A prayer that prays from itself
תפילה המתפללת מעצמה/ ניר גולן (החלק הרליגיוזי במאמר מבוסס על הפרק "תפילה" מתוך הספר "שלושה עשר עלי שושנה"/ הרב עדין אבן-ישראל שטיינזלץ/ עמ' 187-207) התנועה שבתפילה האדם נע במהלך תפילה בין העולם הפנימי לעולם החיצוני שבחייו. התפילה מתחילה מתוך נקודה פנימית- אותה תנועה פנימית המזוהה עם המחשבות והדיבור הפנימי, והולכת ומתרחבת עד לקצווי עולם. באותה שעה האדם והתפילה אחד הם. התפילה מתפללת מעצמה. " כִּי הָאֲדָמָה מִתְנוֹעַעַת וְהַשָּׁרָשִׁים מִתְנוֹעֲעִים בְּתוֹכָהּ וְהַכּוֹכָבִים מִתְנוֹעֲעִים, כָּל אֶחָד, כָּל יְסוֹד, בְּקֶצֶב אַחֵר. וְהַדָּם בְּתוֹכִי מִתְנוֹעֵעַ וּמַחְשְׁבוֹתַי מִתְנוֹעֲעוֹת, וְהַמְּנוּחָה רַק בְּקַו הַזֶּה." מתוך "לגור בבית של ברזל"/ זלדה . התנועה המופיעה בדבריה של זלדה, היא תנועה המתרחשת בכל חלקיקי ה"יש", מן העולם הפנימי ועד השמיים, בצורה הדדית. תנועה זו המאחדת את הפרט עם היקום נתפשת כישות עליונה ככוח נשגב, כוח עליון. הפניה אל אותו כוח עליון היא התפילה. התפילה מבטאת את התנועה, הקצב של האדמה, השורשים, הכוכבים,...