Soulagogy: The Faithful Learning Cycle

מעגל הלמידה האמונית

רקע:

למידה משמעותית (למידה בה התלמיד מעורר שאלות, מאתר מקורות מידע, מעבד מידע ויוצר ידע חדש הרלוונטי לעולמו האישי ולחיים בעידן הטכנולוגי, במאה ה- 21) מתרחשת כאשר לומדים עוברים תהליכים קוגניטיביים דרך ארבעה שלבים: התנסות קונקרטית, התבוננות רפלקטיבית, הבניית תפישות ויישום. מודל מעגל הלמידה הוא בעל היסטוריה ארוכה בחינוך המדעי וחדש בחינוך האמוני. האם החינוך האמוני זקוק למודל ייחודי?

הנוירולוג פרופ' אנדרו נוברג, שפיתח את תחום ה"נוירו-תאולוגיה", כתב ספר בשם הפרובוקטיבי Why God Won't Go Away, ובו ניסה להבין את מקומה של הדת במוח שלנו. הוא גילה כי במהלך תפילה הקשב המופנה כולו לתהליך הפנימי, מדכא קלט חושי לתוך אזורים במוח המאפיינים תפיסת זמן ותפיסת מרחב. התוצאה היא תפיסה של אין זמן ואין מרחב, שמעוררת יראה מצד אחד, ותחושה של חיבור לכוח חזק מאיתנו מאידך. נוברג אומר בספרו דבר מעניין נוסף: אין אזור אחד במוח הקשור לכל תפיסת האלוהים של המאמינים, משום שהחוויה של אמונה מורכבת. אנשים שונים חווים את האמונה שלהם אחרת, וישנם גם סוגים רבים ושונים של אמונות. יש מי שהגיע לאמונה מתוך חוויה חוץ גופית ויש מי שמתוך חוויה של אובדן זמן ומרחב. אחרים הגיעו לכך מתוך חוויה של כמעט-מוות, ואחדים מתוך חיזיון שמיעתי או ראייתי כחלק מחוויית סמים או טראומה. יש גם מי שמגיעים לאמונה בלי קשר לאלה, ומי שמגיעים לאמונה מתוך שיקולים לוגיים שכן או לא נתמכים בחינוך שקיבלו. נראה כי אמונה היא מגוון של חוויות מוחיות, שאנחנו עשויים לייחס לאלוהים. מחקרים נוספים הראו כי לאנשים דתיים יש לרוב רמות גבוהות יותר במוח של החומר דופמין, שקשור בשמחה ומוטיבציה ונמצא בתרופות מסוימות נגד דיכאון. בהתאם, אנשים מאמינים הם לרוב קצת מאושרים יותר, בממוצע. אין ספק אם כך שחווית הלמידה אמונית שונה מחווית למידה רגילה.

מעגל הלמידה של קולב

התיאור הפופולרי ביותר של מעגל הלמידה פורסם על ידי אטקין וקרפלוס (1962Karplus and Atkin ). המודל מבליט את חשיבות העצמאות של הלומדים בתהליך הלמידה והוא כולל שלושה שלבים: בשלב הראשון הלומדים מעלים שאלות והשערות הנוגעות לחומר הלימודי שהוצג להם, המורה מסייע/ת ללומדים בתהליכי המשגה והכללה, ובשלב האחרון מזמנים ללומדים פעילויות ליישום המושגים בהקשרים חדשים. מודל דומה של מעגל הלמידה הוצע גם על ידי קולב ופריי (1975Fry and Kolb ) מעגל הלמידה נשען על התיאוריות של פיאז'ה, של דיואי ושל לווין, לפיהן יש לזמן ללומדים מפגש ישיר וחווייתי עם תופעה משמעותית לחייהם ואשר חקירתה מחייבת התבוננות רפלקטיבית הנשענת על הידע והניסיון הקשורים לתופעה. מעגל הלמידה של קולב מהווה מרכיב מרכזי בתיאוריה של הלמידה ההתנסותית שהוא פיתח (1983Kolb ) והוא מכונה גם מעגל הלמידה ההתנסותית The Experiential Learning Cycle. למידה התנסותית התפתחה מהגישות הקונסטרוקטיביסטיות. שתי תאוריות מרכזיות בפסיכולוגיה הובילו להתפתחות הגישה הקונסטרוקטיביסטית: תאוריית ההתפתחות הקוגניטיבית של פיאז'ה והתאוריה התרבותית היסטורית של ויגוצקי.

עקרונות ללמידה התנסותית מתוך התאוריה של פיאז'ה: פיאז'ה מדגיש את החשיבות של למידה באמצעות עשייה. לדעתו הלמידה צריכה לצאת מעובדות ותופעות באמצעות התנסות ישירה של התלמידים או הדגמה של ניסוי על ידי המורים. פיאז'ה הדגיש שהסביבה הלימודית צריכה להיות עשירה בהתנסויות פיזיות ובמניפולציות ישירות על עצמים, תוך דגש על מעורבות הלומדים כמפתח להתפתחות אינטלקטואלית.

עקרונות ללמידה התנסותית מתוך התאוריה של ויגוצקי: לפי ויגוצקי החשיבה נבנית דרך מושגים ספונטניים הנרכשים דרך התנסות קונקרטית ומוחשית ועד למושגים פורמליים מדעיים הדורשים חשיבה גבוהה יותר. כלומר, יש לספק ללומדים הזדמנויות להשתתפות וחוויית למידה שונה אשר צריכה לנבוע מתפיסה של חינוך סביבתי. לא ניתן ללמוד באופן מופשט אלא רק דרך אימון הדרגתי.

המשמעויות ללמידה התנסותית מתוך הגישות הקונסטרוקטיביסיטיות: ידע נרכש הוא שימושי ביותר ללומד/ת כאשר הוא "מתגלה" תוך מאמצים קוגניטיביים של הלומד עצמו, שכן אז הוא מקושר לידע קודם. דרך ההתנסות המעשית הידע אינו ניתן לתלמידים אלא נבנה תוך כדי פעילות.

מעגל הלמידה של קולב נשען על התאוריות של פיאז'ה, של דיואי ושל קורט לוין, לפיהן יש לזמן ללומדים מפגש ישיר וחווייתי עם תופעה משמעותית לחייהם ואשר חקירתה מחייבת התבוננות רפלקטיבית הנשענת על הידע והניסיון הקשורים לתופעה. בלמידה אמונית מדובר על מפגש חווייתי רוחני אשר הופך להיות משמעותי לחייהם דרך המשגת המיומנויות הרוחניות המעצבות את הזהות האמונית של הלומד. חקירת החוויה הרוחנית מחייבת התבוננות רפלקטיבית הנשענת על מקורות דתיים, ידע וניסיון קודם הקיימים אצל הלומד וקשורים לחוויה. ככל שהחוויות הרוחניות בתהליך הלימודי יהיו קרובות יותר וקשורות לאמונה של הלומד הדבר עשוי לעורר בו מוטיבציה גדולה יותר ולגרום לו להתמקד יותר בנדרש ולהבין טוב יותר את ההקשר בין הפעילות הלימודית והביצוע המעשי- המיומנות הרוחנית.

ארבעת שלבי מעגל הלמידה של קולב:

1.     ניסיון קונקרטי - על פי מודל זה מתחילה הלמידה בניסיון שהוא חוויה לימודית כלשהי.

2.     התבוננות ושיקוף לגבי הפעילות שבוצעה.

3.     עיצוב מושגים והכללות - בשלב זה מקשרים את החוויות שהועלו בהתנסות ובדיון, בוחנים ומנתחים ומסיקים מסקנות הנובעות מהתנסות זו ומתבניות התנהגות מתאימות.

4.     בחינה ויישום של המסקנות - הלומד בוחן ומחבר את מסקנותיו לתנאים המציאותיים, והן מכוונות להפנמת ההתנהגות החדשה.

במעגל של קולב ארבעה שלבים המתפתחים זה מזה: התנסות קונקרטית, תצפיות ורפלקציה, הבנייה של מושגים מופשטים ושימוש במושגים במצבים חדשים. התיאוריה של הלמידה ההתנסותית עוסקת במהותה בתהליכים קוגניטיביים שמאפיינים למידה. קולב טוען שלמידה היא תהליך מופשט שבו מתרחשת הבנייה של מושגים וכן תפיסות ויישומם באופן גמיש בקשת רחבה של מצבים חדשים. לפי קולב, למידה היא תהליך שבו ידע נוצר באמצעות טרנספורמציה של ההתנסות. הנחת היסוד שעליה מושתת מעגל הלמידה של קולב היא שהתנסות קונקרטית וחוויתית בלבד אינה מספיקה כדי להביא ללמידה משמעותית. קיים צורך הכרחי לערוך רפלקציה על ההתנסות כדי לערוך הכללות ולנסח מושגים שאפשר יהיה ליישמם בסיטואציה חדשה. הלמידה החדשה חייבת לעמוד במבחן בסיטואציות חדשות. הלומדים חייבים לקשר בין תיאוריה לבין מעשה באמצעות פעולות של תכנון ועשייה תוך שימוש בתהליכים רפלקטיביים. במעגל של קולב ארבעה שלבים המתפתחים זה מזה: התנסות קונקרטית, תצפיות ורפלקציה, הבנייה של מושגים מופשטים ושימוש במושגים במצבים חדשים.

מעגל הלמידה האמונית/ ניר גולן (מבוסס מעגל הלמידה של קולב)

התנסות רוחנית Spiritual Experience

מזמנים ללומדים התנסות בלמידה/ חוויה רוחנית חדשה או סיטואציה רוחנית מוכרת שמצריכה חקירה ופרשנות נוספת. ההתנסות היא במיומנויות רוחניות מוגדרת מראש או מזדמנות. הלומד מתבקש לקחת חלק בביצוע פעילות לימודית רוחנית. נוצר חיבור רגשי של הלומד לחוויה. בשלב זה מציעים ללומדים התנסויות כגון: קריאת טקסטים, פעילות בטבע, צפייה בסרט, פעילות ברשת ועוד. פעילויות אלה צריכות להיות התנסויות אשר תהיינה משמעותיות רוחנית ללומדים.

התבוננות רפלקטיבית Reflective Observation

הלומדים מתבוננים באופן רפלקטיבי על החוויה/ הסיטואציה הרוחנית ובוחנים אותה, למשל, האם היא נותנת משמעות חדשה לחייהם, מחזקת את הקשר עם הסביבה/ הקהילה או מייצרת תנועה פנימית בין גוף-נפש לאלוקי (מודל מב"ת-אמוני). הלומד שואל את עצמו שאלות אמוניות על החוויה שעבר במהלך ההתנסות ומנסה להבינן, באופן אישי ובאמצעות דעותיהם והערכותיהם של חבריו לקבוצת הלימוד או העבודה. בשלב זה יש הבנייה של מושגים, תפיסות ומודלים רוחניים.

הבניית האמונה Faith Conceptualization

הלומדים נדרשים לתהליכי רפלקציה ועיבוד שמובילים להמשגת מיומנויות רוחניות, לשינוי תפיסות אמוניות קיימות או לחיזוקן, להבניית הכללות ולהרחבת משמעות של מושגים אמוניים. בשלב זה מתחיל תהליך היישום והתרגול של הלומד. עורכים דיון במטרה לסייע ללומדים להבנות מושגים אמוניים, עקרונות ומיומנויות רוחניות. דוגמאות לתיווך: יצירת הבחנות בין רוח, אמונה ודת, יצירת הכללות, שיום של מיומנויות רוחניות, ערעור אמוני-קוגניטיבי.

בחינה אקטיבית Active Experimentation

הלומדים בוחנים/ מתנסים בסיטואציות רוחניות חדשות בעולם הסובב אותם, בעזרת התובנות והכלים החדשים שרכשו. הם מתרגלים את המיומנויות הרוחניות שרכשו ומחזקים את זהותם האמונית. בחינה זו מהווה גם בסיס להמשך למידה מתוך הידע והתובנה האמונית החדשה. בשלב האחרון ישנו שילוב בין היישום לבין החוויה הרוחנית של הלומד. היישום מזמן ללומדים פעילויות (דילמות כתובות, מעשיות ו/או מתוקשבות) ליישום של המיומנויות הרוחניות שנלמדו בהקשרים חדשים- התנסויות שבהן יוכלו להפגין "ביצועי אמונה" למושגים, לעקרונות ולמיומנויות הרוחניות שרכשו.

ארבעת השלבים במעגל הלמידה האמונית קשורים לארבע יכולות שונות של לומדים: יכולת של התנסות רוחנית, יכולת התבוננות רפלקטיבית, יכולת להמשגה מופשטת (הבנייה אמונית) ויכולת ליישם ולבצע במרחב הרוחני היומיומי. מעטים יכולים להגיע למיצוי אידיאלי של יכולות אלה.

סיכום:

ישנם לומדים המעדיפים לחזק את האמונה שלהם דרך חוויה מוחשית (נס, השגחה פרטית) או דרך מקור מופשט (טקסט, לימוד מקצועות הקודש), יש המעדיפים לתרגל עבודה רוחנית תוך כדי עשייה (תפילה, חסד) או תוך כדי התבוננות (שהייה בטבע, במקום מקודש). בכל מקרה הזהות האמונית מתעצבת כאשר לומדים עוברים תהליכים קוגניטיביים/ רוחניים דרך ארבעת השלבים הללו: התנסות רוחנית, התבוננות ורפלקציה על ההתנסות, הבנייה הזהות האמונית דרך מושגים מופשטים- אנליזה וסינתיזה והכללות, הסקת מסקנות בדרך של אינדוקציה ולבסוף שימוש בידע ובתפיסות החדשים כדי לבחון/לנסות סיטואציות אמוניות/ רוחניות חדשות- הסקת מסקנות בדרך של דדוקציה. כל התהליכים הללו משולבים באופן אינטגרטיבי כך שכל אחד מהשלבים נתמך על ידי קודמו ומזין את האחר. אפשר להתחיל את המעגל בכל אחד מהשלבים במודל ולהמשיך ברצף השלבים במהלך יחידת לימוד. עם זאת, על מנת שתתרחש למידה אמונית משמעותית יש לאפשר ללומדים להוציא אל הפועל את כל ארבעת השלבים של המודל.