Psalm 29 as Stages of Faith

 תהילים פרק 29 כשלבים של אמונה 

למזמור תהילים פרק כט שמור אחד המקומות החשובים בליטורגיה היהודית. חוקרים משערים כי הוא שאוב משירת עמי המזרח הקדום ומצויים בו שרידים של מיתולוגיה אלילית קדומה. 

פרופסור ג'יימס וו. פאולר (James W. Fowler 1940-2015) בספרו משנת 1981 "שלבים של אמונה"/  "Stages of Faith" מציע סדרת שלבים להתפתחות אמונית.
למודל נוסף שלב המתאר את עליית הנשמה לגן עדן/עולמות עליונים. ניתוח מהות קולו של הבורא המופיע 7 פעמים בתהילים כט, בעזרת המודל המורחב של פאולר, מעניק רובד רוחני נוסף ושונה לפרק.

תהילים פרק כט

א  מִזְמוֹר, לְדָוִד:    הָבוּ לַיהוָה, בְּנֵי אֵלִים; הָבוּ לַיהוָה, כָּבוֹד וָעֹז.
ב  הָבוּ לַיהוָה, כְּבוֹד שְׁמוֹ;    הִשְׁתַּחֲווּ לַיהוָה, בְּהַדְרַת-קֹדֶשׁ.
ג  קוֹל יְהוָה,    עַל-הַמָּיִם:
אֵל-הַכָּבוֹד הִרְעִים;    יְהוָה, עַל-מַיִם רַבִּים.
ד  קוֹל-יְהוָה בַּכֹּחַ;    קוֹל יְהוָה, בֶּהָדָר.
ה  קוֹל יְהוָה, שֹׁבֵר אֲרָזִים;    וַיְשַׁבֵּר יְהוָה, אֶת-אַרְזֵי הַלְּבָנוֹן.
ו  וַיַּרְקִידֵם כְּמוֹ-עֵגֶל;    לְבָנוֹן וְשִׂרְיֹן, כְּמוֹ בֶן-רְאֵמִים.
ז  קוֹל-יְהוָה חֹצֵב;    לַהֲבוֹת אֵשׁ.
ח  קוֹל יְהוָה, יָחִיל מִדְבָּר;    יָחִיל יְהוָה, מִדְבַּר קָדֵשׁ.
ט  קוֹל יְהוָה, יְחוֹלֵל אַיָּלוֹת--    וַיֶּחֱשֹׂף יְעָרוֹת:
וּבְהֵיכָלוֹ--    כֻּלּוֹ, אֹמֵר כָּבוֹד.
י  יְהוָה, לַמַּבּוּל יָשָׁב;    וַיֵּשֶׁב יְהוָה, מֶלֶךְ לְעוֹלָם.
יא  יְהוָה--עֹז, לְעַמּוֹ יִתֵּן;    יְהוָה, יְבָרֵךְ אֶת-עַמּוֹ בַשָּׁלוֹם.

 שלבי ההתפתחות האמונית של פאולר בעזרת גרף (מורחב):

במזמור מוזכר קול הבורא שבע פעמים. המקובלים נתנו חשיבות מיוחדת למספר זה- אומרים אותו בכניסת שבת משום ששבעת הקולות הם כנגד שבעה ימי השבוע. ניתן לראות קולות אלו גם כמגוון הקולות הפנימיים הקיימים אצל האדם המאמין. החיבור בין שבעת סוגי הקולות לשלבי המודל של פאולר מתאר תהליך של התפתחות אמונית.

השלב המקדים
אמונה "ראשונית או בלתי נפרדת" "Primal or Undifferentiated" faith -
השלב נמצא מחוץ לגרף משום שאינו עוסק באמונה אלא בתחושת תקווה וביטחון של המאמין.

ג  קוֹל יְהוָה,    עַל-הַמָּיִם:
בפסוק מתואר קול הבורא היוצר את העולם זכר למעשה בראשית. מתחיל הטיפול המסור, האוהב והעקבי, של הבורא ביצורים אותם ברא. היצור הנברא מפתח אמון וביטחון כלפי היקום והנשגב. בשלב ראשוני זה נולדת התקווה. ניתן לסמוך על הבורא ונוצר דפוס השגחה משכנע אשר בו נפגשים בתקווה ומגלים כי התקווה מתגמלת מטבעה. מאגר מים משול לתקווה: "מִקְוֵה יִשְׂרָאֵל מוֹשִׁיעוֹ בְּעֵת צָרָה" ירמיהו יד ח. התקווה מתקשרת לתחושה של יציבות, עולם שניתן לסמוך עליו ולאמת אותו, אך בעיקר מזוהה עם שינוי, סיכויים חדשים והרחבת אופקים. המעבר לשלב הבא מתחיל בחיבור בין המחשבות לשפה, המאפשר שימוש בסמלים ודימויים בדיבור ובמשחק. בשלב זה קיימת רק אמונה ראשונית או בלתי נפרדת הנובעת מאופי הקשר עם בורא עולם, כבסיס לבניית אמון ותקווה בהמשך.

השלב ה-1
אמונה "אינטואיטיבית השלכתית"- Projective" faith "Intuitive-
בשלב הראשון מתחילים להיווצר דימויים של טוב ורע. שלב זה אינטואיטיבי כי למאמין אין עדיין את היכולת להפריד בין דמיון למציאות והוא עדיין מרוכז בעצמו ובעולמו ולכן הוא רואה אותו במושגים של כוח. 

ד  קוֹל-יְהוָה בַּכֹּחַ;   

האמונה מתאפיינת בחשיפה לא מוגנת של הנפש לתת מודע. דימויים אינטואיטיביים של טוב או רע ולכן נתפש קול הבורא כקול של כוח. דמיון ומציאות הם אחד, הבאים לידי ביטוי בעצמאות ויוזמה. השיח הוא סביב מאבקי ועמדות כוח. עוצמתו של השלב הוא ביכולות לדמיין ולתפוש את העולם דרך דימויים משמעותיים ונרטיבים. המעבר לשלב הבא מתחיל ברצון להבחין בין מציאות לדמיון.

שלב 2-
אמונה "מיסטית פשוטה כמשמעה"- "Mythic-Literal" faith
שלב בו האמונה מתחילה להתהוות דרך האנשת דמות האל, לעיתים כדמות הורית. קיימת השפעה חברתית דרך סיפורי דת, וחשיבה יותר לוגית, לכן המאמין מתרחק מעט מן האותנטיות והוא מושפע מסיפורי הדת. יש התחלה של ראיה אוניברסאלית דרך הפרשנות המילולית הגינרית המופיעה בהם.

קוֹל יְהוָה, בֶּהָדָר.

לאנשים בשלב זה יש אמונה חזקה בקיום צדק ובהדדיות של היקום (תפישת שכר ועונש). האלים נתפשים אַנְתְּרוֹפּוֹמוֹרְפִיים- יצורים לא-אנושיים שמייחסים להם תכונות אנושיות- הוד והדר- פאר גדול, זוהר וזיו. ניסיון לתת לבורא מאפיינים אנושיים. סיפורי דת מקבלים פרשנות מילולית בלבד (פשט ללא דרש), החשיבה היא קונקרטית ולוגית. המעבר לשלב הבא נובע מהצורך לישב סתירות הקיימות בסיפורים, ומוביל להתבוננות או חשיבה על משמעויות הדברים. האלוהות נתפשת כדמות הורית בעלת הוד והדר.

שלב 3-
אמונה "המורכבת ממוסכמות"- Conventional" faith "Synthetic

האמונה מושפעת בעיקרה מן המוסמכות החברתיות של הקהילה הסובבת, סוג של ציות לנורמות חברתיות. הנטייה היא לאמץ אמונות מקובלות אשר טומנות בחובן ראיה סמי-אוניברסאלית תלוית תרבות.

ה  קוֹל יְהוָה, שֹׁבֵר אֲרָזִים;    וַיְשַׁבֵּר יְהוָה, אֶת-אַרְזֵי הַלְּבָנוֹן.

האמונה מתאפיינת בחשיבה יותר מופשטת לפי המוסכמות הקיימות. מתחילה להיווצר זהות רוחנית דרך נטייה לאמץ אמונות המקובלות על ההורים, חברים, מורים ותקשורת. הארזים מסמלים משהו חזק, ארזי הלבנון הם הידועים בארזים, סמל למוסכמות חברתיות. ר' מנחם המאירי טוען שארזים הוא כינוי למלכים. סמל נוסף להיררכיה או נורמה חברתית. האלוהות נתפשת דרך הדמויות והאמונות הקיימות בסביבת הלומד ובקהילה אליה הוא/היא שייך/ת. המעבר להתבוננות פנימית בשלב הבא נובע מסתירות- בין מקורות סמכות חיצוניים שונים. לעיתים חווית התרחקות מן הבית (פיזית/רגשית) מזרזת את תהליך הבחינה העצמית סביב הערכים והזהות האישית של הלומד.

שלב 4:

אמונה "תוך התבוננות אישית פנימית"- faith "Individuating-Reflective"
תהליך התבוננות פנימית עמוק ואחריות אישית אמונית חוצבת להבות. התהליך האותנטי מועצם דרך העיסוק במורכבות האמונה האישית ומודעות לסתירות פנימיות. ההתייחסות לסתירות אידיאולוגיות אוניברסאליות מתעצמת.

ז  קוֹל-יְהוָה חֹצֵב;    לַהֲבוֹת אֵשׁ.

מתחיל תהליך חציבה פנימי- הלומד לוקח אחריות אישית על אמונותיו ורגשותיו. שלב של חרדה ומאבק פנימי. תהליך החיפוש הרוחני הוא פנימי ועמוק ולכן טומן בחובו את גילויין של להבות אש פנימיות. קיימת פתיחות למורכבות האמונה ומודעות לסתירות פנימיות המעודדות את החציבה הפנימית. חוזקות השלב הן בהתבוננות הפנימית על הזהות (העצמית) ביחס לתפישת העולם (האידיאולוגיה). לַהֲבוֹת אֵשׁ הן להבות האמונה הפנימית. המעבר לשלב הבא נובע מתהליך של "אובדן התמימות"- חוסר נוחות וקולות פנימיים שעולים ביחס לפשרות. השאיפה היא לגישה יותר דיאלקטית מרובדת (רב ממדית). האלוהות היא ביטוי של הערכים והאמונות הדתיות של היחיד כתוצאה מתהליך החיפוש העצמי.

שלב 5-
אמונה "מחברת/משלימה" "Conjunctive" faith -

עיסוק במושג הטרנסנדנטליות. הנשגב נתפש כמופשט ואינו מחובר עדיין ל"אני הפנימי". העיסוק האמוני הוא ב"חוץ גשמי", "מדברי" תוך פתיחות לעמדות רוחניות מנוגדות, המקדם לאמונה אוניברסאלית

ח  קוֹל יְהוָה, יָחִיל מִדְבָּר;    יָחִיל יְהוָה, מִדְבַּר קָדֵשׁ.

הכרה בפרדוקסים ובטְרַנְסֶנְדֶּנְטָלִיּוּת (מצב או תיאור של משהו שקיים מעבר לגשמיות) הקיימים במציאות, וקשורים לדימויים או סמלים, כחלק מן המערכת המסורתית. מתעוררת מכוונות לאחרים, פתיחות לפרדוקסים ולעמדות/נקודות מבט רוחניות מנוגדות. הלמידה היא מתוך מודעות עצמית תוך הכרה בגבולות ומגבלות אישיות. שלב זה מתאפיין ביכולת מצד אחד להיות מחובר למשמעויות (מגוונות) ובמקביל לשמור על הסתכלות מפוקחת. מדבר קדש שנתקדשו ישראל עליו ש"היא גדולה ורחבה". ויחנו ויסעו- עברו במדבר תהליך של התפשטות ולבישת אמונה חדשה מחברת ומשלימה. המעבר לשלב הבא נובע מחלוקה או הפרדה בין הדברים הניתנים לאחדות והיכולת לתעלות מעליהם. האלוהות נתפשת כחיבור בין האלוהות שהיא ביטוי אישי עצמי, עם כיוונים או דמויות הקיימים בדתות אחרות.

שלב 6:

אמונה "אוניברסאלית"-"Universalizing" faith  

המאמין מגיע לאמונה אותנטיות אוניברסאלית דרך תהליך פנימי של הארה "וַיֶּחֱשֹׂף יְעָרוֹת" בשילוב חווית התאחדות עם כל היישויות ביקום "יְחוֹלֵל אַיָּלוֹת". אירועים קונפליקטואליים לא נחווים או נתפשים יותר כפרדוקס דבר המעצים את האותנטיות ומשכין שלום בליבו של המאמין. אין יותר הפרדה בין ההוויה האישית, לזו של האחרים ושל היקום- האוניברסאליות האמונית היא במלואה.

ט  קוֹל יְהוָה, יְחוֹלֵל אַיָּלוֹת--    וַיֶּחֱשֹׂף יְעָרוֹת:

מלבי"ם- "מן הרעש הזה התחוללו האילות ונחשפו היערות, החי וכל צומח, בכל זה נשמע קול ה' ודברו, קול ה' בכל כח, אבל בהיכלו כלו אומר כבוד, שם השתחוו בני אלים אלה הנוראים לפני מלך הכבוד, ותקם סערה לדממה לא ירעו ולא ישחיתו בכל הר קדשו:" זהו שלב נדיר, האלוהות נתפשת דרך האמונה במושג ה"נשגבות". נוצרת מערכת אמונית נשגבת של התעלות רוחנית ותחושת אחדות עם כל היצורים/היישויות- אַיָּלוֹת. אירועים קונפליקטואליים לא נחווים או נתפשים יותר כפרדוקס- וַיֶּחֱשֹׂף יְעָרוֹת. אין יותר הפרדה בין ההוויה האישית, לזו של האחרים ושל היקום. שלב זה מאפיין מנהיגים רוחניים הסוחפים אחריהם עדת מאמינים. ניתן לכנות שלב זה כ"הארה"- התעלות רוחנית מנקודת מבט אוניברסאלית והתאחדות עם כל הברואים. האלוהות נתפשת כהוויה של אחדות. האדם הופך להיות חלק מן הוויית האחדות עם  כל היצורים והיישויות.

שלב מתקדם-
אמונה ב"עלייה נבואית"- "Ascension-Prophetic" faith
האמונה ב"עלייה" להיכל הקודש היא לכשהנשמה מגיעה לעולמות עליונים ביניהם גן עדן.

וּבְהֵיכָלוֹ--    כֻּלּוֹ, אֹמֵר כָּבוֹד.

ביקור הנשמה את הבורא בהיכלו. הנשמה מגיעה לדרגה רוחנית כזו המאפשרת לה לקיים "עלייה" לגן עדן- הֵיכָלוֹ של הבורא, ושם היא יכולה לשוחח עם נשמות אשר היא חפצה, ולהשפיע על מהלכים בין האלוהים לאדם. חווית התגלות או גלוי השכינה, הופכים את האמונה להתגשמות או התגלמות האלוהות. זהו מצב של "הארה", שבעקבותיו תתכן ראיית חזון או נבואה, בשורה נאורה- אישית, לאומית, כלל אנושית ועל-זמנית. ההתגלות מגיעה כתוצאה מטקס המאחד את המאמין עם האלוהות ועם האין סוף. החזון הוא ביטוי ויזואלי או מילולי של התגלות/נוכחות/מפגש עם ישות על-טבעית.