Soulagogy according to AMP model

סולאגוגיה Soulagogy היא אסכולה חינוכית ל"הובלת נפש הלומד", המניחה כי בתהליך הלמידה נפתחת המחשבה מתוך הנשמה ומחברת את האדם לעולמו בדרך עשירה, מעודנת ומורכבת. תהליך למידה זה מעצב את הזהות הרוחנית שלו המורכבת משמונה צרכים המסודרים בשלוש טבעות סולאגוגיות.
במקביל מודל אמ"ת מתבסס על שלושת העקרונות של דניאל ה' פינק:
1. אוטונומיה (Autonomy)– מתוך קונפליקט תלות-עצמאות עולה הצורך לשלוט בחיינו בעצמנו, ליצירת תחושת עצמאות. השליטה באה לידי ביטוי:


·      בחירת הצורך הרוחני- אותו אני רוצה לפתח או היכולת להשפיע על מה שאנחנו עושים ולומדים. הבחירה תתבטא בשגרת הלמידה או בתעדוף הצורך מתוך מגוון צרכים: פיתוח זהות משמעותית, אמונה וסולם ערכים, חיפוש אחר משמעות, הודיה והוקרה, מחילה וסליחה, תחושת שייכות, בחירה ותקווה. תתכן בחירה במקביל, בו-זמנית של מספר צרכים.

·      זמן (Time)– מתי אנו מבצעים את הלמידה ומהו משכה. כשיש מספר צרכים שיתכן והם קשורים זה בזה, התזמון וסדר העבודה עליהם מאפשר תחושת אוטונומיה גם אם לא כל הצרכים נבחרים. תחושה זו מועצמת כאשר לא מוכתב מועד לסיום הלמידה על-ידי גורם חיצוני.

·      טכניקה (Technique)– היכולת לבחור כיצד אנו עושים את אותה למידה סולאגוגית. כל אדם בוחר את הכלים הרוחניים ללמידה, המתודות הרלוונטיות ללמידה, שיתרמו לפיתוח הזהות הרוחנית שלו.

·      צוות (Team)– בחירת השותפים לביצוע הלמידה: עם מי אנו עושים זאת. הבחירה יכולה לנבוע מתוך שיקול מקצועי או בינאישי והשילוב ביניהם. בתהליך למידה בית-ספרי מנהל ביה"ס בוחר בעצמו את הצוות, ואנשי הצוות בוחרים את התהליך בעצמם. מומלץ כי בכיתה יבחר התלמיד את שותפיו לדרכו הרוחנית.

2. מומחיות (Mastery)– הוא הדחף האנושי להשתפר עוד ועוד במשהו שחשוב לנו כמו הזהות הרוחנית שלנו.

מומחיות מתרחשת כאשר נוצרת תחושת זרימה בשעה שניצבים מול אתגר רוחני התואם ליכולות שלנו, תחושה שגורמת לנו להיות שקועים בעשייה רוחנית עד כדי כך שהכול נראה "נכון" וזורם. תחושה זו מייצגת מצב של חוסן גמיש Resilience.

3. תכלית (Purpose)– זוהי השאיפה לעשות את מה שאנחנו עושים במסגרת משהו גדול יותר מעצמנו. השייכות לקבוצה מקצועית לומדת המעצבת ומטמיעה את זהותו הרוחנית של הלומד.
כאן ישנה חשיבות רבה ליצירת מרחב שייכות בטוח ולמודעות לתהליך הלמידה והמשגתו.

החינוך הסולאגוגי מתרחש כאשר המחשבה-Dobeing: לעשות את הוויתי To do my being נפתחת מתוך הנפש, נקשרת עם אובייקטים חיצוניים ומוחזרת אל תוך הנפש. נוצרת המודעות לממשותה והגדרתה של הזהות הרוחנית.
זהו תהליך של Self-realization זיהוי המציאות של עצמי (בשונה מתהליך של Self-actualization מימוש עצמי).
הלמידת הסולאגוגית מבוססת על 4 הנחות יסוד:
1.    האדם כלומד עצמאי: תפיסת האדם את עצמו כישות עצמאית. האדם רואה עצמו כמי שמכוון את עצמו מבחינה עצמית, בוחר מה ללמוד, כמה ואיך, תוך התייחסות למרכיבים רגשיים ונפשיים ולא רק קוגניטיביים והתנהגותיים.

2.    הלמידה כמותאמת לצורכי האדם: עם הגיל מתחדדים צרכיו האישיים של האדם. לכל אדם מאפיינים וצרכים משלו. הדרך המתאימה ביותר ללמידה היא למידה המותאמת לצרכי ולמאפייני האדם: בירור וניתוח צרכיו של האדם.

3.    הלמידה כמחדשת: בעידן הדיגיטלי בו קיימת זמינות כמעט מלאה של המידע ברשת, על הלמידה לחדש לאדם. האדם מגיע עם מטען של ניסיון חיים שהופך למקור משמעותי ללמידה, ויש צורך לחבר את הלמידה הנוכחית לידע ולניסיון הקודם שלו, ולא ללמדו דברים שהוא כבר יודע.

4.    הלמידה כנותנת מענה מעשי: לאדם יש צורך ביישום מיידי של הכלי שרכש, ולכן הלמידה תהיה יותר ממוקדת אם תיתן מענה לצורך רוחני הדורש פתרון בנושא מסוים. למידה אשר אינה ניתנת ליישום מיידי נתפסת כבזבוז זמן.

סיכום:
למידה סולאגוגית מתבססת על 3 עקרונות אמ"ת:

1. אוטונומיה (Autonomy) בחירה הצורך הרוחני הנלמד והרכב המשתתפים, על-ידי האדם.

2. מומחיות (Mastery) הלומד הופך למומחה בעצמו והוא מביא את מומחיותו לקהילה.

3. תכלית (Purpose) יישום מיידי של הפתרון הרוחני הנבחר על-ידי הלומד תוך שיתוף הקהילה בתוצאות.

תגובות

פוסטים פופולריים מהבלוג הזה

The color of your death

Benjamin Franklin and Musar movement

Yonit Shaked Golan: folk singer and huge soul