The teacher perception according to Soulagogy

תפישת המורה לפי הפדגוגיה האמונית

Isaac Brynjegard-Bialik/"Miriam's Well"-papercut

הפדגוגיה האמונית לפי הגדרת שרי וייס וניר גולן, משלבת יגיעה שכלית עם עבודה רוחנית וזוהי מהותה. הפדגוגיה האמונית היא תהליכי למידה, פיתוח כישורים ומיומנויות מכווני אמונה. עידוד הלומד להיות מודע לעצמו ולגלות בתהליך הלמידה שעובר, את צלם האלוקים אשר בקרבו ולהפוך את חייו למשמעותיים. היא פדגוגיה מכוונת אמונה שמשרתת את עיצוב הזהות האמונית של הלומד. מהי זהות המורה לפי הפדגוגיה האמונית?

נעזר בקטע מתוך ליקוטי מוהר"ן כ' א: וְאֵלּוּ מְפָרְשֵׁי הַתּוֹרָה נִקְרָאִים בִּשְׁבִיל זֶה 'מוֹרִים' מֵחֲמַת שֶׁמְּקַבְּלִים עַל יְדֵי הַנְּשָׁמָה הַנַּ"ל הַמְכֻנָּה בְּשֵׁם 'מִרְיָם' גַּם, הֵם מוֹרִים אֶת מוֹרֵיהֶם כְּמַאֲמַר: 'וּמִתַּלְמִידַי יוֹתֵר מִכֻּלָּם' וְזֶה שֶׁאָמַר לָהֶם משֶׁה: "שִׁמְעוּ נָא הַמּרִים".

המורים על פי הכתוב הם אלו אשר מקבלים השראה מנשמתה של מרים כמנהיגה רוחנית. מקומה של מרים כמנהיגה רוחנית מוצנע בתורה בהשוואה למקומם של משה ואהרן. בתיאורי מרים בתורה לא מפורשת שליחותה, היא מופיעה כמה פעמים, אבל היא אינה ממוקמת בחזית ההנהגה. מנהיגותה הרוחנית הייחודית של מרים, באה לידי ביטוי בהשוואה בין שירת הים של משה לשירת מרים. מרים נזכרת בה לראשונה בשמה, ועולה ממנה סגנון ההובלה הייחודי שלה: משה פותח את שירת הים בלשון יחיד, “אשירה לה’ כי גאה גאה”, ומייצג מנהיג גברי קלאסי השם את עצמו במרכז, בקדמת הבמה. לעומתו מרים יוזמת את השירה, “ותיקח מרים…. את התף בידיה”, ופונה לכלל בני ישראל בנוסח דומה למשה, אך פנייתה מנוסחת בלשון רבים ולא ביחיד, “שירו לה’ כי גאה גאה”. היא מזמינה את הציבור לשיר עימה ולרקוד, “בתופים ובמחולות”, היא חלק מן העם ולא נפרדת ממנו. כך היא יוצרת חוויה פיזית ורוחנית המלכדת וסוחפת את העם בשירה.

בארה של מרים היא מקור השראה לתפקיד המורה על פי הפדגוגיה האמונית:

על הקשר בין מרים לבְּאֵר, בין אהרון לענן ובין משה למן, ניתן ללמוד מדברי המהר"ל בגבורות ה' שכתב כי:

1.    צדיקים הראשונים נמצא להם זיווגם על-פי הבְּאֵר, כמו רבקה ליצחק ורחל ליעקב וציפורה למשה, ושם ביאר את הקשר בין הנשים לבְּאֵר.

2.    ענני הכבוד שהגנו על עם ישראל באו בזכות אהרון שהיה אוהב שלום ומציל את ישראל מן המחלוקת. זכות השלום הפנימי עוררה את כוח השלום הכללי.

3.    משה רבינו, שעסק בלימוד תורה שבנתה את קומתם הרוחנית של ישראל, זכה במתנת המן המגדל ובונה את גופותיהם של ישראל.

וַיָּבֹאוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל כָּל הָעֵדָה מִדְבַּר צִן בַּחֹדֶשׁ הָרִאשׁוֹן וַיֵּשֶׁב הָעָם בְּקָדֵשׁ וַתָּמָת שָׁם מִרְיָם וַתִּקָּבֵר שָׁם: (במדבר כ א) וּמִשָּׁם בארה הִוא הַבאר אֲשֶׁר אָמַר ה' לְמֹשֶׁה אֱסֹף אֶת הָעָם וְאֶתְּנָה לָהֶם מָיִם: אָז יָשִׁיר יִשְׂרָאֵל אֶת הַשִּׁירָה הַזֹּאת עֲלִי באר עֱנוּ לָהּ: באר חֲפָרוּהָ שָׂרִים כָּרוּהָ נְדִיבֵי הָעָם בִּמְחֹקֵק בְּמִשְׁעֲנֹתָם וּמִמִּדְבָּר מַתָּנָה: (במדבר כא טז-יח) שירה קצרה שרק תחילתה ידועה לנו (ראה פירוש אבן עזרא "עלי בְּאֵר - תחילת השירה, ולא נכתבה כולה") והיא אחת מעשר השירות שהיו בעולם: "שירת אדם, שירת אברהם, שירת הים, שירת הבְּאֵר, שירת משה, שירת יהושע, שירת דבורה, שירת דוד, שירת שלמה דשיר השירים ושירת לעולם הבא" (מדרש זוטא - שיר השירים (בובר) פרשה א).

רש"י: "ולא היה מים לעדה - מכאן שכל ארבעים שנה היה להם הבְּאֵר בזכות מרים". ומדרש תנחומא (בובר) פרשתנו סימן ב: "והבְּאֵר בזכות מרים, שנאמר: ותמת שם מרים, ולא היה מים לעדה", ובילקוט שמעוני בפרשתנו רמז תשסג: "למה נסתלק הבְּאֵר במיתת מרים? כדי שידעו הכל כמה היתה צדקת ויצטערו עליה". וכן רבים. והבְּאֵר בזכות מרים, שנאמר: "ותמות שם מרים, ולא היה מים לעדה" (במדבר כ' א' ב). והיאך היתה הבְּאֵר עשויה? כמין סלע היתה מתגלגלת ובאה עמהן במסעות.

בתנחומא הרגיל: "כמין כוורת או כדורת". כיון שהיו הדגלים חונים והמשכן עומד, היה הסלע בא ויושב לו בחצר אהל מועד, והנשיאים עומדים על גביו ואומרים: עלי בְּאֵר (במדבר כא יז).

ייחודה של בארה של מרים על פי מסכת אבות פרק ה משנה ו

"עשרה דברים נבראו בערב שבת בין השמשות ואלו הן: פי הארץ ופי הבְּאֵר ופי האתון והקשת והמן והמטה והשמיר והכתב והמכתב והלוחות..." ההסבר שהבְּאֵר היא מאותם עשרה דברים פלאיים שנבראו בערב שבת בין השמשות. במכילתא דרבי ישמעאל בשלח - מסכתא דויסע פרשה ה דווקא נעלמה הבְּאֵר של מרים ובאה במקומה המערה שעמדו בה משה ואליהו.

סוד הבְּאֵר של מרים נמצא בקשר הישיר בין נביעת המים לנביעת דברי תורה. כמנהיגה רוחנית משמעות הדבר, שאת שלמותם הרוחנית הם השיגו אצל הבְּאֵר, שמסמלת גילוי רוחני. כאשר מדברת התורה על הבארות, היא מדברת על פתיחת ערוץ של אור. אברהם ויצחק פתחו ערוצים שבסופו של דבר נסגרו. אבל במקרה של יעקב, הבְּאֵר שמדובר עליה בפרשת "ויצא" היא חיבור לזרם האור של גמר התיקון.
הבְּאֵר שבה נובעים המים ממסתרי האדמה מסמלת את גילוי הפנימיות, והארת העיניים לראות גילוי שכינה שבעולם. כאשר מדובר בתורה על בְּאֵר מים חיים, אין הכוונה למים פיזיים או למציאת בארות פיזיים, אלא למקום בו שוכן אור הבורא. לכן, התורה משתמשת בפירוש במונח " בְּאֵר מים חיים", מכיוון שהמונח הזה מתייחס למקום בו שוכן אור הבורא. תפקידו של המורה הוא לסייע ללומד בגילוי הפנימיות, והארת העיניים לראות גילוי שכינה שבעולם, ולגלות בתהליך הלמידה שעובר, את צלם האלוקים אשר בקרבו: המקום בו שוכן אור הבורא בקרבו.

הֵם מוֹרִים אֶת מוֹרֵיהֶם כְּמַאֲמַר: 'וּמִתַּלְמִידַי יוֹתֵר מִכֻּלָּם':

וְהַיְנוּ דְּאָמַר רַבִּי חֲנִינָא: הַרְבֵּה תּוֹרָה לָמַדְתִּי מֵרַבּוֹתַי, וּמֵחֲבֵרַי, יוֹתֵר מֵרַבּוֹתַי, וּמִתַּלְמִידַי, יוֹתֵר מִכֻּלָּם. נראה לי דקדק לומר 'הַרְבֵּה תּוֹרָה' דלא תימא לא אתרמי לרבי חנינא ללמוד מרבותיו הרבה ולכך לימודו מחביריו היה יותר, לזה אמר 'הַרְבֵּה תּוֹרָה לָמַדְתִּי מֵרַבּוֹתַי' אדרבא אתרמי לי דהרבה תורה למדתי מרבותי ועם כל זה לימודי מחברי היה יותר, נמצא לפי זה הלימוד מן התלמידים עולה על כולנה. בן יהוידע על תענית ז' א

המורה שותף מלא לתהליך הלמידה ואף יוצא נשכר ממנו. בפדגוגיה האמונית המורה מכוון את עצמו לא להעברת ידע, אלא לשותפות עם הלומדים ביצירה של ידע חדש. כולם הופכים להיות מורים ותלמידים. דברי רבי נאמרים במלוא חומרתם: "הרבה תורה למדתי מרבותי, ומחבירי יותר מהם, ומתלמידי יותר מכולן" (מכות י ע"א). מקופלת כאן מהפכה בתפיסת הפדגוגיה הקיימת היום, באופן בו המורה תופש את עצמו, ופותח מרחב ל-אמון בתלמידים.

אף מותה של מרים ייחודי- תנו רבנן: ששה לא שלט בהן מלאך המות, ואלו הן: אברהם יצחק ויעקב משה אהרן ומרים... אמר ר"א: מרים נמי בנשיקה מתה דאתיא "שם" "שם" ממשה' (ב"ב יז, א). הרי שמאצלנו למדים שלא שלט בה מלאך המוות, נראה שאף בשאר צדיקים יש ניצוץ מזה, שאמנם אינם בדרגה כאותם ששה, אבל גם בהם יש מעלה של שלטון על השטן (כעין דברי היהודי הקדוש שכשמלאך המוות רוצה להמית צדיק הוא אינו יכול להמיתו, ולכן מראה לו את חלקו בעולם העליון, והצדיק רוצה להיות בדרגה ההיא, וחושב שלא יוכל להגיע לזה בעוה"ז, ולכן מוסר עצמו למיתה), ולכן במיתתם מתגלה שלטון על השטן, וכך נשבר כוחו ומסתתמים טענותיו.

סיכום:

שלושה מנהיגים ליוו את העם בדרכו במדבר: ראשונה להם, האחות הגדולה מרים. היא הצליחה להוציא את עם ישראל ממצרים, אך לא קיבלה על כך מספיק קרדיט, כדרכן של נשים רבות בתנ”ך. ר' יוסי בר' יהודה אומר: "שלשה פרנסים טובים עמדו לישראל אלו הן משה אהרן ומרים. ושלש מתנות טובות נתנו על ידם ואלו הן בְּאֵר ענן ומן. בְּאֵר בזכות מרים, עמוד ענן בזכות אהרן, מן בזכות משה." על פי מיכה, בורא עולם רואה את מרים שוות ערך למשה ואהרן, כשהוא מזכיר את מנהיגיהם של בני ישראל: “כִּי הֶעֱלִתִיךָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם וּמִבֵּית עֲבָדִים פְּדִיתִיךָ ; וָאֶשְׁלַח לְפָנֶיךָ אֶת משֶֺׁה אַהֲרןֺ וּמִרְיָם.” (מיכה ו’ ד( הפדגוגיה האמונית היא פדגוגיה של חיפוש זהות הלומד ועבודה רוחנית, לכן תפקיד המורה לעודד את הלומד להיות מודע לעצמו ולגלות בתהליך הלמידה שעובר, את צלם האלוקים אשר בקרבו ולהפוך את חייו למשמעותיים: "זכה נעשית לו סם חיים" (יומא ע"ב' יב'). נִקְרָאִים בִּשְׁבִיל זֶה 'מוֹרִים' מֵחֲמַת שֶׁמְּקַבְּלִים עַל יְדֵי הַנְּשָׁמָה הַנַּ"ל הַמְכֻנָּה בְּשֵׁם 'מִרְיָם': המורה בהשראת מרים, מסייע ללומד לעשות עבודה/ למידה בממד הרוחני תוך העלאת מודעות עצמית אמונית לגיבוש זהות. תהליך זה מתמשך לאורך כל החיים-  "סם חיים".

 

תגובות

פוסטים פופולריים מהבלוג הזה

The color of your death

Benjamin Franklin and Musar movement

Yonit Shaked Golan: folk singer and huge soul