With handful of sky
עם קומץ שמים ביד/ אברהם חלפי
עִם קֹמֶץ שָׁמַיִם בַּיָּד
הָיִיתִי עוֹבֵר אֶת חַיַּי.
הָיִיתִי חוֹצֶה אֶת הַיָּם בְּרַגְלַי
עִם קֹמֶץ שָׁמַיִם בַּיָּד.
סולאגוגיה- הובלת הנפש Soulagogy היא תפישה חינוכית בה המחשבה נפתחת מתוך הנפש, נקשרת עם אובייקטים חיצוניים ומוחזרת אל תוך הנפש, וכך נוצרת המודעות לממשותם וצורתם של האובייקטים. זהו תהליך של Self-realization זיהוי המציאות של עצמי המוביל לתהליך של Self-actualization מימוש עצמי.
פתח הרבי בשאלה: האם הסתכלת היום על השמים?
לא- השיב החסיד.
ליווה אותו ר' נחמן אל החלון וביקש: הבט בחלון ואמור לי מה אתה רואה.
הסתכל החסיד בחלון ואמר: אני רואה עגלות וסוסים ואנשים רצים הנה והנה.
אמר לו ר' נחמן: בעוד חמישים שנה היריד יהיה יריד אחר לגמרי. כל מה שאתה רואה כאן לא יהיה עוד. הסוסים יהיו סוסים אחרים, וכך גם העגלות והסחורות ובני האדם. וגם אני לא אהיה כאן, וכן אתה לא תהיה כפי שאתה כאן היום. ואני שואל אותך – מדוע אתה טרוד ובהול כל כך, שאפילו זמן להסתכל על השמים אין לך?
אז קרא הרבי לחייקל שהיה בחדר הסמוך ואמר לו: ראה חייקל מה עשית בברכתך, אפילו זמן להסתכל על השמים אין לו.
הרמת העיניים אל השמים מבטאת את היכולת לשמר עולמות נוספים של תוכן, משמעות ורוח, ששגרת החיים מפריעה לאדם לקלוט ולחוות אותם.
מסר נוסף המצוי בסיפור הוא כי לא תמיד ההצלחה החומרית גורמת לדברים חיוביים. לעתים מתקיימים דברי הפסוק: "עֹשֶׁר שָׁמוּר לִבְעָלָיו לְרָעָתוֹ" (קהלת ה, יב). הצלחה חומרית עשויה לגרום לאדם "להתנתק מן השמים" ומן היכולת לראות אותם, ולהפוך לאדם חסר מנוחה הרודף אחר הדברים הארציים בלבד.
בסיפור המקורי אף נרמז כי לבסוף איבד האיש את כספו ושב להיות עני.
חשיבות ההסתכלות על השמים מופיעה פעמים נוספות בהזדמנויות שונות. המדרש קושר בין תכלת הציצית לתכלת המשכן (משנת רבי אליעזר פרשה יד):
רבי יהודה ברבי שלום אומר: למה הזהירה תורה על התכלת? ...לפי שהיה הארון מכוסה תכלת אמר הקדוש ברוך הוא: מי שהוא עוסק בתורה - יבוא וילבש לבוש הארון.
חז"ל ראו בפתיל התכלת של הציצית דבר שנועד להזכיר למתבונן את צבעם של השמים. בכתביו של רבי נחמן מברסלב חוזר רעיון זה (ליקוטי מוהר"ן קמא, תורה קמט), וכך גם בספר הזוהר (חלק ב', בשלח נ"ז ע"א). במקורות ישנם חמישה כינויים שונים למילה נשמה Soul וסדרם (מלמטה למעלה): נפש, רוח, נשמה, חיה, יחידה. כל אחד מחלקי הנפש ממונה על חלק אחר בתודעת האדם: שני החלקים הראשונים- נפש ורוח הם פנימיים, ושני האחרונים- חיה ויחידה הם מקיפים (כלומר התודעה משפיעה על האדם מבחוץ). תפקיד הנשמה הוא לחבר בין הפנימי למקיף, לכן בדרך כלל נקרא כל החלק הרוחני Soul על שם הנשמה.
עִם קֹמֶץ שָׁמַיִם בַּיָּד
הָיִיתִי עוֹבֵר אֶת חַיַּי.
הָיִיתִי חוֹצֶה אֶת הַיָּם בְּרַגְלַי
עִם קֹמֶץ שָׁמַיִם בַּיָּד.
סולאגוגיה- הובלת הנפש Soulagogy היא תפישה חינוכית בה המחשבה נפתחת מתוך הנפש, נקשרת עם אובייקטים חיצוניים ומוחזרת אל תוך הנפש, וכך נוצרת המודעות לממשותם וצורתם של האובייקטים. זהו תהליך של Self-realization זיהוי המציאות של עצמי המוביל לתהליך של Self-actualization מימוש עצמי.
פתח הרבי בשאלה: האם הסתכלת היום על השמים?
לא- השיב החסיד.
ליווה אותו ר' נחמן אל החלון וביקש: הבט בחלון ואמור לי מה אתה רואה.
הסתכל החסיד בחלון ואמר: אני רואה עגלות וסוסים ואנשים רצים הנה והנה.
אמר לו ר' נחמן: בעוד חמישים שנה היריד יהיה יריד אחר לגמרי. כל מה שאתה רואה כאן לא יהיה עוד. הסוסים יהיו סוסים אחרים, וכך גם העגלות והסחורות ובני האדם. וגם אני לא אהיה כאן, וכן אתה לא תהיה כפי שאתה כאן היום. ואני שואל אותך – מדוע אתה טרוד ובהול כל כך, שאפילו זמן להסתכל על השמים אין לך?
אז קרא הרבי לחייקל שהיה בחדר הסמוך ואמר לו: ראה חייקל מה עשית בברכתך, אפילו זמן להסתכל על השמים אין לו.
הרמת העיניים אל השמים מבטאת את היכולת לשמר עולמות נוספים של תוכן, משמעות ורוח, ששגרת החיים מפריעה לאדם לקלוט ולחוות אותם.
מסר נוסף המצוי בסיפור הוא כי לא תמיד ההצלחה החומרית גורמת לדברים חיוביים. לעתים מתקיימים דברי הפסוק: "עֹשֶׁר שָׁמוּר לִבְעָלָיו לְרָעָתוֹ" (קהלת ה, יב). הצלחה חומרית עשויה לגרום לאדם "להתנתק מן השמים" ומן היכולת לראות אותם, ולהפוך לאדם חסר מנוחה הרודף אחר הדברים הארציים בלבד.
בסיפור המקורי אף נרמז כי לבסוף איבד האיש את כספו ושב להיות עני.
חשיבות ההסתכלות על השמים מופיעה פעמים נוספות בהזדמנויות שונות. המדרש קושר בין תכלת הציצית לתכלת המשכן (משנת רבי אליעזר פרשה יד):
רבי יהודה ברבי שלום אומר: למה הזהירה תורה על התכלת? ...לפי שהיה הארון מכוסה תכלת אמר הקדוש ברוך הוא: מי שהוא עוסק בתורה - יבוא וילבש לבוש הארון.
חז"ל ראו בפתיל התכלת של הציצית דבר שנועד להזכיר למתבונן את צבעם של השמים. בכתביו של רבי נחמן מברסלב חוזר רעיון זה (ליקוטי מוהר"ן קמא, תורה קמט), וכך גם בספר הזוהר (חלק ב', בשלח נ"ז ע"א). במקורות ישנם חמישה כינויים שונים למילה נשמה Soul וסדרם (מלמטה למעלה): נפש, רוח, נשמה, חיה, יחידה. כל אחד מחלקי הנפש ממונה על חלק אחר בתודעת האדם: שני החלקים הראשונים- נפש ורוח הם פנימיים, ושני האחרונים- חיה ויחידה הם מקיפים (כלומר התודעה משפיעה על האדם מבחוץ). תפקיד הנשמה הוא לחבר בין הפנימי למקיף, לכן בדרך כלל נקרא כל החלק הרוחני Soul על שם הנשמה.
תגובות
הוסף רשומת תגובה