Soulagogy and spiritual education

פדגוגיה רוחניות ואמונית

רוחניות היא "מושג על', מושג מכיל, החובק חוויות אנושיות שונות. רוחניות נתפשת ככוללת את הממד האישי, הפנימי והאינדיבידואלי של חוויות שמקשרות בין האדם לכוח עליון, לנשגב, לקדוש ולתכלית קיומו. הכוונה לאירוע המלווה בהַרְגָּשָׁה עֲמֻקָּה, הִתְרַשְּׁמוּת רַבָּה מִדְּבַר-מָה נשגב, עליון הממוקם מחוץ לאדם. הוא מְלֻוָּה רִגְשֵׁי הִתְפַּעֲלוּת, הִזְדַּהוּת וְכוּ' והאדם אשר חווה אותו מקשר אותו לכוח עליון או נשגב, ולכן מגדיר אותו כרגע של קדושה. לעיתים נִסְיוֹן חַיִּים, מְאֹרָע שֶׁרִשּׁוּמוֹ רַב עַל הָאָדָם, מפורש על ידי האדם כחלק מתכלית קיומו ומימושו העצמי ביקום. זהו הבט אישי שיכול להיות לבוא לידי ביטוי גם במסגרות קבוצתיות.

רוחניות הינה ממד מרכזי בפוטנציאל האנושי וחלק מרכזי ממי שאנו באמת, מנשמתנו. היא מימוש פוטנציאל ההתפתחות העילאי והמיטבי שלנו, ולכן מימושה של הרוחניות תורם לרווחה גופנית, נפשית והבינאישית של הלומד. הבסיס לרוחניות היא ההכרה בכך שקיים משהו שהוא מעבר לקיום הפיסי-גשמי של הלומד, טרנסנדנטלי: מצב או תיאור של משהו שקיים מעבר לגשמיות ולניסיון ואינו תלוי בהם. הכרה בכך שיש ממדים של קיום שהם נצחיים, נשגבים, נעלים, ושיש בהם קדושה. אצל אחדים זו פסגה אינטלקטואלית־פילוסופית, הארה של גילוי האמת; אצל אחדים זו פסגה אסתטית, כיוצרי אמנות או כשוחריה; יש מי שהרוחניות אצלם מתבטאת באהבה, שבה מתמזגים גוף, נפש ורוח, והיא חותרת למוחלט; יש מי שהרוחניות אצלם מתגלמת בשיח דיאלוגי עם הזולת, שיח של "אני־אתה"; יש מי שהרוחניות אצלם היא חוויה אקולוגית, התחברות עם הטבע-היקום, הבריאה- תחושה של היות חלק אורגני של הקוסמוס; ויש מי שהחוויה הרוחנית אצלם היא חוויה דתית- השגת האל, קרבת האל, עבודת האל.

מטרת החינוך במאה ה-21 היא גיבוש הזהות, המשמעות והאמונה העצמית של הלומד, לשם כך עליו לעבור תהליך חינוכי רוחני של התבוננות פנימית בעזרת מודל מַבָּ"ת עַל. המודל פותח ע"י ניר גולן, איש חינוך ומנהיגות ומלווה רוחני מוסמך. מַבָּ"ת עַל מלווה את תהליך הפדגוגיה האמונית ומסייע להעלאת המודעות לתהליך ולהמשגתו. כאשר אנו באים להגדיר מהי "רוחניות", נאמץ את ההגדרה של רוחניות שהתקבלה כבסיס לעבודה משותפת בכנס הארצי לתמיכה רוחנית בטיפול הפליאטיבי, בארצות הברית בשנת 2009 ע"י ד"ר  Puchalskiוחבריה: "רוחניות היא המרכיב של האנושיות, המתייחס לדרך שבה בני אדם מחפשים ומבטאים משמעות וייעוד, ולדרך שבה הם חווים את החיבור שלהם לרגע, לעצמם, לבני אדם אחרים, לעולם, למשמעות שמעבר, ואף למקודש". רוחניות בחינוך היא "וקטור" לפי דברי פרופסור ישעיהו תדמור; היא הציר האנכי שבאדם, המכוון אל המישור הטרנסצנדנטלי. רוחניות בחינוך אין משמעה הניסיון להגדיר את המציאות המטפיזית, זו שאינה נתפסת בשכבה הרציונלית. מרטין בובר אמר: איני יכול לדבר על האלוהים, אבל אני יכול לדבר אל האלוהים. מכאן, רוחניות אינה תיאור של האלוהים, זה נשגב מבינתנו, אבל אנחנו יכולים לדבר אל האלוהים, לכמוה אליו, להאזין לקולו, להתכוון אל האלוהים שבנו. במובן הזה, רוחניות היא העצמת האנושיות.

ארבעת קודקודי מודל מַבָּ"ת עַל:

משמעות- חיפוש אחר משמעות וייעוד

בין אישי- חיבור לבני אדם אחרים ולעולם

תוך אישי- חיבור לרגע, לעצמי

על "מעבר"/נשגב/עליון- חווית החיבור למשמעות שמעבר, ואף למקודש

חיבור רב-ממדי לפי מודל מַבָּ"ת עַל נחווה על ידי הלומד כמוביל למפגש מחודש ואופטימי עם העצמי על רבדיו, לתחושת העצמה אישית ולגילויי עצמות וכוחות חיים, יחד עם יכולת להגיע למקומות של שקט ושלווה פנימיים וקבלת הקיים. רק במידה וכל הקודקודים איתנים, הפירמידה מייצרת חוסן נפשי גמיש. המטרה היא לסייע ללומד להפוך להיות אדם יציב, נטוע, בעל חוסן נפשי, המשתמש במודל מַבָּ"ת עַל ללמידה לאורך כל חייו.

בהגדרה זו טמונה הנחת היסוד, שלכל אדם עולם רוחני משלו המתפתח ומשתנה במהלך חייו. אותו רובד בזהותו ניזון מחינוכו, מתרבותו, מחוויותיו ומחיפושו האישי.

כדי להבהיר מהו חינוך לרוחניות נחלק את השיח הרוחני לשלושה תחומים:

1.    תהיות חינוכיות-קיומיות המתייחסות לזהות האישית של הלומד, למשמעות חייו ולסוגיות כגון: סבל, מוות, אשמה, סליחה, השלמה, חופש, אחריות, תקווה וייאוש, אהבה ושמחת חיים.

2.    גיבוש עמדות חינוכיות-ערכיות המתייחסות למה חשוב ללומד כגון: יחסי אנוש, משפחה, חברים, עבודה, טבע, אומנות ותרבות, מוסר, אתיקה והחיים עצמם.

3.    פיתוח תפיסות חינוכיות-דתיות הכוללות אמונה, אורח חיים, מנהגים וקשר עם האלוהות.

פירוט ממדי המודל:

משמעות

משמעות, אמונה, תפיסת עולם, פרספקטיבה, רבדים המשמעותיים ללומד. לעתים, זו משמעות קוגניטיבית ומופשטת, הנאמרת או נלמדת גם באמצעות ספרות עיון או שירה.

בין אישי

מרחב אינטימי ובטוח, לביטוי הלומד בצורה חופשית מביקורת או שיפוטיות. מפגש בין-אישי זה מרכך את חוויית הבדידות ומאפשר ביטוי והקשבה הנותנים ערך ומשמעות לחוויות החיים: חיבור זה בא לידי ביטוי בחוויות המשתתפים, כעיסוק במהות של הקיום האנושי עבור הלומד.

תוך אישי

חיבור בין הלומד לעולמו הפנימי, אשר מתאפשר בזכות מסע רוחני. שיחה פנימית, המאפשרת מפגש עם ה"עצמי". זאת, דרך השיתוף העמוק והאותנטי, השגה של שקט למול הסערות הפנימיות והחיצוניות, חיבור לכוחות ולאוצרות פנימיים של תקווה ואמונה וחיבורים לזולת משמעותי. כל אלו יש בהם מן ההתפתחות רוחנית ולמידה אמונית.

על "מעבר"/נשגב/עליון
החיבור עם ”המעבר“ מתאפיין באיכויות טרנסנדנטליות ובחיבור למשאבים רוחניים של הלומד; חיבור החורג מעולם החומר הממשי של כאן ועכשיו ומאפשר נקודת מבט על חדשה וכוללת יותר, שיש בה מן הנחמה והמשמעות. בהקשר זה עולות איכויות, כגון תחושת הוליזם של גוף-נפש, היחיד-הכלל, שיח על משאבים רוחניים, כוח עליון ואלוהות.

זיקה לרוחניות קיימת בכוח בכל לומד, אלא שהוצאתה אל הפועל תובעת עבודה רוחנית עצמית והכוונה גם של הלומד וגם של המורה. החינוך הרוחני-אמוני נועד לטפח כשירות לזיקה כזאת, לעורר בקרב התלמידים "חוויות־שיא" בלשונו של אברהם מסלאו, או "חוויות מפתח" בלשונו של גד יאיר, חוויות מרוכזות ומעצבות חיים.