And bring forth the old because of the new/ Leviticus 26 10

"...וְיָשָׁן מִפְּנֵי חָדָשׁ תּוֹצִיאוּ." (ויקרא כו י)

נמצא טעם רב בלימוד ובהעמקה ב"עץ הספירות" מתוך תורת הקבלה, ובהשראתו אנו יוצרים את החדש ואת הרלוונטי לדורנו ולתקופתנו. הפוסט הנוכחי ממחיש את צורך ב'ישן מפני חדש תוציאו' - המתח בין הישן לחדש הוא מתח מפרה ההופך את הלימוד במקורות קבליים לאתגר מרתק.
סולאגוגיה Soulagogy היא אסכולה חינוכית ל"הובלת נפש הלומד", המניחה כי בתהליך הלמידה נפתחת המחשבה מתוך הנשמה ומחברת את האדם לעולמו בדרך עשירה, מעודנת ומורכבת. "אין הנפש משיגה חירות אמיתית מתוך צבירת חומרים לשם ידע ומתוך רכישת רעיונותיהם של אנשים אחרים, אלא מתוך גיבוש אמות מידה לשיפוט משלה ומתוך יצירת מחשבות"/ רַבִּינְדְרָנָת טָאגוֹר. החיבור בין עץ הספירות לאסכולה הסולאגוגית דרך למידת נחי"ל, נותן פרשנות חדשה נוספת לעשר הספירות, מעצים ומדייק את עומק התהליך המתרחש בנפש הלומד ויוצר חדשנות בחינוך.

"הם בעלי חכמה ובינה יתירה, והם משכילים תמיד בבוראם, ושוקדים תמיד על חשק עבודתם, שהיא עבודה שכלית לא גשמית, ותשוקתם גדולה בעבודה ההיא..." (הרב יוסף חיים, דעת ותבונה פרק ראשון עמוד נ"ב)

פירוט הספירות על פי האסכולה הסולאגוגית והחדשנות ללומד:

ספירת הכתר מייצגת את ההנעה הפנימית, הרצון, העונג והמוטיבציה ללמידה. היא באה לידי ביטוי בסקרנותו של הלומד להתחיל את תהליך הלמידה הסולאגוגי ולהמשיך בו לכל הדרך למימוש הווייתו. מימוש ההוויה נקרא הוויה מעשית- Dobeing: To do My Being - להגשים את עצמי. התיאורטיקן והפסיכולוג קארל רוג'רס טען שכל היצורים החיים שואפים לכיוון אחד, שהינו הגשמה עצמית מלאה. כל אחד מאתנו נולד עם יכולת ביולוגית לדעת מהן החוויות החיוביות עבורו, כלומר, כאלה שיובילו אותו לקראת הגשמה עצמית, ומהן החוויות השליליות, שירחיקו אותו מהמטרה.

למידת נחי"ל (תרשים למטה)

נוכחות: Participating על ידי לקיחת אחריות
חיפוש: Searching דרך הקשבה והתבוננות
יצירה: Naming שיום דרך יצירתיות
לימוד האחר: Adaptive learning תוך שיתופיות

שלוש ספירות של הכרה פנימית המבטאות את למידת נחי"ל:

חכמה- היא כוח הראייה הראשוני, המבחין, המזהה, האינטואיטיבי של הנפש. החכמה מאפיינת את שלב הנוכחות בו הלומד מתוך סקרנות (ספירת הכתר) לוקח אחריות על תהליך הלמידה ונוכח בו במלואו.

בינה- היא הכוח האנליטי והסינתטי של ההכרה, הבונה ומרכיב צורות מושכלות ומורגשות. ספירה זו מייצגת את האינטליגנציה אותה רוכש הלומד בשלב החיפוש. זוהי רמת חשיבה גבוהה יותר. הלומד מקשיב לעצמו ולסביבה, ומתחילה הלמידה באופן מעשי. מתבצעת הקשבה חוץ ותוך אישית הדורשת מודעות עצמית גבוהה יותר לתהליכים הפנימיים המתרחשים בנפשו של הלומד במקביל לתהליכים החיצוניים.

דעת- מתקיימת בחיבור בין החכמה לבינה. כאן מתרחשת היצירה: היצירה מהווה את הבסיס לשלב השלישי של מודל נחי"ל. בעזרתה הלומד מגדיר, מדייק ומשיים את תוצרי הלמידה. ללא יצירה לא תיווצר למידה חדשה, ועקב כך גם לא תשתפר הזהות האישית של הלומד. התוצר המשמעותי ביותר של שלב היצירה הוא שפה חדשה: שִיוּם (Naming), מילון מונחים חדש. זהו הכוח המגבש את ההכרה לכלל סיכומים ומסקנות, מעבר להמשך ההוויה והחוויה. ספירה זו מכילה מסקנות ולקחים לעתיד (היכולת להשליך על מצבים דומים/ תרחישים עתידיים).

שלוש הספירות הבאות הן של רגשות:

חסד- מוטיבציה והימשכות אל דברים: רצון, אהבה, הוויה והחוצה מנפשו של הלומד. האהבה אותה חווה הלומד היא כלפי עצמו, הסובבים אותו והכוח העליון אתו הוא רוצה להתמזג. "המעמד היותר עליון באהבת הבריות צריכה להיות אהבת האדם, והיא צריכה להתפשט על כל האדם כולו... כי רק על נפש עשירה באהבת הבריות ואהבת אדם תוכל אהבת האומה להתנשא בגאון אצילותה וגדולתה הרוחנית והמעשית."
(הרב  א.י. קוק, מידות הראי"ה, בתוך: א.י. קוק, מוסר אביך, ירושלים תשל"א, עמ' צ"ו)
כאן ממוקמת החמלה: היכולת להרגיש יחד עם מישהו את רגשותיו. התגובה היא ספונטנית ועמוקה ולכן היא מעבר למחשבה הרציונאלית. זהו רגש ספונטני של התאחדות עם רגש האחר בכדי לעזור לו, לעשות משהו אקטיבי עבורו. המילה Compassion  הוצגה על ידי בודהה, כיכולת לשים את טוב הלב במקום בו נמצא הכאב של האחר, ובכך לנתץ ולהשמיד את כאבו של האחר. החמלה מחבקת את המצוקה של האחר ומגוננת בצורה זו מפניה. לחמול זו היכולת לראות את צערו של האחר תוך שימוש בטוב לב. "חסד מעשה שנעשה מתוך אהבה אמיתית ללא כל מחשבה על גמול או תועלת"/ רש"י.

דין/ גבורה- התכנסות, הצטמצמות, אימה, ופחד. יראה מן הדין המחמיר ומן העונש. הפחד הוא מן הכוח העליון המאיים, איתני הטבע הממחישים לאדם את אפסותו, והיא מקור הענווה. האדם מבין שהוא תלוי בכוח העליון ובאיתני הטבע ומושפע מהם. המטרה היא להשתחרר מראוותנות ומאגוצנטריות, לפתח מודעות עצמית, להתרחק מהתנשאות והשתלטות, ללמוד מתוך ענווה.

רחמים/ תפארת- הרמוניה, יופי, רחמים: התייחסות שלמה בין המשיכה והדחייה, ראייה והכרה של העולם כשלם. הרחמים מסייעים לנפש האדם לנוע בין האהבה ליראה: מיזוג בין החסד לגבורה. הקו המחבר ביניהם הוא הרחמים- מידת הרחמים מאפשרת את התנועה בין האהבה ליראה, ממתנת את המתח, מאפשרת לנוע בין האהבה ליראה. זוהי תנועה אינסופית. התפארת מנסה ליצר הרמוניה בין שתיהן, מחברת, מכילה את שתיהן.

שלוש ספירות של כוחות הנפש הטבעיים החושיים המכוונים כלפי חוץ:

נצח- היא הספירה המתארת את שאיפתו של הלומד להיות נצחי, לנצח, להתגבר על המניעים שמבחוץ. השאיפה לנצחיות היא דרך ניצחונות.

הוד- היא העיקשות וכוח העמידה לא לקבל את המכשולים גם אם אין סיכוי לנצח. שליטה בכדי להשיג הוד והדר ולדעת הכל.

יסוד- (דומה לתפארת) היא כוח ממוצע, עילאי: התקשרות, בניית חיבור, השפעה על הזולת (מאפיין אדם שהוא אב, מורה, מנטור). זהו השלב הרביעי בלמידת נחי"ל- ללמד את האחר: שילוב של נצחיות עם שליטה.

ספירת המלכות היא הביצוע עצמו בהווייתו החיצונית: מחשבה, דיבור ומעשה. לכאורה, סדר לבושי הנפש מהפנימי אל החיצוני הוא מחשבה, דיבור ומעשה. יחד עם זאת בשער לספר התניא, מציב אדמו"ר הזקן, המחבר, את הפסוק מספר דברים ל, יד: "כי קרוב אליך הדבר מאוד בפיך ובלבבך לעשותו". על-פי הפסוק מקדים הדיבור (בפיך), את המחשבה (לב-בך) והמעשה (לעשותו). אפשר שהסיבה לכך נעוצה במבנה הצורני של הדיבור המושפע ישירות מקדמות השכל, מהשכל הנעלם, העליון על השכל הגלוי (כמבואר באגרת הקודש, פרק ה). הפסיחה של החלק החיצוני בדיבור על ההתגלות בשכל, ברגשות והחשיפה במחשבה, הופכת את הדיבור, במובנו הצורני, ללבוש עמוק יותר או פנימי יותר בהיבט זה מלבוש המחשבה, הקרוב יותר לשכל האדם (שכל כחכמה בינה ודעת ולא כמחשבה). שיאה של הלמידה הסולאגוגית הוא "מעשה מרכבה": "מציאת הייעוד האישי בעולם, החיבור לאל – אלה הם עניינים שאדם צריך לברר בינו לבין עצמו, כולל עבודה עצמית." (ד"ר שי שגב)

סיכום:

הציר המחבר את ספירות כתר, דעת, תפארת ומלכות הוא ציר הלמידה הסולאגוגית המתאר את ההתפתחות הרוחנית של אדם. האדם מוביל בעצמו את נשמתו לעולמות עליונים. סולאגוגיה היא אסכולה חינוכית ל"הובלת נפש הלומד", המניחה כי בתהליך הלמידה הסולאגוגית נפתחת המחשבה מתוך הנשמה. בשלב המתקדם נפתחת הנשמה אל עולמות עליונים וחוזרת אל הגוף לאחר מסע חוץ גופי. אסכולה חדשה זו מתייחסת לתהליך החינוכי בו לוקחים חלק מורה ותלמיד בצורתם הגשמית ומסייעת ללומד להוביל בעצמו את נשמתו לעולמות עליונים. לעיתים נעזר הלומד ביישות רוחנית המראה לו את דרכו באותם עולמות עליונים, כדוגמת אחיה השילוני, מורהו הרוחני של הבעש"ט, שמת אלפי שנים לפני הולדת תלמידו. המורה המלמד בעזרת ציר הלמידה הסולאגוגי מהווה דמות סמלית שמגלמת את המדריך, המנטור, מורה הדרך ומשמש כארכיטיפ פנימי בנפשו של הלומד.