Within my Heart, Mouth and Action
"בלב, בפה ובמעשה." / ניר גולן
לבוש הוא הכלי באמצעותו מתבטאים כוחות הנפש. לנפש שלושה לבושים מחשבה, דיבור ומעשה. האדם יכול בכל זמן לשנות ולהחליף את לבושי נפשו כרצונו. יתכן כי המקור לרעיון הלבושים הוא בפרשת נצבים בה מכריז משה באזני כל ישראל:
"כִּי הַמִּצְוָה הַזֹּאת אֲשֶׁר אָנֹכִי
מְצַוְּךָ הַיּוֹם לֹא נִפְלֵאת הִוא מִמְּךָ וְלֹא רְחֹקָה הִוא:
לֹא בַשָּׁמַיִם הִוא
לֵאמֹר מִי יַעֲלֶה לָּנוּ הַשָּׁמַיְמָה וְיִקָּחֶהָ לָּנוּ וְיַשְׁמִעֵנוּ
אֹתָהּ וְנַעֲשֶׂנָּה:
וְלֹא מֵעֵבֶר לַיָּם
הִוא לֵאמֹר מִי יַעֲבָר לָנוּ אֶל עֵבֶר הַיָּם וְיִקָּחֶהָ לָּנוּ
וְיַשְׁמִעֵנוּ אֹתָהּ וְנַעֲשֶׂנָּה:
כִּי קָרוֹב אֵלֶיךָ הַדָּבָר מְאֹד בְּפִיךָ וּבִלְבָבְךָ לַעֲשֹׂתוֹ:"
· שלושת הלבושים הם שלושה כוחות On/Off:
כשהנפש פועלת באמצעות שלשה כוחות אלה -
היא מלובשת בהם- On,
וכשאין היא משתמשת בהם - היא מופשטת
מהם- Off.
מבנה
הנפש באופן כללי:
הביטוי בכוחות הנפש
השרש בעולם הרוחני
נפש
כוחות
העשייה
עולם העשייה
רוח
כוחות
הרגש
עולם היצירה
נשמה
כוחות השכל
עולם הבריאה
חיה
כוח הרצון
עולם האצילות
יחידה
כוח התענוג
הכתר של עולם האצילות
לנפש,
כפי שמופיע בטבלה, חמשה חלקים, אמנם באופן כללי הם נחלקים לשני חלקים כללים: כוחות
פנימיים (נפש רוח נשמה) וכוחות מקיפים (חיה יחידה). הכוחות הפנימיים, שהם כוחות
השכל והרגש, הם הממד הגלוי של הנפש, הכוחות המקיפים, הם כוחות העל מודע של הנפש.
וּבִלְבָבְךָ- ועל העבודה, זהו "בלבבך" זו עבודה שבלב. עבודת ה' בלב היא תפילה: "דתניא: לאהבה את ה'
אלהיכם ולעבדו בכל לבבכם, איזו היא עבודה שהיא בלב? - הוי אומר זו תפלה." רגש של אהבה ורגש של יראה, שהם כללות המידות. רגש אהבה מתבטא בעשייה
שמתבצעת בעולם, הרגש של היראה זה הכוח להתגבר ולא לעשות דברים שהם נגד רצון ה'. במחשבה נולדות האותיות כפי שהן מוכרות לנו. בהכללה, המחשבה היא לבוש פנימי
יותר ביחס לדיבור, הפועלת באמצעות אותיות המבטאות את הצד הרוחני שבנפש. כלי הביטוי העיקרי של השכל הוא המחשבה, כיון שמהות השכל הוא לתפוס את
הדברים כמו שהם בתוך האדם, זה מתבטא במחשבה המיועדת לביטוי של האדם כלפי עצמו.
בְּפִיךָ- על התורה, זהו "בפיך",
הדיבור הוא המגלה את מהותו הפנימית של האדם. ביצירתו כתוב "ויהי האדם לנפש
חיה" ואונקלוס תרגם "לרוח ממללא". הרבי מליובאוויטש מבהיר כי
במובן מסוים הדיבור חזק מהאמירה, שהיא אמירה שבלב, ש"אמרתי אני
בליבי" (קהלת ב, א; ג, יז, יח), "על שום שהוא כוח נעוץ תחילתן
בסופן".
לַעֲשֹׂתוֹ- על גמילות חסדים, זהו "לעשותו".
·
צמצום עצמי הוא ריכוז, שכל העומק והפנימיות מתרכז
לתוך מקום מסוים מבלי לקצץ ולאבד מאומה. בעזרת 3 הלבושים אפשר לדייק את התהליך.
סיכום:
לכאורה,
סדר לבושי הנפש מהפנימי אל החיצוני הוא מחשבה, דיבור ומעשה. יחד עם זאת בשער לספר
התניא, מציב אדמו"ר הזקן, המחבר, את הפסוק מספר דברים ל, יד: "כי קרוב
אליך הדבר מאוד בפיך ובלבבך לעשותו". על-פי הפסוק מקדים הדיבור (בפיך), את
המחשבה (לב-בך) והמעשה (לעשותו). אפשר שהסיבה לכך נעוצה במבנה הצורני של הדיבור המושפע
ישירות מקדמות השכל, מהשכל הנעלם, העליון על השכל הגלוי (כמבואר באגרת הקודש, פרק
ה). הפסיחה של החלק החיצוני בדיבור על ההתגלות בשכל, ברגשות והחשיפה במחשבה, הופכת
את הדיבור, במובנו הצורני, ללבוש עמוק יותר או פנימי יותר בהיבט זה מלבוש המחשבה,
הקרוב יותר לשכל האדם (שכל כחכמה בינה ודעת ולא כמחשבה).
תגובות
הוסף רשומת תגובה