Doing Community vs Being Community

"קהילה עשייה" ו"קהילת הוויה"

בספר "איש האמונה הבודד" שנכתב בשנות ה-50, מציג הרב יוסף דב סולובייצ'יק שתי דמויות אדם אשר נבראו על פי המתואר בספר בראשית: האדם המודרני הרוצה לשלוט ולכבוש את כוחות הטבע, ולנצלם לצרכיו ("איש ההוד וההדר"), והאדם השני הרוחני שמחפש את הרוחניות ואת יחסיו עם האל ("איש האמונה הבודד").


בפרק א', מסופר כי אדם וחווה נבראו יחד - "וַיִּבְרָא אֱלֹהִים אֶת הָאָדָם בְּצַלְמוֹ בְּצֶלֶם אֱלֹהִים בָּרָא אֹתוֹ זָכָר וּנְקֵבָה בָּרָא אֹתָם." (בראשית א כז) מכאן, ש"איש ההוד וההדר" אינו נברא בודד - ולא היה לבדו אפילו ביום שנוצר: הוא נברא יחד עם חוה, הוא יצור חברתי החי בתוך קהילה מתוך אינטרסים משותפים. "איש ההוד וההדר" שואף לשליטה על העולם ולכן שואל שאלות פונקציונליות, והקהילה שלו היא קהילה של עשייה "קהילת Doing". לעומתו "איש האמונה הבודד" נברא לבדו: "וַיֹּאמֶר יְהוָה אֱלֹהִים לֹא טוֹב הֱיוֹת הָאָדָם לְבַדּוֹ אֶעֱשֶׂהּ לּוֹ עֵזֶר כְּנֶגְדּוֹ." (בראשית ב יח) אלוהים ברא אותו לבדו ולכן הוא מעלה שאלות על משמעות הבריאה. הקהילה שאליה משתייך איש האמונה עוסקת בהתבוננות פנימית, בהוויה, בשהייה ב"כאן ועכשיו", בשיח סביב משמעות, זהות, ולכן דורש ויתור והקרבה. עיקר השיח מתייחס לדרך שבה חברי הקהילה מחפשים ומבטאים משמעות וייעוד, ולדרך שבה הם חווים את החיבור שלהם לרגע, לעצמם, לבני אדם אחרים, לעולם, למשמעות שמעבר, ואף למקודש. נוצר סוג חדש של קהילה: "קהילת האמונה", שהיא "קהילת ה-Being".

"קהילת עשייה"- "קהילת Doing"

קהילתו של אדם הראשון, ש"איש ההוד וההדר" חבר בה - היא קהילה מעשית, שהתוצר של הפעילות שלה הם פתרונות מעשיים המקדמים את עמדתו וענייניו של החבר בה, מתוך נטיות ולחצים ביולוגיים. כיצור ביולוגי החפץ בקיומו, מגיב "איש ההוד וההדר" לכל אתגר המאיים עלי מצד חיצוני. עובדה היא ששורש הנטייה הזאת מצוי כבר בממלכת בעלי החיים שעה שהם חשים בסכנה קרובה; כשהם נמצאים במרעה ומרגישים בסכנה, הם נבהלים באופן אינסטינקטיבי ומתחילים להידבק זה בזה כאילו עצם המגע הפיסי ימנע מהם את האסון. ההבדל בין האדם שמתחבר לאחרים והבהמות המתקהלות ביחד בעדר הוא, שבעת שהיצורים האילמים מגיבים באופן מכני ובלי מגמה, פועל האדם בדרך שכלית ותכליתית. אולם השאיפה היסודית להתקהל נוכח סכנה, משותפת לבהמה ולאדם הביולוגי. קוהלת נתן תמונה למעשה ההתחברות הזאת במתכונתו של האדם הראשון בדברים אלה: "טוֹבִים הַשְּׁנַיִם, מִן-הָאֶחָד: אֲשֶׁר יֵשׁ-לָהֶם שָׂכָר טוֹב, בַּעֲמָלָם .כִּי אִם-יִפֹּלוּ, הָאֶחָד יָקִים אֶת-חֲבֵרוֹ; וְאִילוֹ, הָאֶחָד שֶׁיִּפּוֹל, וְאֵין שֵׁנִי, לַהֲקִימוֹ. גַּם אִם-יִשְׁכְּבוּ שְׁנַיִם, וְחַם לָהֶם; וּלְאֶחָד, אֵיךְ יֵחָם. וְאִם-יִתְקְפוֹ, הָאֶחָד--הַשְּׁנַיִם, יַעַמְדוּ נֶגְדּוֹ; וְהַחוּט, הַמְשֻׁלָּשׁ, לֹא בִמְהֵרָה, יִנָּתֵק." (קוהלת פרק ד ט-יב).

"איש ההוד וההדר" מרגיש בנוחיותו כאשר הוא נמצא בחברתה של חוה, מבחינה מעשית ולא באופן מהותי. הם פועלים יחדיו, עובדים ביחד, חותרים יחד לקראת מטרותיהם ההדדיות; ברם הם אינם קיימים יחד. לכל אחד יש התחושה של ה"אני" ולא של אנחנו. אין כאן קשר בין שתי נשמות ההדוקות זו בזו, אלא כל אחת מדברת בשפה המיוחדת לה. 

"קהילת הוויה"- "קהילת Being"

"איש האמונה הבודד" הפריד את עצמו מסביבתו: "ויקרא האדם שמות לכל הבהמה ולעוף השמים ולכל חיית השדה". אין לו עם מי להתחבר וכל קיומו בספק. "קהילת הוויה" מפרשת את הדיבור האלוקי "לא טוב היות אדם לבדו" במובן המהותי, וההדגשה היא על המונח "היות". "היות" משמעו חוויה עמוקה ונדירה, בלתי תלויה באיזה תפקיד שהוא, שרק "איש האמונה הבודד" יודעה ומכירה. "היות" פירושו להיות יחיד מיוחד במינו ועל כן גם בודד. כי מה גורם לאדם שירגיש בדידות ואי בטחון אם לא היותו יחיד וגלמוד. ה"אני" שלו בודד, מפני שאין אחר החי כמו ה"אני" הזה ומפני שאופן הקיום של ה"אני" הזה אינו ניתן לחיקוי על ידי אחרים. הבדידות הזאת אינה פעולה מקרית או הישג מן החוץ, אלא משקפת עצם מעצמו של ה"אני", על כן שאיפתו של "איש האמונה הבודד" היא לסוג אחר של קהילה והתחברות. אין הוא שואף להצלחות פוליטיות, או של צבא וחרושת. הוא כמהה ושואף לרעות ולהתחברות אחרת לגמרי, לרעות הלבבות ולחוויית ההוד של קשר האמונה. שם מוצאת הנשמה הבודדת את חברתה והן נשלבות יחד.

סוג הקהילה לפי הרב סולובייצ'יק נקבע לפי סוג האדם והתנועה שלו בין הקהילות בהתאם למצבו ולצורך שלו.

ההבדל בין "קהילת העשייה" של "איש ההוד וההדר" ו"קהילת ההוויה" של "איש האמונה הבודד" הוא שהראשונה היא קהילה של Doing- עניינים והצלחות אישיות; והשנייה של Being- התחייבות הנולדת מתוך כישלון וייסורים ומורכבת משלושה שותפים: אני, אתה והוא; ה"הוא", הוא סיבת כל הסיבות של כל המציאות ושבו כל אחד מוצא את גאולתו.

  • את ספרו "איש האמונה" הקדיש הרב סולוביצ'יק לרעייתו, טוניה: "לטוניה – אישה בעלת אומץ לב רב, הדר עילאי, מחויבות מוחלטת וכנות שאינה יודעת פשרות."

 

תגובות

פוסטים פופולריים מהבלוג הזה

The color of your death

Benjamin Franklin and Musar movement

Yonit Shaked Golan: folk singer and huge soul