
להתמודד עם המציאות. בשלב זה קובלר-רוס מדברת על הצורך של הפרט להכחיש ולהתעלם מן
האירוע ה"מאיים". ישנם מקרים שבהם לומדים שקשה להם במיוחד, ומבקשים
להתעלם מהסיום, יעלו נושאים המצריכים תהליך למידה ממושך.
·
הביטוי יהיה במשפטים כמו: "זה עבר כל כך מהר", "מה
פתאום, רק עכשיו התחלנו באמת לעבוד", "איך כבר הגענו למפגש
האחרון?"
שלב 2 - כעס: "למה דווקא עכשיו?" - שלב אמוציונלי
כיוון ששלב ההכחשה אינו יכול להימשך זמן רב, שהרי הסיום די ברור, קורה
שההכחשה מתחלפת ברגשות קשים של כעס ותסכול, אשר עולים ומקשים מאוד על ההתמודדות
בסביבתו של הלומד. התסכול והכעס של הלומד מופנים החוצה, לסובבים, לעתים בצורה
שרירותית וחסרת הבחנה. הבנה וקבלה של הזעם מצד הלומדים האחרים יעזרו להתמודדות
והשלמה עם המצב, בעוד שתגובה הפוכה של הלומדים האחרים כלפי הלומד תפחית את הסיכוי
של הלומד להשלים עם המצב ותיצור אצלו תחושת בדידות. שלב זה שכיח במצבים שבהם הלומד
זיהה בתהליך הלמידה ב"הַקְהֵ֣ל" רכיב קריטי ומשמעותי ל"הוויה
המעשית" שלו, ויצר תלות מקצועית בקבוצה. הלומד מפחד לאבד את זהותו המקצועית
ללא ה"הַקְהֵ֣ל" שלו, וטרם נמצאה לו חלופה ל"הַקְהֵ֣ל"
הנוכחי.
·
הביטוי יהיה במשפטים כמו: "חבל שבזבזנו כל כך הרבה זמן על
שטויות", "היינו צריכים לפעול ולקחת אחריות על תהליך הלמידה שלא
הושלם".
שלב 3 - מיקוח: "אני אעשה הכול, רק תנו לי עוד כמה
מפגשים..." – שלב קוגניטיבי אמוציונלי
שלב זה מאפיין לומדים שאינם מוכנים לקבל קוגניטיבית ורגשית את הסיום,
והם מתחילים במחאה ובמיקוח על הזמן. הללו מנסים להאריך את תהליך הלמידה ב"הַקְהֵ֣ל" בכל דרך אפשרית. הלומד מבטא את רצונו לדחות את הקץ בניסיון למנוע את
הבלתי נמנע. הוא ינהל התמקחות, הכוללת בדרך כלל התחייבות ל"תשלום" מצדו
בתמורה לדחיית "גזר הדין". ייתכן שיביע את מחאתו בכך שיטען, שמבחינתו
תהליך הלמידה לא הושלם ויביא לכך צידוקים לא בהכרח רלוונטיים. במקרים כאלה יכול
הלומד להציע לקיים מפגשים נוספים בצורה לא פורמלית, על חשבון הזמן האישי שלו,
ואפילו יציע את ביתו כמרחב ללמידה בהמשך. כדי להבטיח את המשך קיומה של ה"הַקְהֵ֣ל" הלומד ינסה לשכנע את הלומדים האחרים להצטרף אליו ולקבוע פגישות
נוספות, הן במתכונת הקבוצה המלאה או רק עם כמה מהלומדים ב"הַקְהֵ֣ל".
·
הביטוי יהיה במשפטים כמו: "חבל לא להמשיך את התהליך...",
"אפשר להמשיך את התהליך אצלי בבית...", "אני חושב שעוד שלושה
מפגשים יעזרו לנו להשלים את התהליך..."
שלב 4 - דיכאון ועצב: "כל התהליך הזה לא שווה? בשביל מה
השקענו?" שלב פיזיולוגי אמוציונלי
שלב זה הינו פחות שכיח כשמדובר בהתמודדות עם פרידה מ"הַקְהֵ֣ל".
יתכנו מקרים קיצוניים אך נדירים שבהם עולה בלומד תחושה חריפה של אובדן. תחושה זו יכולה לבוא כאשר הלומד מיצה את הכעס
וניסיונות המיקוח והתאכזב. כתוצאה מכך מופיעות אצל הלומד מחשבות של כישלון והחמצה.
שלב הדיכאון אצל הלומד ב"הַקְהֵ֣ל" יבוא לידי ביטוי בחוסר שיתוף פעולה,
הימנעות מקשר עין, אנרגיות ירודות ומלמול משפטים סתומים.
·
הביטוי יהיה במשפטים כמו: "חבל על הזמן שלנו", "לא
מבין מה יצא לנו מזה", "עזבו, אין לי מה לומר".
שלב 5 - השלמה,קבלה וארגון מחדש - שלב קוגניטיבי
כפי שציינו כבר, לא כל הלומדים עוברים את כל שלבי הפרידה המתוארים
במודל זה. עם זאת, שלב הקבלה מתרחש אצל כל מי שהצליח להפנים את הסיום, בעצמו או
בעזרת הלומדים האחרים, אחרי שעבר את השלבים הקודמים. בשלב הקבלה וההשלמה מוותר
הלומד על ההתנגדות לסיום התהליך, ועל ההתחשבנות עם הלומדים האחרים ב"הַקְהֵ֣ל". הלומד מסוגל לבטא מגוון של רגשות שחווה בשלבים הקודמים (בשלב ה"נוכחים"
ישתף את הלומדים האחרים בתוצרי הלמידה שלו מהתהליך, הן בפן האישי והן בפן
המקצועי), בשלב זה, יעשה זאת בצורה מכבדת ורגועה המבטאת את השלמתו עם סיום התהליך
ב"הַקְהֵ֣ל" והפרידה מהלומדים האחרים.
לומד אשר חווה את התהליכים הקודמים גם כן (4-1), ייתכן שירגיש
צורך להתכנס בתוך עצמו. חשוב אפוא להבחין בשלב זה בין שלב ה"דיכאון
והעצב" לבין ה"השלמה וקבלה". כל לומד מנסה לארגן לעצמו מחדש
את המשך תהליך הלמידה שהחל ב"הַקְהֵ֣ל" ללא מסגרתה התומכת.
לסיכום:
על המוביל והלומדים ב"הַקְהֵ֣ל" להקדיש זמן ומקום, שיאפשרו
לקבוצה לחוות התנסות חיובית של סיום "הַקְהֵ֣ל". התנסות זו תראה לחברים
שלא כל פרידה חייבת להיות קשה. חשוב שלקראת מפגש הסיום ימשיגו החברים את חשיבותה
של למידת "הַקְהֵ֣ל" בחייהם, וישתפו את הסובבים אותם, דבר שיקנה להם
תחושת השלמה. כדאי להביא למודעות שסיום התהליך טומן בחובו הזדמנות להתנסויות
וליחסים חדשים, ויכולת להעביר את למידתם וצמיחתם האישית והמקצועית
מ"הַקְהֵ֣ל" הנוכחית, ל"הַקְהֵ֣ל" חדשה או למקום אחר.
מתוך הספר "הַקְהֵ֣ל"/ ניר גולן/ הוצאת אוריון/ 2019 (עמ' 137-132)
תגובות
הוסף רשומת תגובה