Dobeing in Professional Learning Community

תפישת סנהדרין לקהילות לומדות, אותה פיתח ניר גולן, מבוססת על המושג הויה Dobeing. קיימות הגדרות רבות למילה הויה: התהוות, היות, מציאות, מהות, קיום, הימצאות, ישות, חיים. מהותה של הלמידה בקהילת סנהדרין היא החיפוש אחר הויה: מהות הקיום האישי, המקצועי, החברתי והקוסמי. 
Dobeing ה-ו-י-ה: הַסְכֵּת וּשְׁמַע יִשְׂרָאֵל הַיּוֹם
וַיְדַבֵּ֤ר מֹשֶׁה֙ וְהַכֹּהֲנִ֣ים הַלְוִיִּ֔ם אֶ֥ל כׇּל־יִשְׂרָאֵ֖ל לֵאמֹ֑ר הַסְכֵּ֤ת ׀ וּשְׁמַע֙ יִשְׂרָאֵ֔ל הַיּ֤וֹם הַזֶּה֙ נִהְיֵ֣יתָֽ לְעָ֔ם לַיהֹוָ֖ה אֱלֹהֶֽיךָ׃ (דברים כז ט)
המהר"ל מציע לימוד תורה בחבורה.
"'הסכת' - עשו כתות ועסקו בתורה לפי שאין התורה נקנית אלא בחבורה" (ברכות סג ע"ב)
הסכת לפי רש"י: הס= עשו, כת= כתות כתות. עשו כתות כתות ועסקו בתורה לפי שאין התורה נקנית אלא בחבורה (מסכת ברכות, דף סג, עמ' ב). בחבורה נוצרת ההקשבה המקשרת בין בני האדם, ומאפשרת יצירת הרמוניה על-ידי צמצום המרחק בין הפרטים השונים, תוך יצירת מרחב שייכות בטוח אחד. תנאי זה הכרחי ליצירת קהילת סנהדרין לומדת. ההקשבה היא כלי להבנת הזולת, ומתן ביטוי לקולות של האחר. ההקשבה לתהליך הפנימי מתרחשת במקביל להקשבה החיצונית, ומובילה להוויה. עיסוק בתורה באמצעות לימוד קבוצתי יוצר אינטראקציה והשפעה הדדית של הלומדים זה על זה. שיטת לימוד זו מפרה את החשיבה היוצרת, ומייעלת את הבנת החומר הנתון.
תנא רבי אליהו (אליהו זוטא יד): "אין ישראל נגאלים לא מתוך הצער, ולא מתוך השעבוד, ולא מתוך הטלטול, ולא מתוך הטרוף, ולא מתוך הדוחק, ולא מתוך שאין להם מזונות, אלא מתוך עשרה בני אדם שהם יושבים זה אצל זה, ויהיה כל אחד מהם קורא ושונה עם חברו וקולם נשמע, שנאמר (עובדיה א, יז): ובהר ציון תהיה פליטה והיה קודש".
ההקשבה מונחית על-ידי הרצון האמיתי לשמוע על-פי בחירתו האישית של האדם. בחירת הנשמע מולידה בנפש האדם את הוויתו. הקשבה אמיתית יוצרת אחדות ומתחברת לנושא החסד: חסד מעשה שנעשה מתוך אהבה אמיתית ללא כל מחשבה על גמול או תועלת/ רש"י. מעשה שמעבר לחובה והבטחה; לפנים משורת הדין.
רבי חלפתא בן דוסא איש כפר חנניה אומר: "עשרה שיושבין ועוסקין בתורה, שכינה שרויה ביניהם, שנאמר (תהלים פ"ב) אֱלֹהִים, נִצָּב בַּעֲדַת-אֵל; " (אבות ג', ו). עשרה שיושבין ועוסקין בתורה" -עשרה קרויים 'עֵדה'. אלוקים ניצב בעדת אל-" אלוקים ניצב בתוככי עדת העשרה הנושאים את שמו.
"כשיש עשרה ביחד, באה קדושה עליונה ונכנסת בגוף ההוא"/ ("זוהר לעם", פרשת נשא, סעיף 108). האחדות מגיעה מתוך החיבור השלם המושתת על שמיעה והקשבה לנפש הזולת. המטרה להשתחרר מראוותנות ומאגוצנטריות, לפתח מודעות עצמית, להתרחק מהתנשאות והשתלטות, להוביל מתוך ענווה. מימוש הוויה עצמית Dobeing הוא בחירה או שאיפה, ומצטייר כבעל אופי התפתחותי. ההוויה מורכבת ממכלול האפשרויות העומדות לרשות הפרט ומיכולות המימוש שלהן. הפרט, בעל יכולת מימוש ההוויה העצמית, שואף להגשמה עצמית משום שהוא בעל הקשבה פנימית ומודעות עצמית כישות נפרדת, ומשום ששאיפותיו נובעות מתוך תובנה פנימית והן בעלות ערך בעבורו. הגמרא יוצרת קשר בין לימוד תורה בחבורה (הסכת ושמע) לבין "היום הזה נהיית לעם". הלימוד בחבורה הוא צעד ראשון אל המעשה החברתי. שכן, בשונה מן הלימוד הנשאר בד' אמותיו של הלומד היחיד, הלימוד בחבורה יוצר בסיס שממנו אפשר לצאת ולפעול לשינוי חברתי. קהילה לומדת על-פי תפישת סנהדרין, היא "מעבדה חברתית" שיוצרת את הפלטפורמה לניסוי והתנסות למטרת הובלת שינוי. זו הדרך שבה מתרחש תהליך הלמידה בקהילה בה עושים ולא רק לומדים.
כַּמַּיִם הַפָּנִים לַפָּנִים כֵּן לֵב הָאָדָם לָאָדָם"/ משלי כז 19
הגאון מווילנה בפרושו מסביר: "כמו המים שמראים פני האדם כפי שמראה עצמו למים, אם יעקם פניו גם המים יראו כן, כן לב האדם לאדם – אם ליבו טוב לאדם, אותו אדם גם כן טוב עימו, אף שאינו יודע ליבו".

נושא או עולם תוכן משותף

נושא או עולם התוכן משותפים נבחרו על-ידי כל חברי הקהילה והם רלוונטיים לכולם.

הלמידה על-פי מודל נשלי"ם היא תהליך נפשי: כמו הפנים שבמים, המשתנים כשאנחנו משנים את הבעתנו, כך לב האדם, הרגשות שבלב הזולת, משתנים כאשר אנחנו משנים את רגשותינו כלפיו. תהליך הלמידה המתרחש בקהילה מתבצע דרך השתקפות פניו של האדם דרך הנושא או התוכן המשותפים, הוא רואה במקביל את בבואותיהם של כל השותפים לתהליך הלמידה בקהילה. ההשתקפות היא מצב רוחני: כמו הפנים שבמים, המשקפים לנו את הפגמים בפנים שלנו, כך לב האדם, הפגמים שבאופיו של הזולת, משקפים את הפגמים שלנו.

שילוב בין תיאוריות ופרקטיקה

לאורך כל המפגשים משולבים זה בזה תיאוריות ומודלים בפרקטיקות המיושמות, נבדקות ומתורגלות בין המפגשים.

ליווי ע"י גורמים אקדמים

הקהילה משתמשת בביבליוגרפיה, מקורות אקדמיים או בליווי מומחה תוכן מן האקדמיה, לאורך כל התהליך או במקומות הנדרשים.

בקהילה לומדת מבוססת מודל נשלי"ם המים הם הנושא או התוכן המשותפים המהווים פלטפורמה לתהליך ההשתקפות, הפנים לפנים הוא השילוב בין התיאוריה לפרקטיקה, וככל שהליווי האקדמי איכותי יותר- המים נקיים וזכים יותר, והבבואה מדויקת, חדה וברורה יותר. הבבואה מתבהרת דרך השילוב בין התיאוריה לפרקטיקה ומגיעה לידי דיוק מרבי בהתבסס על מאמרים, ליווי וייעוץ אקדמי. תהליך האקדמיזציה מסייע ליצירת הבהירות והשקיפות של תהליך זיהוי הבבואה.

יצירת מרחב בטוח ותחושת שייכות

בקהילה נוצרה אווירת שיתוף, אינטימיות, מרחב בטוח ללא חשש מ"דליפה" מחוץ לקהילה. חברי הקהילה סומכים ואחראים אחד על השני.

בפירוש רש"י על הפסוק: "לפי מה שאדם יודע שחברו אוהבו, כן הוא מראה לו פנים." רבים מפחדים להביע את אהבתם, עד שידעו כי גם הצד השני מרגיש תחושות דומות. בשביל לדעת שהשני אוהב, כנראה שצריך לגלות אהבה, המערכות הן מעגליות, וההשתקפויות הדדיות. דרך ההשתקפויות ההדדיות נוצר המרחב הבטוח לשיתוף אמיתי ואותנטי בקהילה ונוצרת אחריות הדדיות תוך העצמת תחושת השייכות.

"מצודת דוד" לפסוק: "כמו דרך המים מראה את הפנים בדומה להפנים המסתכלים בה, אם שוחקות שוחקות, כן לב האדם לאדם אם לבו טוב על חברו ייטיב גם לבו, ואם רעה תרע גם היא". כשם שבמים נראים בדיוק תוויות פניו של המסתכל בהם, כך יחס הזולת אלינו הוא שיקוף מדויק של יחסינו אליו. אם ברצוננו להיות אהובים, עלינו להיות אוהבים, אם ברצוננו להיתפס באור חיובי, עלינו מוטלת המשימה להתבונן ב"עין טובה". בקהילה לומדת נוצר מרחב קבוצתי. לב-האדם הוא מקום שכינתה של הנפש. ככל שנוצר בקהילה מרחב בטוח יותר לשתף ולחשוף את המחשבות, הרגשות ואת מהלך הנפש, כן גדלה תחושת השייכות והאחריות המשותפת. נוצרת הדהוד בין הנפשות הפועלות. "כמים הפנים לפנים כן לב האדם אל האדם פי' כמו שכדמות וצורת הפנים שהאדם מראה במים כן נראה לו שם במים אותה צורה עצמה ככה ממש לב האדם הנאמן באהבתו לאיש אחר הרי האהבה זו מעוררת אהבה בלב חברו אליו ג"כ להיות אוהבים נאמנים זה לזה בפרט כשרואה אהבת חברו אליו." (תניא מו) אדמו"ר הזקן. קהילה לומדת מבוססת על נאמנות חברי הקבוצה אחד לשני ועל אהבת האדם את רעהו.

מודעות לתהליך הלמידה והמשגתו

לאורך כל תהליך הלמידה ובמיוחד בסוף כל מפגש, מתבצע שיתוף כל הלומדים בחווית הלמידה שהתרחשה במהלך המפגש. יישום היכולת המטה-קוגניטיבית להמשיג את תהליך הלמידה שהתרחש במפגש.

המודעות בקהילה לומדת היא ההכרה המלאה בחווית הלמידה שאנו עוברים. כלומר זיהוי של מה שאנו מרגישים, חושבים או עושים ברגע מסוים בתהליך הלמידה הקבוצתי, ובמתרחש סביבנו בקבוצה בעודו מתרחש. המודעות במהלך הלמידה  היא הכרתו של אדם בעצם קיומו והווייתו, והתבוננותו במחשבותיו, בתחושותיו וברגשותיו בזמן התהליך. כאשר אנו מודעים מודעות מלאה לעצמנו, תהליך הלמידה הופך להיות משמעותי יותר: מייצר רלוונטיות, ערך ומעורבות מדויקת יותר בתהליך. נוצרת מודעות לתהליך הלמידה הפנימי כתוצאה מהדהוד תהליך הלמידה החיצוני. הלומד מדייק, ממשיג ומשיים את תהליך הלמידה הפנימי שחווה בעקבות "לב-האדם לאדם". ההמשגה מסתייעת בידיו משום שגם רעהו לקהילה משתף בתהליך הלמידה אותו חווה. העוצמה של תהליך הלמידה מועצמת דרך ההמשגה האישית תוך שיתוף בפורום הקהילתי. הלמידה ברובה היא למידה רפלקטיבית המבוססת על הלמידה מהצלחות העבר. השיטה מבוססת על תשומת לב סלקטיבית ללמידה מהעבר (הגברת המודעות) ולזיהוי ידע המכוון לפעולה עתידית מתוך ההנחה שבעשייה-היום יומית חבויים ידע רב וחכמה ושהעלאתם אל פני השטח תתרום לעבודה עם אוכלוסיות אלו. למודעות תפקיד חשוב בזיהוי ההתנהגויות שהובילו להצלחה- שחזור התחושות, המחשבות והרגשות.

"כששני אנשים מתייחסים אחד לשני בצורה אותנטית ואנושית, אלוהים הוא ה"חשמל" ששורה ביניהם"/ מרטין בובר

בובר האמין, כי תקשורת של אני-אתה, כששני הצדדים פועלים בהדדיות, מאפשרת התגלות של העצמי האמיתי של האדם והתפתחות של אותנטיות. מפגש אותנטי מאפשר פתיחות ומכוונות לאחר בצורה הדדיות, הרחבת השקיפות, הבנה עצמית עמוקה יותר והעלאת המודעות העצמית.  על-פי מודל נשלי"ם לא יוכל להתקיים מרחב משמעותי או קהילה לומדת, אם חברי הקהילה אינם מעריכים זה את זה וקיים רצון למפגש אמיתי הדדי. צורת הישיבה השוויונית- כולם באותו גובה, מאפשרת לכל פרט לבטא את משמעותו. חשיפה מלאה של "חזית הגוף" דורשת אמון בשותפים ומייצרת פתיחות ללמידה. הישיבה השוויונית באותו גובה, מאפשרת לשמור על קשר-עין עם כל הנוכחים, לאורך כל הפגישה. כל הנוכחים נראים לעיניי כולם כל הזמן: נוצר דיאלוג מ"לב אחד לשני". מכיוון שטבורו של המודל היא הדילמה, בה נפגשים לפחות שני ערכים בו-זמנית, הוא מאפשר לפרט לבטא את משמעותו, במרחב המשמעותי לו. הלימוד המשמעותי מערב את כל ההוויה של שני הצדדים, ומתיר לשני הצדדים להתפתח ולפגוש באמת את עצמם. נוצר שיתוף אותנטי ואמיתי, בתהליך ההתבוננות התוך-אישי שהם עוברים. הפרט תורם את משמעותו למרחב הלמידה לאורך כל שלבי המודל. כל השותפים לתהליך "נראים" לכל אורכו.

על פי בובר, הדגש במודל נשלי"ם הוא היחסים, והאופן בו הם מאפשרים התגלות של אותנטיות. הוא האמין כי אדם יכול לפגוש עצמו באמת רק מתוך דיאלוג כן עם אדם אחר, בעוד תהליך חשיבה פנימי אינו מספק. במפגש נוצר דיאלוג אמיתי עם מספר אנשים בו-זמנית, המעצים את ההתגלות של האותנטיות, והאדם יכול לפגוש את עצמו באמת.

"אין הנפש משיגה חירות אמיתית מתוך צבירת חומרים לשם ידע ומתוך רכישת רעיונותיהם של אנשים אחרים, אלא מתוך גיבוש אמות מידה לשיפוט משלה ומתוך יצירת מחשבות"/ רַבִּינְדְרָנָת טָאגוֹר

אמר רבי נחמן מברסלב: "כתוב, 'סנהדרין הייתה כחצי גורן עגולה כדי שיהיו רואים זה את זה'- שעיקר האהבה שיהיו רואים זה את זה, שלא יוכלו כל אחד לסבול כלל שלא יראה את חברו. כי כשרואים זה את זה, אזי מקבלים זה מזה ומתנוצץ המוח של כל אחד על ידי חברו... ועל כן עיקר החיות הוא על ידי השלום והאהבה שבין ישראל, שהוא בחינת 'רואים זה את זה'... וזה בחינת מה שאמרו חז"ל: 'או חברותא או מיתותא'... כי כשאין אהבה ויש פירוד, אי אפשר לקבל חיות והוא בחינת מיתה, בחינת 'כי מוות יפריד', כי הפירוד שבין איש לרעהו זה בחינת מיתה".

עמנואל לוינס (1906 - 1995) נמנה עם הפילוסופים החשובים ביותר במאה העשרים. היה תלמידם של הוסרל והיידגר לפני השואה. פרסם חיבורים פילוסופיים (כמו "כוליות ואינסופיות" ו"אחרת מהיות") וספרי הגות יהודית (כמו "חירות קשה"). הגותו של לוינס טבועה בחותם הרגישות לאתיקה ולקיומו של האחר."תשע קריאות תלמודיות" היא מעין השבה למקור של סוגיות תלמודיות, שתורגמו על-ידי עמנואל לוינס ל"שפת האומות"- היא שפת השיח האינטלקטואלי והפילוסופי של אנשי המערב בסוף המאה העשרים. "סנהדרין" Sanhedrin היא מילה ביוונית συνέδριον שפירושה "ישיבה ביחד":."sitting together", "assembly" or "council"

הלמידה היא באמצעות קבוצת למידה, הפועלת מתוך אחריות משותפת ומשלבת בין השיח על המהות לעשייה בפועל. מודל סנהדרי"ן פותח על-ידי ניר גולן בכדי לתת מענה לצורך ליצירת תרבות הבנויה על שגרת למידה. מעגלי סנהדרי״ן מהווים פלטפורמה אחידה ללמידת עמיתים המייצרת שפה משותפת. כל השותפים הופכים לקהילה לומדת על-פי התפישה ש"המודל הוא המסר". מודל סנהדרי"ן מאפשר לפרט לבטא את משמעותו, במרחב המשמעותי לו: "להוסיף ערך לקהילה מוערכת". 

למודל סנהדרי"ן 7 שלבים:

סבב: כל משתתף מציע נושא, אירוע או הצגת סדר היום

ניתוח: ניתוח הנושא או האירוע הנבחר 

הבנה: בירור מעמיק דרך שאלות אינפורמטיביות/ הבהרה

דילמה: ניסוח דילמה ניהולית/ חינוכית/ פדגוגית דרך עקרונות מתנגשים

ריבוי: מגוון רחב של פתרונות מעשיים 

יחיד: בוחר, מיישם ומדווח בפעם הבאה

נוכחים: ממשיגים את תהליך למידה

ניתוח מהות מודל סנהדרי"ן על-פי עמנואל לוינס:

המשנה מלמדת שהסנהדרין הייתה יושבת בחצי מעגל, כדי שיוכלו "לראות זה את זה".

לראות את הערך שבאדם היושב לצידי: לא יוכל להתקיים מרחב משמעותי או קהילה לומדת, אם חברי הקהילה אינם מעריכים זה את זה. צורת הישיבה השוויונית- כולם באותו גובה, מאפשרת לכל פרט לבטא את משמעותו.
"המיוחד הוא שאיש לא ראה את גב חברו: ראו צמיד את הפנים או הצדודית".

חשיפה מלאה של "חזית הגוף" דורשת אמון בשותפים ומייצרת פתיחות ללמידה.
"היחס הבין-אישי לא הופסק אף פעם. כל אחד הסתכל אל פני חברו."

הישיבה השוויונית באותו גובה, מאפשרת לשמור על קשר-עין עם כל הנוכחים, לאורך כל הפגישה. כל הנוכחים היו נראים לעיניי כולם כל הזמן.
"ה"דו-שיח" אף פעם לא הופסק ולא הומר בדיאלקטיקה כללית. זו אסיפה של פנים ולא חברה אנונימית."

הלימוד המשמעותי נובע משיתוף אותנטי ואמיתי של השותפים, בתהליך ההתבוננות התוך-אישי שהם עוברים.
"...אך מדובר בחצי מעגל, או במעגל פתוח, וזאת מפני שהדיינים בישיבתם דנים במקרים שהם תחת שיפוטם או כשהם חורצים את הדין, אמורים להישאר פתוחים לעולם החיצון".

הדיינים מתמודדים עם דילמות ערכיות מורכבות. הם מבצעים תהליך הערכה איכותית של התנהגויות בהתאם לסולם הערכים. הצורך להישאר פתוחים נובע מהשינוי התדיר שמתרחש בעולם החיצון, עמו הם צריכים להיות מסונכרנים.
"הם לא רק טבורה, אלא טבור האנושות כולה, פתוחים אל עבר העולם או חיים בעולם פתוח."

נוצר הדהוד בין הטבור לעולם המקיף אותו וכך נוצרת ההדדיות בין שניהם.
(כל הציטוטים לקוחים מתוך "תשע קריאות תלמודיות"/עמ' 93-94/ לוינס)

מודל סנהדרי"ן מאפשר לפרט לבטא את משמעותו, במרחב המשמעותי לו: "להוסיף ערך לקהילה מוערכת". מכיוון שטבורו של המודל היא הדילמה בה נפגשים לפחות שני ערכים בו זמנית, הפרט תורם את משמעותו למרחב הלמידה לאורך כל שלבי המודל. כל השותפים לתהליך "נראים" לכל אורכו: בשלב הסבב הוא תורם את ניסיונו, בשלב הניתוח במידה ומתאר בעצמו את האירוע או הנושא, בשלב ההבנה כשהוא מקשיב ושואל שאלות עומק והבהרה, עוזר בניסוח ודיוק הדילמה, מציע פתרונות, בוחר, מיישם ומתעד במידה והוא בעל האירוע או הנושא, ומשתף ברפלקציה בשלב הנוכחים.