Educating for Cosmic Narcissism

 חינוך ל"נרקיסיזם קוסמי"

למושג "נרקיסיזם קוסמי", מבית מדרשו של הפסיכואנליטיקאי היינץ קוהוט Heinz Kohut  מייסד זרם פסיכולוגיית העצמי יש קונוטציה חיובית ביותר בהקשר לחיים בכלל ותחום החינוך בפרט. במאמרו "על צורות והתמרות של נרקיסיזם" (1966), מציג קוהוט את רעיון ההתמרה של העצמי לעבר עמדת הנרקיסיזם הקוסמי. התמרות הן צורות גבוהות של נרקיסיזם המעבירות את העצמי ממצב הצבירה של קיום אישי למצב הצבירה של קיום על־אישי, למעין התמוססות למרחב של נרקיסיזם קוסמי. אי־אחיזה בעצמי האישי לטובת חיים על־אישיים. תהליך חינוכי זה הכרחי לאור מציאות המקדשת את הפרט, מעודדת אינדיווידואליזציה, ואובדן היכולת של האדם לגלות אמפטיה או לחמול על האחר.

כל הציטוטים של קורט לקוחים מתוך: היינץ קורט/ פסיכולוגיית-העצמי וחקר רוח אדם/ תולעת ספרים, עמודים 144-147, בחלקם הורדה המילה הומור אשר אינה רלוונטית לדיוננו.

"מסוגלותו של האדם להכיר בסופיות קיומו ולפעול בהתאם לגילוי מכאיב זה עשויה בהחלט להיות ההישג הפסיכולוגי הגדול ביותר שלו." זוהי הנחת יסוד המייצרת תרבות של מודעות עצמית ועיסוק בנושא המוות כחלק מן החיים. הכרת האדם ביום מותו מלווה בכאב, אך השיח סביב נושא המוות וההבנה כי איננו נצחיים, מסייעים לאדם למצות את חייו. הוא ממשיך בהקשר: "אך מכול מקום מה שאף קשה יותר מההכרה באי-קביעות אחיזות-האובייקט היא הקבלה האינטלקטואלית והרגשית הנחרצת של העובדה שאנו עצמנו בלתי קבועים, שהעצמי האחוז בליבידו נרקיסיסטי הוא סופי בזמן". הליבידו הנרקסיסטי מקבל משמעות ופרופורציות. קורט מכוון לתהליך בו הוא מותמר לטובת צורה גבוהה יותר של נרקסיזם: "אני מאמין שמעשה חשוב נדיר זה אינו סתם תלוי בניצחון ההיגיון האוטונומי והאובייקטיביות העליונה מעל תביעות הנרקיסיזם אלא ביצירת צורה גבוהה יותר של נרקיסיזם."

לדעתו הנרקיסיזם הקוסמי הוא סוג של התעלות הפרט מהעיסוק בעצמו אל העיסוק באחר "כמעט אין לי ספק כי מי שיכולים להגיע לעמדה סופית של קבלת המוות כלפי החיים עושים זאת על בסיס כוחו של נרקיסיזם חדש, מורחב שהותמר: נרקיסיזם קוסמי שהתעלה מעל לגבולות היחיד." לענ"ד קורט מסביר את גרסתו למשפט של רבי עקיבא: "וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ" שמקורו בציווי המצוי בתורה: ”לֹא-תִקֹּם וְלֹא-תִטֹּר אֶת-בְּנֵי עַמֶּךָ וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ אֲנִי ד'“ (ויקרא יט, פסוק יח). על אדם לאהוב את האחר, כשם שהוא אוהב את עצמו- נרקיסיסזם, ומכאן עליו להתייחס לזולת באותו יחס שהיה רוצה לקבל- נרקיסיסזם קוסמי. קורט ממשיך ומסביר את הקשר בין מודעות עצמית ועיסוק בנושא המוות כחלק מן החיים, לתהליך ההתמרה המדובר: "כאשר ההכרה בוודאות בואו העתידי של המוות מוגשמת במלואה, ההישג של היסט האחיזות הנרקיסיסטיות מהעצמי אל מושג של השתתפות בקיום על-אינדיווידואלי וחסר זמן, יש לראות בו גם דבר שנקבע מראש גנטית על ידי זהותו הראשונית של הילד עם אמו." מתואר מצב של נרקסיזם קוסמי בו הקיום הוא מעבר לפרט, הוא יקומי, קוסמי כשממד הזמן אינו מתקיים בו. הרב קוק מתאר שלב נדיר זה במילותיו הבאות: "המעמד היותר עליון באהבת הבריות צריכה להיות אהבת האדם, והיא צריכה להתפשט על כל האדם כולו, למרות כל שינויי דעות דתות ואמונות, ולמרות כל החילוקים של הגזעים והאקלימים, נכון הדבר לרדת לסוף דעתם של העמים והקיבוצים השונים, כמה שאפשר ללמוד את אופיים ואת תכונותיהם, למען דעת איך לבסס את האהבה האנושית על יסודות המתקרבים למעשה. כי רק על נפש עשירה באהבת הבריות ואהבת אדם תוכל אהבת האומה להתנשא בגאון אצילותה וגדולתה הרוחנית והמעשית."
(הרב  א.י. קוק, מידות הראי"ה, בתוך: א.י. קוק, מוסר אביך, ירושלים תשל"א, עמ' צ"ו)

האדם הופך להיות חלק מן הוויית האחדות עם  כל היצורים והיישויות. "גדולי הנשמה אינם יכולים להיות נפרדים מן הכללות היותר מקיפה. כל חפצם ושאיפתם היא תמיד טובת הכלל כולו, הכלל במלוא רחבו גבהו ועומקו. וכו' וכו'. הם שואבים את אהבת כל ההויה, המגוונת בריבוי יצוריה, מאהבת ה' העליונה." ("אורות הקודש", ח"ב עמ' תמב, תמג; "קבצים", ח"א פסקא קא).

העצמי האישי- נרקיסיזם, אינו אמת, האגו נכנע לתוך האחדות- נרקיסיזם קוסמי. המודעות לאחדות היא לא שלב גבוה יותר במבנה התודעה, האגו, או הזהות. תודעת אחדות היא חסרת זהות. בתודעת אחדות, העצמי האישי הבוגר, המפותח, נראה סופי.

סיכום דברי קורט: "ההיסט האמיתי של האחיזות לעבר נרקסיזם קוסמי הוא התוצאה היצירתית, בת הקיימא של פעילויותיו המתמידות של אני אוטונומי, ורק אנשים ספורים ביותר יכולים להשיגו. הרפיית-אחיזה אמיתית מעצמי ניתן להגיע אליה רק באיטיות על ידי אני שלם ללא פגם, מתפקד היטב; והדבר מלווה בעצבות כשהאחיזה מועברת מהעצמי היקר ללב אל האידיאלים העל-אינדיווידואליים ואל העולם שהאדם מזדהה עמו. לפיכך הצורות העמוקות ביותר של נרקיסיזם קוסמי אינן מציגות תמונה של גרנדיוזיות והתרוממות רוח אלא של ניצחון פנימי שקט מהול במלנכוליה בלתי מוכחשת." הרב קוק מתייחס לכך במשפט הבא: "זֹאת הִיא תְּכוּנַת הַצִּמָּאוֹן שֶׁל הָעוֹסְקִים בַּתּוֹרָה לִשְׁמָהּ, הַמִּתְגַּבֶּרֶת בָּהֶם תָּמִיד וּמְבִיאָתַם לִידֵי מְרִירוּת נֶפֶשׁ מֵעֵבֶר מִזֶּה וְלִידֵי עֲלִיַּת נְשָׁמָה וְהַרְחָבַת דַּעַת בִּקְדֻשָּׁה עֶלְיוֹנָה מֵעֵבֶר מִזֶּה." מלנכוליה בלתי מוכחשת נקראת מרירות נפש אצל הרב קוק באורות התורה ג'.

נעזר בציטוטים של הרב קוק לקוחים מתוך: אורות התורה ב' ג'/ הרב קוק בכדי להסביר את תרומת החינוך לתהליך: "עִקַּר לִמּוּד תּוֹרָה לִשְׁמָהּ אִי אֶפְשָׁר לָבוֹא כִּי-אִם עַל יְדֵי הֶכְשֵׁר זֶה שֶׁל הַהֲבָנָה וְהַהַרְגָּשָׁה הַבָּאָה עִמָּהּ, אֵיךְ כָּל פְּרָטֵי תוֹרָה חֲבִיבִים חִבַּת קֹדֶשׁ וְאֵיךְ הָאוֹר הַכְּלָלִי, הַמָּלֵא חַיִּים וּמֵבִיא חַיִּים לָעוֹלָם, מִתְפַּלֵּשׁ הוּא בְּכָל הַפְּרָטִים כֻּלָּם." הָאוֹר הַכְּלָלִי הוא מקור האחדות, מקום התלמיד בנרקיסיזם הקוסמי. הרב קוק ממשיך ומתאר את תהליך הלמידה לקראת נרקיסיזם קוסמי כתהליך של התבסמות בעדן החיים: "כְּשֶׁמַּעֲלִים הַדְּבָרִים לְמַעְלָה בִּבְהִירוּת הַכַּוָּנָה, מִתּוֹסֶפֶת תָּמִיד יְדִיעָה בְּעֹשֶׁר הַמְּצִיאוּת הָעֶלְיוֹן, וְחֵשֶׁק אַהֲבַת עוֹלָם וְאַהֲבָה רַבָּה לְאוֹר אֵין סוֹף מִתְבַּסֶּמֶת בְּעֵדֶן הַחַיִּים, וְהִבִּיטוּ אֵלָיו וְנָהָרוּ." תהליך הלמידה על פי הרב קוק הוא סביב "נִיצוֹץ שֶׁל הָאוֹר הַכְּלָלִי" המביא את הלומד למצב של נרקיסיזם קוסמי: "בְּכָל לִמּוּד יֵשׁ נִיצוֹץ שֶׁל הָאוֹר הַכְּלָלִי הַמִּתְגַּלֶּה בַּכֹּל, וְיָקְרוֹ שֶׁל הַנִּיצוֹץ הוּא מִפְּנֵי יִחוּשׂוֹ אֶל הַכְּלָלִיּוּת, אַף עַל פִּי שֶׁהוּא בְּהֶעְלֵם מְאֹד, וְגִלּוּיוֹ הוּא רַק מִצַּד הַפְּרָטִיּוּת. וְהָעוֹסֵק בַּתּוֹרָה לִשְׁמָהּ דַּעְתּוֹ וְלִבּוֹ נְתוּנִים אֶל הַצְּפִיָּה הַכְּלָלִית שֶׁלָּהּ, עַל כֵּן אוֹרָהּ הַכְּלָלִי מִתְגַּלֶּה עָלָיו, וּבָא לְמַדְרֵגוֹת גְּדוֹלוֹת בְּהַשָּׂגָה."

הרב קוק מסכם את המעבר המתרחש בתהליך הלמידה מנרקיסיזם, לנרקיסיזם קוסמי במשפט הבא: "כָּל דָּבָר מִן הַתּוֹרָה, בֵּין בַּהַגָּדָה בֵּין בַּהֲלָכָה, תּוֹבֵעַ הוּא אֶת תַּפְקִידוֹ לְהַרְווֹתוֹ בְּטַל שֶׁל תְּחִיָּה עֶלְיוֹן, מֵאוֹצַר הַהַרְגָּשׁוֹת הָעֶלְיוֹנוֹת וְהַמַּדָּעִים הַיּוֹתֵר רוֹמְמִים, הַמְפַכִּים מִתּוֹךְ הַכְּלָלִיּוּת הָאַדִּירָה, שֶׁזֶּה הַפְּרָט הַנִּלְמָד נוֹבֵעַ מִמֶּנָּה."