Rabbi Nachman of Breslov and Singularity

 רבי נחמן מברסלב וסינגולריות

רבי נחמן בליקוט סד מליקוטי מוהר"ן (1806-1805) בונה מאמר המדבר על בעיות אמונה, ספק ושכל, וסינגולריות. סינגולריות מתארת אזור שאליו הכול מתכנס. על-פי מאט וויליאמס במקור המונח הוא מתחום האסטרונומיה והוא נועד לתאר מצב נצפה שבו החומר שקיים בחלל נמשך ונדחס לתוך נקודה אחת שהפכה כה צפופה ואחודה עד שלא חלו בה חוקי הפיזיקה כפי שאנו מכירים אותם היום. מעין אנרכיה פיזיקאלית לוהטת, זעירה וכבדה עד לאין שיעור. לדבריו, כשנהגה לראשונה, המושג נועד להסביר את המבנה הלא שגרתי של החורים השחורים. לאחר מכן, מסביר וויליאמס, טענו הפיזיקאים רוג'ר פנרוז וסטיבן הוקינג כי ראשיתו של המפץ הגדול (תחילת היווצרותו של היקום) טמונה אף היא בנקודה סינגולרית אינטנסיבית שכזו. התנאים בה היו כה קיצוניים עד שהובילו לפיצוץ שיצר איכות חדשה ושונה שלכאורה אינה נגזרת מסך כל המרכיבים שלה.

המושג הוזכר לראשונה בגרסתו הקבלית ע"י האריז"ל שפותח את הסבר השתלשלות העולמות דרך הפעולה הראשונה לצורך בריאת העולמות: צמצום - צמצם עצמו:

"תחילת הכל היה אור האין סוף ב"ה פשוט

ואין דבר פנוי ממנו

וכשעלה ברצונו לברוא העולמות

שיכירו גדולתו

צמצם עצמו

ונשאר מקום חלל בנקודה האמצעית שבו

ובמקום ההוא האציל כל העולמות."          

(חסדי דוד – סימן א', חסדי דוד הנאמנים חלק א')

ע"י הצמצום נוצר חלל ריקן, מקום פנוי - לצורך עמידת העולמות. בתוך החלל הריקן, כמו בתוך חלל היקום הגשמי, יוכל הוי' יתברך לברוא אין ספור של עולמות - עולמות עליונים ועולמות תחתונים, עולמות רוחניים ולבסוף גם את העולם הגשמי שלנו, העולם התחתון. הכל נברא בתוך החלל שנוצר עקב הצמצום. תחילת הכל היה אור האין סוף פשוט ואין דבר פנוי ממנו - האחדות הפשוטה שלפני הצמצום. מאריך ושוהה הרבה זמן בפשיטות של האור אין סוף, עד שירגיש, שיאמין חזק. חוזר ומשחזר כביכול בליבו מצב שאין שום דבר חוץ מהוי' – "אין עוד מלבדו". האור האין סוף הפשוט ממלא את כל המציאות ואין שום מציאות אחרת ושום נתינת מקום למציאות אחרת.

רבי נחמן מוסיף בגישתו הדיאלקטית על טבעה הפנימי של המציאות:

"כִּי הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ מֵחֲמַת רַחֲמָנוּתוֹ בָּרָא אֶת הָעוֹלָם, כִּי רָצָה לְגַלּוֹת רַחֲמָנוּתוֹ, וְאִם לֹא הָיָה בְּרִיאַת הָעוֹלָם עַל מִי הָיָה מַרְאֶה רַחֲמָנוּתוֹ. וְעַל כֵּן בָּרָא אֶת כָּל הַבְּרִיאָה מִתְּחִלַּת הָאֲצִילוּת, עַד סוֹף נְקֻדַּת הַמֶּרְכָּז שֶׁל עוֹלָם הַגַּשְׁמִי, כְּדֵי לְהַרְאוֹת רַחֲמָנוּתוֹ.

וְכַאֲשֶׁר רָצָה הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ לִבְרֹא אֶת הָעוֹלָם, לֹא הָיָה מָקוֹם לְבָרְאוֹ, מֵחֲמַת שֶׁהָיָה הַכֹּל אֵין סוֹף, עַל־כֵּן צִמְצֵם אֶת הָאוֹר לִצְדָדִין, וְעַל יְדֵי הַצִּמְצוּם הַזֶּה נַעֲשָׂה חָלָל הַפָּנוּי, וּבְתוֹךְ הֶחָלָל הַפָּנוּי הַזֶּה, נִתְהַוּוּ כָּל הַיָּמִים וְהַמִּדּוֹת, שֶׁהֵם בְּרִיאַת הָעוֹלָם (כמ"ש בעץ חיים בתחילתוֹ).

(ליקוטי מוהר"ן ס״ד: א׳)

לכאורה יש בקטע חזרה פשוטה על תורת הצמצום לנקודה הסינגולרית על פי תורת ה"צמצום" של קבלת האר"י. המקובלים מאמינים כי האינסוף האלוהי הקדמון מילא בתחילה את הכל, ולכן מעשה הבריאה הראשון היה מעשה של צמצום, פינוי מקום כדי לאפשר את קיומו של הלא-אלוהי. אולם רבי נחמן אינו מתעניין במישרין בתכונות החלל הפנוי. התעניינותו מתמקדת ברעיון שיש מקום אשר אלוהים נעדר ממנו והוא הנקודה הסינגולרית "עַד סוֹף נְקֻדַּת הַמֶּרְכָּז שֶׁל עוֹלָם הַגַּשְׁמִי". באמצעות רעיון זה יוכל להסביר את טענותיהם הגדולות של הפילוסופים וליישב את ספקותיהם במסגרת המטפיסיקה הקבליסטית: הטלת הספק בקיומו של האלוהים נובעת מן ההתמודדות עם החלל הפנוי שאלוהים נסתלק ממנו: "עַל־כֵּן צִמְצֵם אֶת הָאוֹר לִצְדָדִין, וְעַל יְדֵי הַצִּמְצוּם הַזֶּה נַעֲשָׂה חָלָל הַפָּנוּי..."

הפרדוקס הגדול, שאי אפשר להבינו ולהשיגו, שעליו עומד רבי נחמן (החלל הפנוי, שאין בו אלוהים, יש בו אלוהים על-פי הווייתו), גם הוא כבר נזכר אצל האר"י. בגלל קושי זה, בין השאר, הפיצו האר"י ותלמידיו את המושג "רשימו"- שכבה דקה ערפילית של אור אלוהי שלעולם אינו עוזב לגמרי את החלל הפנוי. הודות ל"רשימו" היה אפשר לומר כי אלוהים אכן נעדר מן החלל הפנוי, ועם זאת הוא נשאר שם בדרך שהיא נסתרת. "לרגע קט, פשוט להיות – באופן הכי נינוח ונעים – כלום, ובאותו זמן הכול. להיטמע בתודעה קיומית אחת אחידה. להיות חלק קטן ואינטגרלי מנקודה שהיא בעצמה קטנטנה בצורה בלתי נתפסת, שהיא הכול. כשכל מה שמוכר לנו היום: שמיים וארץ, ים ויבשה, חי, צומח ודומם – כולם יחד, דחוסים ושלובים. האטומים שלנו מתערבבים עם האטומים של כל מה שהיה מאז ומעולם. כשהכול היה דבר אחד."/ מארי האו.

וְזֶה הֶחָלָל הַפָּנוּי הָיָה מֻכְרָח לִבְרִיאַת הָעוֹלָם, כִּי בִּלְתִּי הֶחָלָל הַפָּנוּי לֹא הָיָה שׁוּם מָקוֹם לִבְרִיאַת הָעוֹלָם כַּנַּ"ל. וְזֶה הַצִּמְצוּם שֶׁל הֶחָלָל הַפָּנוּי אִי אֶפְשָׁר לְהָבִין וּלְהַשִּׂיג כִּי אִם לֶעָתִיד לָבוֹא, כִּי צָרִיךְ לוֹמַר בּוֹ שְׁנֵי הֲפָכִים: יֵשׁ וָאַיִן, כִּי הֶחָלָל הַפָּנוּי הוּא עַל־יְדֵי הַצִּמְצוּם, שֶׁכִּבְיָכוֹל צִמְצֵם אֱלֹקוּתוֹ מִשָּׁם, וְאֵין שָׁם אֱלֹקוּת כִּבְיָכוֹל, כִּי אִם לֹא כֵן אֵינוֹ פָּנוּי, וְהַכֹּל אֵין סוֹף, וְאֵין מָקוֹם לִבְרִיאַת הָעוֹלָם כְּלָל. אֲבָל בֶּאֱמֶת לַאֲמִתּוֹ, בְּוַדַּאי אַף־עַל־פִּי־כֵן יֵשׁ שָׁם גַּם כֵּן אֱלֹקוּת, כִּי בְּוַדַּאי אֵין שׁוּם דָּבָר בִּלְעֲדֵי חִיּוּתוֹ, וְעַל־כֵּן אִי אֶפְשָׁר לְהַשִּׂיג כְּלָל בְּחִינַת חָלָל הַפָּנוּי עַד לֶעָתִיד לָבוֹא:"

(ליקוטי מוהר"ן ס״ד: א׳)

מטרתו של רבי נחמן בהבנת המושג סינגולריות היא להשאיר את הסתירה במלוא היקפה כדי לשקף את הפרדוקס הטבוע במעשה הבריאה הראשון.