Self-Soulagogy based on Fowler's Stages of Faith development

סולאגוגיה עצמית על פי שלבי התפתחות אמונית של פאולר

סולאגוגיה עצמית Self-Soulagogy מתארת שלב מתקדם מאד בהתפתחות רוחנית של אדם. בשלב זה האדם מוביל בעצמו את נשמתו לעולמות עליונים, וחוזר לאחר ההתגלות עם נבואה קוסמית. סולאגוגיה היא אסכולה חינוכית ל"הובלת נפש הלומד", המניחה כי בתהליך הלמידה הסולאגוגית נפתחת המחשבה מתוך הנשמה. בשלב המתקדם נפתחת הנשמה אל עולמות עליונים וחוזרת אל הגוף לאחר מסע חוץ גופי. המילה סולאגוגיה Soulagogy: להוביל את הנפש או הובלת הנפש, נוצרה מחיבור שתי מילים: נפשSoul  ולהוביל Agogy ומתייחסת בדרך כלל לתהליך חינוכי בו לוקחים חלק מורה ותלמיד בצורתם הגשמית. בשלב הסולאגוגיה העצמית  Self-Soulagogy הובלת הנפש היא בדרך כלל בעזרת ריטואל רוחני, המביא את המאמין להוביל בעצמו את נשמתו לעולמות עליונים. לעיתים נעזר המאמין ביישות רוחנית המראה לו את דרכו באותם עולמות עליונים. לדוגמה: אחיה השילוני היה מורהו הרוחני של הבעש"ט, שמת אלפי שנים לפני הולדת תלמידו. המורה מהווה דמות סמלית שמגלמת את המדריך, המנטור, מורה הדרך כארכיטיפ פנימי בנפשו של התלמיד.

פרופסור ג'יימס וו. פאולר (James W. Fowler 1940-2015) בספרו "שלבים של אמונה" (1981Stages of Faith/ ), מציע סדרת שלבים של ההתפתחות האמונית. פאולר היה פסיכולוג התפתחותי בבית הספר לתיאולוגיה של קנדלר ((Candler School of Theology. המחקר שלו מציג מודל המורכב משישה שלבים (ושלב מקדים) של התפתחות האמונה (או התפתחות רוחנית) לאורך החיים.

למודל נוסף שלב מתקדם שאינו תלוי בגיל המאמין אלא בדרגת ההתפתחות הרוחנית שלו. שלב זה דומה לשלב post-mortem השלב שלאחר המוות, הוא מתאר את עליית הנשמה לגן עדן/עולמות עליונים. חשוב לציין כי בסולאגוגיה העצמית Self-Soulagogy ובשני המקרים המתוארים בהמשך, העלייה היא של נשמת אדם מאמין בעודו בחיים.

חזרה על שלבי ההתפתחות האמונית של פאולר בעזרת גרף:

השלב המקדים

אמונה "ראשונית או בלתי נפרדת"- “Primal or Undifferentiated” faith- גיל 0-2

נמצא מחוץ לגרף משום שאינו עוסק באמונה אלא בתחושת תקווה וביטחון של הילד. הוא רק אותנטי כי הוא נובע מהצורך הפנימי של הילד לקבל חום ואהבה מן הסביבה. הילד מרוכז אך ורק בעצמו כחלק מתהליך ההישרדות שלו.

השלב ה-1

אמונה "אינטואיטיבית השלכתית"- “Intuitive-Projective” faith- גיל 3-6

השלב הראשון בו מתחילים להיווצר דימויים של טוב ורע. שלב זה אותנטי, לילד אין הפרדה בין דמיון למציאות והוא עדיין מרוכז בעצמו ובעולמו. האמונה היא פרטיקולארית דרך חיקוי התנהגות ההורים.

שלב 2-

אמונה "מיסטית פשוטה כמשמעה"-“Mythic-Literal” faith - גיל 6-12

האמונה המיסטית מתחילה דרך האנשת דמות האל, לעיתים כדמות הורית. קיימת השפעה חברתית דרך סיפורי דת, וחשיבה יותר לוגית, לכן הילד מתרחק מעט מן האותנטיות והוא מושפע מסיפורי הדת. יש התחלה של ראיה אוניברסאלית דרך הפרשנות המילולית הגינרית המופיעה בהם.

שלב 3-

אמונה "המורכבת ממוסכמות"- “Synthetic-Conventional” faith- גיל 13-16

שלב זה יחסית הכי פחות אותנטי ביחס לשלבים האחרים, משום שהאמונה מושפעת בעיקרה מן המוסמכות החברתיות של הקהילה הסובבת אותו, סוג של ציות לנורמות חברתיות. הנטייה היא לאמץ אמונות מקובלות אשר טומנות בחובן ראיה סמי-אוניברסאלית תלוית תרבות.

שלב 4-

אמונה "תוך התבוננות אישית פנימית"--“Individuating-Reflective” faith  גיל 17-40

קיימת קפיצה משמעותית באותנטיות של המאמין, בזכות תהליך התבוננות פנימית עמוק ואחריות אישית אמונית. התהליך האותנטי מועצם דרך העיסוק במורכבות האמונה האישית ומודעות לסתירות פנימיות. ההתייחסות לסתירות אידיאולוגיות אוניברסאליות מתעצמת.

שלב 5-

אמונה "מחברת/משלימה"-“Conjunctive” faith - גיל 40-65

ירידה קלה באותנטיות לשם עלייה בשלב הבא. הירידה היא בעקבות עיסוק במושג הטרנסנדנטליות, המרחיק במעט את האדם מן הגשמי האותנטי. הנשגב נתפש כמופשט ואינו מחובר עדיין ל"אני הפנימי". העיסוק האמוני הוא ב"חוץ גשמי" תוך פתיחות לעמדות רוחניות מנוגדות, המקדם לאמונה אוניברסאלית.

בשלב ה-6

אמונה "אוניברסאלית"-“Universalizing” faith - גיל 65+

מגיע המאמין לאמונה אותנטיות אוניברסאלית דרך תהליך פנימי של הארה בשילוב חווית התאחדות עם כל היישויות ביקום. אירועים קונפליקטואליים לא נחווים או נתפשים יותר כפרדוקס דבר המעצים את האותנטיות ומשכין שלום בליבו של המאמין. אין יותר הפרדה בין ההוויה האישית, לזו של האחרים ושל היקום- האוניברסאליות האמונית היא במלואה.

שלב מתקדם- סולאגוגיה עצמית Self-Soulagogy:

אמונה ב"עלייה נבואית"- "Ascension-Prophetic" faith- גיל משתנה

האמונה ב"עלייה" היא שהנשמה מגיעה לעולמות עליונים ביניהם גן עדן. הנשמה מגיעה לדרגה רוחנית כזו המאפשרת לה לקיים "עלייה" לגן עדן, לשוחח עם נשמות אשר היא חפצה, ולהשפיע על מהלכים בין האלוהים לאדם. חווית התגלות או גלוי השכינה, הופכים את האמונה להתגשמות או התגלמות האלוהות. זהו מצב של "הארה", שבעקבותיו תתכן ראיית חזון או נבואה, בשורה נאורה- אישית, לאומית, כלל אנושית ועל-זמנית. ההתגלות מגיעה כתוצאה מטקס המאחד את המאמין עם האלוהות ועם האין סוף. החזון הוא ביטוי ויזואלי או מילולי של התגלות/נוכחות/מפגש עם ישות על-טבעית. הנבואה היא תוצאה של שיחה ישירה עם היישות העל-טבעית. זהו נתיב התפתחות שמכיר בעולמו הפנימי של האדם כממשות מורכבת ורבת רבדים המקיימת דיאלוג פורה עם סביבתה ועם מקורותיה התרבותיים.

בספר תולדות האר"י עמ' 155 אנו מוצאים תיאור של עליית נשמה: "גם זכה ]האר"י[ שבכל לילה שהיתה נשמתו עולה למרום, היו באים מלאכי השרת ומלוין אותה עד מתיבתא דרקיע, והיו שואלים לו באיזה ישיבה הוא רוצה לילך. לפעמים היה אומר לישיבה של הרשב"י או לישיבה של רבי עקיבא או של ר' אליעזר הגדול או שאר תנאים ואמוראים או נביאים ובישיבה שהיה רוצה בה היו מוליכים אותן ולמחר היה אומר לחכמים מה שקבל באותה ישיבה."

דוגמה נוספת לאמונה ב"עלייה נבואית"-

"Ascension-Prophetic" faith מתועדת באגרת עליית נשמה להבעש"ט. איגרת הקודש נשלחה על ידי הבעש"ט לגיסו ר' גרשון מקיטוב ששהה אז בארץ-ישראל בשנת 1747. ככל הנראה האיגרת נשלחה לכתובתה, חזרה אל השולח, ואין לדעת האם לבסוף הגיעה ליעדה או שנותרה בידיו של מחברה. "בר"ה [בראש השנה] שנת תק"ז עשיתי השבעת עליית הנשמה כידוע לך, וראיתי דברים נפלאים במראה מה שלא ראיתי עד הנה מיום עמדי על דעתי, ואשר ראיתי ולמדתי בעלותי לשם בלתי אפשרי לספר ולדבר אפילו פה אל פה, אך בחזירתי לג"ע [גן עדן] התחתון וראיתי כמה נשמות החיים והמתים, הידועים לי ושאינם ידועים לי, בלי שיעור ומספר, ברצוא ושוב, לעלות מעולם לעולם דרך העמוד הידוע ליודעי חן, בשמחה רבה וגדולה אשר ילאה הפה לספר וכבד אוזן הגשמי משמוע..." איגרת הקודש יוצרת רצף בין עולם החומר לעולם הרוח דרך ה"עלייה הנבואית". עולמנו מכונה באיגרת "גן עדן התחתון" המסמל את דיאלוג בין עולמות עליונים ותחתונים. ירידתו של הבעש"ט לגן עדן התחתון הופכת להיות שליחות המוטלת עליו מלמעלה. המשפט: "אך בחזירתי לג"ע [גן עדן] התחתון וראיתי כמה נשמות החיים והמתים, הידועים לי ושאינם ידועים לי, בלי שיעור ומספר", מקפל בתוכו את אופי השליחות: עליו "להחיות נשמות מתות ." "עמוד הידוע ליודעי חן" הוא סמל קבלי ברור, הוא "העמוד האמצעי" שמתואר באילן הספירות בקו המרכזי )הספירות כתר, תפארת, יסוד, מלכות(. עמוד שבו השפע עולה ויורד והוא הכלי המכיל את ה "רצוא ושוב" מעלה ומטה.

"ועליתי מדרגה אחר מדרגה, עד שנכנסתי להיכל משיח ששם לומד משיח תורה עם כל התנאים והצדיקים וגם עם שבעה רועים, ושם ראיתי שמחה גדולה עד מאד, ואיני יודע לשמחה זו מה הוא עושה, והייתי סובר שהשמחה הזו ח"ו על פטירתי מהעוה"ז [העולם הזה], והודיעו לי אח"כ שאיני נפטר עדיין כי הנאה להם למעלה כשאני מייחד ייחודים למטה ע"י תורתם הקדושה, אבל מהות השמחה איני יודע עד היום הזה."

שבעת הרועים הם דמויות המפתח בהיסטוריה הרוחנית של עם ישראל, ובהם משה, דוד ושלמה. דרי מעלה שמחים לבואו של הבעש"ט. מדבריהם עולה שלא רק שהם יהיו לו לעזר אלא אף הוא בעלייתו נועד לעזור להם. לאבות יש עניין במפגש זה שכן עליהם ל"התעדכן" במה שהתגלה בעולמות הנגלים אחרי מותם ובכך להעשיר את אוצרות הידע שהם מסמלים. ההתרחשות בעולמות העליונים מתגלה אפוא כלימוד תורה, לימוד שעניינו העשרת הידע השבטי, מה שיונג קרא "הלא מודע הקולקטיבי". בלימוד זה לוקחים חלק משיח ושבעת הרועים. תגליתו של יונג היתה שבנפש היחיד מצויים לא רק חוויות וידע שצבר האדם במהלך חייו – היחיד נוטל חלק בהצבר הידע הכללי, בבאר המשותפת לכל בני השבט ולכל בני אנוש.

ההתגלות והנבואה מופיעות בקטע הבא:

"ושאלתי את פי משיח, אימת אתי מר, והשיב לי, בזאת תדע, בעת שיתפרסם למודך ויתגלה בעולם ויפוצו מעיינותיך חוצה מה שלמדתי אותך והשגת, ויוכלו גם המה לעשות ייחודים ועליות כמוך, ואז יכלו כל הקליפות ויהיה עת רצון וישועה ..."

הקטע "ושאלתי את פי משיח..." הוא אולי המכריע והמעניין ביותר באיגרת. הבעש"ט עולה בחזיונו להיכלו של משיח ושואל את השאלה הנצחית "אימתי אתי [יבוא] מר." התשובה היא: "בעת שיתפרסם למודך ויתגלה בעולם". בעקבות חווית התגלות או גלוי השכינה מגיעים חזון או נבואה, בשורה נאורה- אישית, לאומית, כלל אנושית ועל-זמנית. החזון או הנבואה במקרה הזה הם ביטוי מילולי של התגלות/נוכחות/מפגש עם המשיח. הנבואה היא תוצאה של שיחה ישירה עם המשיח. לכן יש כאן פרשנות מרתקת לרעיון המשיחי: הופעת התורה פרי רוחו של הבעש"ט היא עצמה מעשה של גאולה. אין מדובר כאן במשיח בשר ודם ובגאולה היסטורית אלא ביצירה גדולה שעתידה להיוולד והבעש"ט יהיה אביה מולידה.

סיכום:

השלב המתקדם אמונה ב"עלייה נבואית"-

"Ascension-Prophetic" faith מבטא את מגמת ההתפתחות הנפשית והרוחנית של האדם, שנוסחה על ידי יונג כמגמה המרכזית במחצית השנייה של החיים, כאשר האישיות פונה פנימה כדי להשיג הרמוניזציה של הכוחות והמגמות הפועלות בנפש.

הסולאגוגיה העצמית Self-Soulagogy מתארת שלב מתקדם זה בהתפתחות רוחנית של אדם. בשלב זה האדם מוביל בעצמו את נשמתו לעולמות עליונים, וחוזר לאחר ההתגלות עם נבואה קוסמית. מהלך זה, אשר יונג קרא לו "אינדיבידואציה", מאופיין בפנייתו של ה"אני" אל ה"עצמי" שהוא המציין של כוליות הנפש – "הנקודה הפנימית" בלשונה של החסידות. בשלב המתקדם נפתחת הנשמה אל עולמות עליונים וחוזרת אל הגוף לאחר מסע חוץ גופי. במהלך זה, שמשמעותו היא מימוש מגמת האחדות הפועלת בנפש מעבר לכל חלקיה, מתאחדת הנפש לא רק עם מקורה האישי אלא גם עם מקורותיה בלא-מודע-הקולקטיבי, מה שמצוין בעולם הסמלים הקבלי ב"שיעור קומה" או, בלשונו של רבי נחום, ב"אדם הראשון" שגופו היה כלול מכל הנשמות שעתידות להיוולד. הנשמה מגיעה לדרגה רוחנית כזו המאפשרת לה לקיים "עלייה" לגן עדן, לשוחח עם נשמות אשר היא חפצה, ולהשפיע על מהלכים בין האלוהים לאדם. חווית התגלות או גלוי השכינה, הופכים את האמונה להתגשמות או התגלמות האלוהות. זהו מצב של "הארה", שבעקבותיה תתכן ראיית חזון או נבואה. היחיד מחויב לבני קהילתו ומחלק עמם את גילוייו.

·         קטעי הניתוח של אגרת הבעש"ט נלקחו מתוך המאמר של מיכה אנקורי: איגרת כחלום/ איגרת הקודש של הבעש"ט ממבט פסיכולוגי.