The Learning process of the Soul according to the Soulagogy approach

תהליך הלמידה של הנפש על פי הגישה הסולגוגית

הנחת היסוד של הגישה הסולגוגית Soulagogy היא שלכל לומד נפש פרטית משלו שהיא מיוחדת במינה (מודל הבש"ם), קריא, אין שניה לה מבחינת מהותה, יכולתה והשגיה. בנפש הפרטית של הלומד יש עשר ספירות, כאשר כל ספירה מזינה מקור כוח אחר. עשרת מקורות הכוח הנפשיים מתגלים בכללם ובפרטיהם במחשבות, רגשות וחוויתיו של הלומד. הם יוצרים יחסים וצירופים בינם לבין עצמם.
תהליך הלמידה הוא מן הפנים לחוץ: מהכרה/מחשבה, לרגש/דיבור ומשם כלפי חוץ דרך מעשה. אלו הם שלושת הלבושים של הנפש המוזכרים בחסידות: מחשבה, דיבור ומעשה.

מעל ומעבר לכל מקורות הכוח הקיימים בנפש קיימת ספירת הכתר שהיא מקור כוח חיצוני: עונג ורצון. העונג והרצון פועלים על הנפש, לא כמקורות כוח מוכרים, מודעים, אלא כמקור כוח שמעל ומעבר לתודעה. מקור כוח זה נקרא כוח עליון, בורא עולם, קדוש, נשגב ואמוני.

שלוש הספירות הראשונות הן ספירות ההכרה הבאות לידי ביטוי במחשבותיו של הלומד:

חכמה- כוח הראייה הראשוני, המבחין, היוצר, האינטואיטיבי של הלומד. זהו מקור כוח ראשוני, ניצוץ הפורץ מתוך התת-מודע (מושפע מספירת הכתר) ומעורר בלומד סקרנות, עיניין, תשוקה ורצון להמשיך. הרעיון המתפרץ ללמידה הוא מופשט, ראשוני ורק בספירה הבאה יקבל לבוש קונקרטי.
בינה- מקור כוח אנליטי וסינתטי. עליה ברמת החשיבה לניתוח וחיבור של תכנית פעולה מעשית, המנתבת את ניצוץ החכמה לצורות מושכלות ומורגשות. הפיכת ניצוץ הלמידה הראשוני למשהו יותר קונקרטי, מציאותי.
דעת- גיבוש ההכרה לכלל סיכומים ומסקנות. מקור כוח המסייע להעלאת המודעות לתהליך הלמידה והמשגתו. זוהי רמת החשיבה הגבוהה ביותר: הערכה- היכולת של הלומד להעריך את הניצוץ ותוצריו. מקור כוח זה מסייע ללומד לבחון ולהחליט האם תוצרי הבינה הופכים להיות חלק ממנו, חלק מן הזהות שלו. האם הם הופכים להיות הרגל. מקור הכוח של הדעת מסייע ללומד בעיצוב הוויתו ומשפיע על איכות המשך חווית הלמידה שלו. בספירה זו הלומד הופכת את הניצוץ הראשוני לאמונה שלו, לחלק מן הזהות שלו והוא שואף למימוש הוויתו Dobeing.
במעבר בין שלוש הספירות מתקיים תהליך של עליה ברמות החשיבה ולכן הוא משפיע בעיקר על המחשבות. זהו תהליך למידה אינטואיטיבי שהופך להיות קונקרטי ומעשי ולכן יבוא לידי ביטוי דרך תיאור מחשבותיו של הלומד בשלבים השונים.

זהו לבושו של השכל.

שלושת מקורות הכוח הבאים נובעים מתוך הספירות של הרגשות:

חסד- מקור הכוח של הרצון, המשיכה, ההשתוקקות אל דברים. זהו מקור כוח המוביל לנתינה: רצון לתת, לאהוב, להתאחד עם מישהו או משהו שהוא מחוץ להווייתי. זהו מקור האהבה, הנתינה האינסופית ללא גבולות. הלב הפתוח של הלומד שואף להיות חלק ממשהו גדול יותר, להתחבר ולהתאחד עם עוד לומדים או יצורי בריאה.
גבורה- מבטאת את מקור הכוח של ההתכנסות פנימה, הצטמצמות, מצפון, פחד ולפעמים אימה או יראה מפני משהו שהוא גדול ממני. שיח רגשי על "מידת הדין" ו"שכר ועונש". מקור כוח זה מאזן את החסד דרך הצבת גבולות ברורים והתווית נתיב לאהבה האינסופית בעזרת המצפון. בסיס ליצירת כלים למדידת הלמידה ותהליך הנתינה.
תפארת- מקור כוח ממוצע, המייצר הרמוניה ויופי. יבוא לידי ביטוי בהתנהגויות של רחמים וחמלה. מקור כוח זה מאפשר ללומד להתייחס בשלמות למאבק הקיים בין משיכה לדחייה, בין אהבה ויראה באופן בו הוא רואה ומכיר את העולם.
הלוצד מתאר את התהליך רהגשי אותו הוא עובר, הנע בין אהבה ליראה ומנסה למצוא את המיזוג וההרמוניה שלו עם עצמו ועם העולם הסובב אותו. יבוא לידי ביטוי בדיבור המתאר את הרגשות השונים המופיעים במהלך תהליך הלמידה.

זהו לבושו של הלב.

שלוש הספירות הבאות מהוות מקור לשלושה כוחות נפש טבעיים המכוונים כלפי חוץ:

נצח- מקור כוח והרצון לשאיפה לנצח. מסייע ללומד להתגבר על הגורמים המונעים ממנו להצליח בתהליך הלמידה. כאן מגולמת השאיפה להיות נצחי, לדעת הכל בכדי להתמודד עם כל המכשולים הקיומיים בכדי ל"השאר לנצח".
הוד- מקור כוח ההתמדה והנחישות. מקור כוח המוזן מכבוד, הדר ושליטה. הלומד נעזר במקור כוח זה בכדי לעמוד ולהתמיד על קיומם של דברים שהלומד רוצה בהם, גם כשאין עוד סיכוי לנצח. משפיע על היכולת שלא לקבל את המכשולים הנובעים מן המציאות, סוג של עיקשות בריאה להמשיך את תהליך הלמידה בכל מחיר ויהי מה. הוא משלים את מקור הכוח של הנצח דרך מימוש השאיפה לנצחון.
יסוד- מקור כוח ממוצע, מאזן (בדומה לתפארת). זהו מקור כוח לבניית חיבור עם לומד אחר, להתקשרות עימו. בעזרת מקור כוח זה הלומד משפיע על הזולת, הופך משמעותי בעיניו. בדרך כלל מאפיין דמות הורית, מורה, מחנך, מנטור או צדיק. דמויות אלה מסייעות ללומד בפיתוח האישי מקצועי שלו. הן מיצרות סוג של נצח דרך העברת ניסיונן הלאה, וזוכות בהוד- כבוד, הערכה והדר על-ידי הסובבים אותן.
הצורך ללמד את האחר בכדי להשפיע עליו, הוא המעבר מהשכל והרגש למעשה.

זהו לבושו של הגוף.

הספירה העשירית והאחרונה שאינה בשלישיה היא ספירת המלכות. היא הביטוי המעשי של כל תשע הספירות הקודמות ובהתאם מושפעת וניזונה מתשעת מקורות הכוח השונים. היא הביטוי של המעבר מהרוחני לגשמי. ספירת המלכות אינה מקור כוח אלא ביטוי דרך ביצוע הלומד בתוך ההוויה החיצונית: במחשבה, בדיבור ובמעשה- בפועל, במציאות. המלכות היא כלי לתשעת מקורות הכוח.

·       מחשבה מבטאת את מקורות הכוח של ההכרה/ השכל: חכמה, בינה ודעת.

·       דיבור מבטא את מקורות הכוח של הרגש/ הלב: חסד, גבורה ורחמים.

·       מעשה מבטא את המקורות הכוח של השליטה והכבוד כלפי העולם החיצוני: נצח, הוד ויסוד.

בספירת המלכות פועלים מקורות הכוחות של הנפש והגוף בפועל כלפי העולם החיצוני בצורת מעשה והפעלה בלבד. אלו הם תוצרי תהליך הלמידה: ידע, מיומנות וערכים הבאים לידי ביטוי בהתנהגותו של הלומד, במעשיו כלפי העולם הסובב אותו.

סיכום:
כל מקורות הכוח בהצטרפם זה עם זה או זה לעומת זה, יוצרים בתהליך הלמידה את מארג נפש הלומד. מארג המורכב מכל ההכרות, המחשבות, הרגשות ופעולות הנפש. כל ביטוי וכל פעולה של תהליך הלמידה של הנפש הוא מיצוי מסויים של מקור כוח מספירות אחדות או כולן, להוויה, יצירה, ומהותו של נפש הלומד בעולם.