Maase Bereshit
עקרונות מעש"ה בראשית (ניר גולן) לפדגוגיה אמונית
נאמר במשנה: "אין דורשים במעשה
בראשית בשניים; ולא במעשה מרכבה ביחיד, אלא אם כן היה חכם ומבין מדעתו."
מעשה בראשית – לפי הרמב"ם הכוונה למדעי הטבע והמחקר של הנבראים. לפי רבי עובדיה מברטנורא הכוונה לעיסוק בסודות פרשת בראשית המתארת את ששת ימי
בראשית. כוונת המשנה לאסור אפשרות שרב
ילמד את "מעשה בראשית" ליותר מתלמיד אחד ("אין דורשים
בשניים").
(מקור:
תלמוד בבלי · סדר מועד · מסכת חגיגה · פרק שני ("אין דורשין"), הרמב"ם
בפירושו למשניות ובספר המדע יסודי התורה פרקים א'-ב'; כוזרי מאמר ג, סעיף ס"ה.)
עקרונות לפרקטיקות הוראה למידה בפדגוגיה אמונית
(מב"ת-על) בתרגום חמ"ד לזהות ציונית דתית:
מודעות
עצמית
מודעות עצמית של הלומד היא כלי מרכזי
בטיפוח הפוטנציאל האמוני שבנשמתו. היכולת להתבונן פנימה והחוצה ולהיות מודע לעצמו מתוך
עומק, שקט וקשר עם עצמו ועם הקב"ה. הלומד מפנה זמן ומרחב למודעות השקטה
שדרושה לשם כך בעיקר במהלך התפילה ולאורך היום בקיום מצוות. הפניּות "לשמוע
את עצמי חושב" או להתמקד במה שאני מרגיש או במה שגופי אומר בכדי לזהות
את מי שאני באמת ומה שאני רוצה באמת. להיות חלק בשהייה לטיפוח
הזהות העצמית. המודעות העצמית מתפתחת כשיש זמן ומרחב לשקט חיצוני ופנימי, שמאפשרים
השקטת התודעה המשוטטת, חיבור לחוויות העמוקות והעכשוויות ומנוחה פנימית. מודעות
עצמית תלויה ביכולת של הלומד לחבור ל-עצמו, לליבת עצמו, לנשמתו ולחיזוק הקשר עם
אלוהיו. בפדגוגיה האמונית ניתן להעזר במגוון רב של כלים
ושיטות לשם כך. הידועים והבולטים שבהם הם שיטות שונות של התבוננות פנימית,
ובכללן דמיון מודרך או מדיטציות ופעילויות שונות שמעודדות הקשבה פנימית כמו יוגה, טאי
צ'י או התמקדות. בעשור האחרון
צמח תחום חדש בחינוך שנקרא:
"חינוך של התבוננות פנימית"Education
Contemplative; .
עבודה בטבע
השהות בטבע משרה רגיעה ונינוחות והיא
מאפשרת נגישות לליבת הנשמה של הלומד. הטבע על מופעיו השונים הוא מקור מרכזי נוסף להעמקת
הקשר בין הלומד לעצמו, לסובבים אותו ולאלוהיו. הקשר בין הטבע לאדם הוא קדום
ובסיסי, ולכן השהות בטבע נחווית כ"עבודה
רוחנית" במובנה העמוק, מאפשרת ללומד קשר בלתי אמצעי עם עצמו, מעוררת בו חוויות של פליאה Awe נשגבות וגורמת לו התעלות נפש וקרבה רוחנית לאלוקים.
העבודה הפנימית בטבע גורמת ללומד להרגיש קרוב יותר למהותו האמיתית, ואף להיות פתוח
יותר לאחרים וטוב לב. לא מדובר רק בטבע פראי - גם השהות בגנים, בטבע
"מתורבת", התבוננות בשמים, מאפשרת ללומדים
"לנשום" חופשי יותר, להשקיט את תודעתם, להתחבר אל עצמם ואף לחוות רוממות
רוח
וחיבור לנשגב
ולאלוקי. לא בכדי משמשים הן הקשר עם הטבע, הן הביטוי היצירתי, כלים
בעלי עוצמה רבה לתהליכי ריפוי וחיזוק האמונה בקב"ה. היתרון בקשר עם הטבע שהוא
טבעי ללומד, ולכן אינו מצריך תשומת לב שגוזלת משאבי קשב רבים.
שאלות גדולות
זהות הלומד מתעצבת בעזרת "שאלות
גדולות" אותן הוא שואל והן מבטאות את ממד המשמעות. רוחניות מבטאת את הכרת האדם ועיסוקו במשמעות קיומו,
ובכלל זה עיסוק בשאלות הגדולות של החיים: מאין באנו? לאן אנו
הולכים? מה הם החיים הראויים בכלל והרוחניים בפרט ואלו הראויים לחיותם מבחינתי?
מהי
אהבה בכלל
ואהבת השם בפרט? מהי מטרת חיי האולטימטיבית - בשביל מה לחיות? מהי שליחותי בעולם?
למה יש רוע בעולם: "צדיק ורע לו רשע וטוב לו"? אף על פי שעל פניו עיסוק בשאלות של משמעות החיים
יכול להיתפס כקוגניטיבי בעיקרו, מדובר בחוויה הוליסטית
ועיסוק כזה כולל חוויות גופניות, רגשיות וחברתיות. השיח האמוני מזמן אפשרויות
לדיון ועיסוק בשאלות הגדולות של החיים. חשוב גם לאפשר ולקדם דיון ועיסוק בשאלות
הגדולות של החיים ובנושאים שהם רלוונטיים לדברים העמוקים
שמעסיקים את הלומד. ניתן לעשות זאת בכל מסגרות המפגש הבינאישי, כחלק מהדיון בחומר הלימוד, בשיעורי חינוך או בזמן
מיוחד שייועד לכך וגם כחלק מעבודות הבית לפי בחירת התלמידים.
הכללת נושאים אלו בשיח כחלק מהפדגוגיה האמונית עשויה לחולל שינוי משמעותי בחוויית ההוראה והלמידה.
הקשבה אותנטיות
בכדי לאפשר טיפוח של זהות רוחנית
אמונית מומלץ לקדם מפגש ושיח אותנטי עם הלומד ועם עצמו. המפגש הבינאישי שיכול
להתקיים בבית הספר ובכיתה - הן בין מורה לתלמידיה, הן בין התלמידים לבין עצמם
בקהילה לומדת - הוא מקור משמעותי ומרכזי ביותר לטיפוח זהות ציונית דתית. הקשבה אותנטית לעצמי היא ההכרה המלאה בחווית הלמידה שאנו עוברים. כלומר זיהוי של מה
שאנו מרגישים, חושבים או עושים ברגע מסוים בתהליך הלמידה הקבוצתי, ובמתרחש סביבנו בקבוצה
בעודו מתרחש. הקשבה אותנטית במהלך הלמידה
היא הכרתו של אדם בעצם קיומו והווייתו, והתבוננותו במחשבותיו, בתחושותיו
וברגשותיו בזמן התהליך. הקשבה אותנטית מעלה את המודעות העצמית וכאשר אנו מודעים
מודעות מלאה לעצמנו, תהליך הלמידה הופך להיות משמעותי יותר: מייצר רלוונטיות, ערך
ומעורבות מדויקת יותר בתהליך. נוצרת מודעות לתהליך הלמידה הפנימי כתוצאה מהדהוד
תהליך הלמידה החיצוני. הלומד מדייק, ממשיג ומשיים את תהליך הלמידה הפנימי שחווה
בעקבות "לב-האדם לאדם". ההמשגה מסתייעת בידיו משום שגם רעהו לקהילה משתף
בתהליך הלמידה אותו חווה. העוצמה של תהליך הלמידה מועצמת דרך ההמשגה האישית תוך
שיתוף בקהילה. השיטה מבוססת על הקשבה אותנטית סלקטיבית ללמידה מהעבר (הגברת
המודעות) ולזיהוי ידע המכוון לפעולה עתידית מתוך ההנחה שבעשייה-היום יומית חבויים
ידע רב וחכמה ושהעלאתם אל פני השטח תתרום לעבודה הרוחנית. מפגשים כאלו צריכים
לכלול הקשבה פעילה, דיאלוג שיש עמו אמפתיה והבנה ומסגרת קבוצתית שמאפשרת פתיחות
ודיון מכבד. קידום מפגש שכזה מחייב איכות של כבוד ומתן אוטונומיה זה לזה. הכוונה לכבוד, לאכפתיות ולתחושת אוטונומיה של כל השותפים: מורים,
מנהלות ותלמידים. כל אלו כדאי שיתקיימו בכל מסגרות המפגש במערכת החינוך בכיתות,
בחדרי המורים, בהפסקות, כדי לאפשר לקשר הבינאישי ללבלב ולחיבור האותנטי והמזוכך
בין אדם לאדם להתרחש. במערכת החינוך כיום מיושמים
תהליכים כאלו על פי רוב במסגרת מה שנקרא "מעגלי הקשבה".
בראשית: ביטוי עצמי/
יצירה
עידוד הקשר לעצמי ה'אמיתי',
ל"ליבת הנשמה" ועידוד הקשר לנשגב דרך הקשבה שקטה וחיבור לליבת נשמתו של
האדם, מאפשרים ומקדמים גם היכרות עם הנשגב ועם המ ע ב ר,
האלוקי והחוויה שלהם. בעת התבוננות והקשבה פנימית – אנשים חווים חוויות של העמקת
הקשר עם עצמי
וגם חוויות של
התעלות וחיבור למשהו רחב וגדול מהם (תהליך אשר מתרחש גם בטבע). חלק מן המדיטציות והתפילות
מכוונות ספציפית
לכך, ולאחר השקטת
התודעה מובילות את הלומד לקשר אל היקום, אל אנשים אחרים, אל התכונות
המיטיבות שבו או אל הכוחות שמחזקים אותו. חיבור לליבת הנשמה שלנו אפשרי גם באמצעים
אחרים, שהבולטים שבהם הן פעילויות יצירה אמנותית. יצירת
מוזיקה והאזנה לה לבד או בצוותא מספקות דרך לרגיעה פנימית ולחיבור
לליבת הנשמה ולחוויית ההתעלות. האזנה למוזיקה היא בעלת עוצמה, שפותחת את האפשרות להתפתחות אישית ורוחנית. פעילות של
מחול, לבד או בצוותא, בליווי מוזיקה או בלעדיה, יש בה אפשרות
משמעותית לחיבור לעצמי ולנשמה שלנו ואף פתח ליצירת חיבור אל המעבר ולהתעלּות רוחנית. ביטוי עצמי
באמצעות ציור או פיסול, שמאפשרים לאדם ליצור מתוך פנימיותו ולאו דווקא על
פי כורח חיצוני, פותחים פתח רחב לחיבור כזה לנשמה ולפנימיותנו ה"אמיתית".
משחקיּות Playfulness המאפשרת ביטוי עצמי דרך
משחק ושעשוע
שמקורם פנימי -
יש בה פוטנציאל לחיבור ליצירתיות העמוקה ולהוויה המדויקת והנקייה שלנו ולהעמקת הקשר עם הנשגב והאלוקי.
(פירוט העקרונות מבוסס על מאמרה של
פרופ' עפרה מייזלס "רוחניות וחינוך"/ דצמבר 2014)
תגובות
הוסף רשומת תגובה