Soulagogy

"הִנְנוּ מִתְעַכְּבִים בַּדֶּרֶךְ הַהַשְׁלָמָה וְהִנְנוּ מְפַגְּרִים בָּהּ, מִפְּנֵי הַחֲרָדָה הַיְּתֵרָה שֶׁהִנְנוּ מַרְגִּישִׁים בַּנֶּפֶשׁ בְּעֵת אֲשֶׁר רַעְיוֹן הַתְּשׁוּבָה עוֹבֵר לְפָנֵינוּ. הִנְנוּ נִשְׁאָרִים מְלֵאֵי חַלְחָלָה וּמְחֻסְּרֵי אֱיָל מִשִּׁפְעַת דִּכְאוֹתָהּ שֶׁל הַתְּשׁוּבָה. וּבִשְׁבִיל כָּךְ עַצְמוֹ דּוֹחִים אָנוּ אֶת הָרַעֲיוֹן הַזֶּה, מְקוֹר כָּל הַהַצְלָחוֹת, מֵרִשְׁמִי נַפְשֵׁנוּ. וְהִנְנוּ נִשְׁאָרִים תּוֹעִים בַּמִּדְבָּר הַחַיִּים." (הרב קוק/ אורות התשובה יז ו)

היום נציין 88 שנים לפטירתו של הרב קוק שלו אנו זקוקים יותר מתמיד. אנחנו צריכים מישהו שישכיל להתוות דרך לקיום מדינה יהודית, דמוקרטית, ליברלית וציונית גם יחד; מישהו שיסביר כיצד הצדדים יכולים ללמוד זה מזה ולחיות זה בצד זה; מישהו שלא ינסה להיות פופולרי אלא יהיה מוכן לספוג בעצמו למען עם ישראל ומדינת ישראל; מישהו שינסה לגבש חזון מרחיק לכת. "הָאִידֵאָלִיּוּת הָרוּחָנִית אֵינָהּ יוֹדַעַת מִמַּהוּת הַפֵּרוּד כְּלָל, הִיא מְכִירָה רַק אֶת הַכְלָלוֹת וְאֶת הָאַחְדוּת, אֵין שׁוּם פְּרָט נִסְקַר אֶצְלָהּ כִּי אִם בְּתוֹר חֵלֶק שֶׁל כְּלָל. בִּשְׁבִיל כָּךְ אֵינָהּ יְכוֹלָה לְהַכִּיר שׁוּם טוֹב, רַק טוֹב כְּלָלִי." (הראי"ה קוק, אורות הקודש ד', עמ' תנ"ג) הרב קוק הוא הפך לסמל של אחדות העם היהודי בעידן של שסעים ומחלוקות. הרעיונות החדשניים שלו יצרו פלטפורמה לחשיבה מחודשת: "הָאַחְדוּת, שֶׁבָּאָה מִפְּנֵי דְּרִישַׁת טוֹבָתוֹ שֶׁל כָּל יָחִיד, לְמַטְּרַת אַהֲבַת כָּל יָחִיד לְעַצְמוֹ הִיא אַחְדוּת מִקְרִית, שֶׁיְּסוֹדָהּ הִיא אַהֲבַת הַפְּרָט הָעַצְמִית, וְאֵין סוֹפָהּ לְהִת

"שְׁלֹשָׁה  כּחוֹת  מִתְאַבְּקִים  כָּעֵת בְּמַחֲנֵנוּ. הַמִּלְחָמָה בֵּינֵיהֶם נִכֶּרֶת הִיא בְּיוֹתֵר  בְּאֶרֶץ-יִשְׂרָאֵל , אֲבָל פְּעֻלָּתָם נִמְשֶׁכֶת מֵחַיֵּי  הָאֻמָּה  בִּכְלָל, וְשָׁרְשֵׁיהֶם קְבוּעִים הֵם בְּמֶרְחֲבֵי  רוּחַ הָאָדָם . אֻמְלָלִים נִהְיֶה אִם אֶת שְׁלֹשֶׁת הַכּחוֹת הַלָּלוּ – שֶׁהֵם מֻכְרָחִים לְהֵאָחֵד אֶצְלֵנוּ, לְסַיֵּעַ כָּל אֶחָד אֶת חֲבֵרוֹ וּלְשַׁכְלְלוֹ, שֶׁיְּבַצֵּר [ימתן] כָּל אֶחָד מֵהֶם אֶת הַקִּיצוֹנִיּוּת שֶׁחֲבֵרוֹ יוּכַל לְהָבִיא בְּצוּרָה מְקֻלְקֶלֶת, כְּשֶׁלּא תְסֻיַּג דַּרְכּו – נַנִּיחַ בְּפִזּוּרָם, בִּמְרִידָתָם זֶה עַל זֶה, וּבְהֵחָלְקָם כָּל אֶחָד לְמַחֲנֶה מְיֻחָד, הָעוֹמֶד כְּצַר לַמַּחֲנֶה הַשֵּׁנִי. הַקּדֶשׁ, הָאֻמָּה, הָאֱנוֹשִׁיּוּת  – אֵלֶּה הֵם  שְׁלֹשׁ הַתְּבִיעוֹת הָעִקָּרִיּוֹת, שֶׁהַחַיִּים כֻּלָּם, שֶׁלָּנוּ וְשֶׁל כָּל אָדָם, בְּאֵיזוֹ צוּרָה שֶׁהִיא, מֻרְכָּבִים מֵהֶם . […] הַהִתְמַזְּגוּת הַדְּרוּשָׁה שֶׁל שְׁלֹשֶׁת הַתְּבִיעוֹת הַגְּדוֹלוֹת הַלָּלוּ מֻכְרַחַת הִיא לָבוֹא בְּכָל קְבוּצָה, שֶׁיֵּשׁ לָהּ תִּקְוָה שֶׁל

"הַקְּדֻשָּׁה הַכְּלָלִית שֶׁל אוֹר הָאֱלֹהוּת הִיא מְאִירָה בְּכָל הַהֲוָיָ'ה, בָּעוֹלָם הָרוּחָנִי וְהַחָמְרִי, בַּתּוֹרָה וּבָעוֹלָם, עַל כֵּן בְּכָל פְּרָט מִתְגַּלֶּה נִיצוֹץ מְיֻחָד מֵהָאוֹר הַכְּלָלִי, אֲבָל הַנִּיצוֹץ יֵשׁ בּוֹ כֹּחַ הַכֹּל, מִפְּנֵי שֶׁאֵין בְּרוּחָנִיּוּת חֲלָקִים בְּעֶצֶם אֶלָּא חִלּוּקִים שֶׁל הִתְגַּלּוּת. אֲבָל הָרוּחָנִיּוּת מִתְגַּלֶּה בְּטִבְעָהּ רַק לְמִי שֶׁמַּכְשִׁיר אֶת עַצְמוֹ לְהִתְגַּלּוּתָהּ, עַל כֵּן הָעוֹסֵק בְּתוֹרָה לִשְׁמָהּ מוֹצֵא בְּכָל פְּרָטִיּוֹת הָאוֹר הַכְּלָלִי, וְהָעוֹבֵד אֶת ד' בֶּאֱמֶת מוֹצֵא גַּם בְּכָל פְּרָט מִפְּרָטֵי הָעוֹלָם אֶת ד', אֶת הַהֲוָיָה הַכְּלָלִית בְּכָל אוֹרָה. אֲבָל לְפִי מִדַּת הָרִחוּק מֵאֲמִתַּת עִנְיָן שֶׁל עֲבוֹדַת אֱמֶת וְעָסֵק בְּתוֹרָה לִשְׁמָהּ, כֵּן מִתְקַטֵּן הַפְּרָט, וְנִמְצָא שֶׁהוּא עוֹמֵד בְּתוֹר נִיצוֹץ קָטָן, וְלִפְעָמִים הוּא קָטָן כָּל כָּךְ עַד שֶׁאֵינוֹ יָכוֹל לְהָאִיר אֶת מַחְשַׁךְ הַלֵּב. עַל כֵּן הֶכְרֵחַ הוּא לְהִתְאַזֵּר בִּדְבָרִים רְחָבִים וּכְלָלִיִּים, וּכְשֶׁנִּ

"מִי שֶׁנִּשְׁמָתוֹ הִיא שִׁירִית פִּיּוּטִית, צָרִיךְ הוּא לָדַעַת אֶת תְּכוּנָתוֹ, אֶת מַאֲוַיָּיו וּתְשׁוּקוֹתָיו הַמְיֻחָדוֹת, אֶת הֲלַךְ נַפְשׁוֹ וְאֶת הַמָּזוֹן הָרוּחָנִי הַמְּיֻחָד לוֹ, הַנִּדְרָשׁ לְסִפּוּק חַיּוּתוֹ הָרוּחָנִית כַּאֲוִיר לִנְשִׁימָה. וְאִם גַּם יִשְׁתַּתֵּף עִם שְׁאָר בַּעֲלֵי כִּשְׁרוֹנוֹת בְּיֶתֶר הַדְּרִישׁוֹת הָרוּחָנִיּוּת, לֹא יִשְׁכַּח לְעוֹלָם שֶׁהוּא נִתְבָּע לִהְיוֹת עוֹמֵד עַל מַצָּבוֹ וּבְסִיסוֹ הָרוּחָנִי עֶמְדָּה עַצְמִית. וְעַל כָּל הָעוֹבְדוֹת, הַשִּׂיחוֹת, הַתּוֹרוֹת, הַמֶּחְקָרִים, הַפִּלְפּוּלִים וְהַהֶגְיוֹנוֹת יַזֶּה עֲלֵיהֶם מֵרוּחוֹ הַטָּהוֹר, הָאֵיתָן, הַמָּלֵא שִׁירַת קֹדֶשׁ חַיָּה וּתְמִימָה, זְרִיקַת טָהֳרָה שֶׁל זִרְמִי אוֹרָה, הֲגִיגִי שִׁירָה, וְרוֹמְמוּת נְשָׁמָה, הַכּוֹסֶפֶת תָּמִיד לְדוֹדָה גּוֹאֲלָהּ, אֵל חַי." (הרב קוק/ שמונה קבצים/ ח׳: ט׳)

  "הַסְּתָרִים הָעֶלְיוֹנִים, מִתּוֹךְ גָּדְלָם, מֵרֹב הוֹפָעַת אוֹרָם, מְהָרְסִים אֶת כָּל הַסְּדָרִים הַקְּבוּעִים בִּתְכוּנַת הַשֵּׂכֶל  הַטִּבְעִי, הַפָּשׁוּט. אָמְנָם בֶּאֱמֶת מְחַדְּשִׁים הֵם אֶת כֹּחוֹ בְּכֹחַ כְּלָלוּתָם. אֲבָל הַחִדּוּשׁ הַזֶּה, שֶׁהוּא חִדּוּשׁ הַחַיִּים הָרוּחָנִיִּים בְּצוּרָתָם הָעֶלְיוֹנָה, יָבֹא רַק אַחֲרֵי הַשִּׁקּוּעַ הֶעָמוֹק בֵּאוּרֵי הַדַּעַת. אֲבָל לִפְנֵי זֶה פּוֹגֵשׁ הַבִּלְבּוּל וְעִרְבּוּב הַסֵּדֶר אֶת הָאָדָם, וְהַשִּׂנְאָה מִצַּד הַתְּכוּנָה הַטִּבְעִית, הַחֲדוּרָה עָמֹק בָּאָדָם בְּצוּרָתוֹ הָרוּחָנִית הַקְּבוּעָה  בּוֹ בְּטֶבַע, בָּאָה לְכָל הַדְּרִישָׁה הַחֲבוּיָה. אָמְנָם בְּתוֹכִיּוּתָהּ שֶׁל שִׂנְאָה זוֹ אַהֲבָה רַבָּה גְּנוּזָה הִיא, אַהֲבָה עֶלְיוֹנָה. וְהַהַכָּרָה מִתְגַּבֶּרֶת. כָּל אֲשֶׁר יִזְדַּכֵּךְ הָאָדָם בְּחֵרוּתוֹ הָרוּחָנִית, שֶׁאִם כָּל מַדָּע וַהֲרַת עוֹלָם וְשֶׁל כָּל הַכָּרָה תִּתְרַחֵב לְפָנָיו בְּעֹצֶם יְסוֹדָהּ. כָּל אֲשֶׁר שִׁפְעַת הָרָזִים יַשְׂבִּיעוּהוּ, אָז תָּבֹא חֲכָמָה בְּלִבּוֹ וְדַעַת לְנַפְשׁוֹ יִנְעָ

"שָׁבִים אָנוּ אֶל מֻשְּׂגֵי הַטֶּבַע גַּם בְּמוּבָן הָרוּחָנִי, וְזוֹהִי תִּפְאַרְתֵּנוּ. הָרוּחָנִיּוּת, הַמּוּסָר, הַשְּׁקִיקָה הָאֱלֹהִית, כְּשֶׁהִיא מֻכְרַחַת בְּתוֹר חֲטִיבָה טִבְעִית, הֲרֵי הִיא מְאַרְגֶּנֶת אֶת הָאָדָם הָעוֹלָם וְהַחַיִּים בְּמַעֲרָכָה שֶׁל אֹשֶׁר עֶלְיוֹן, נִשְׂגָּב, אִידֵאָלִי, וְהָעוֹלָם הוֹלֵךְ וּמִתְתַּקֵן בְּמַלְכוּת שַׁדַּי. מִי זֶה לֹא יִשְׁתּוֹקֵק לְזֶה, שֶׁיִּהְיֶה הַטּוֹב וְהַצֶּדֶק טֶבַע קָנוּי בְּכָל נֶפֶשׁ, וּמִי זֶה לֹא יִשָּׁאֵף, שֶׁהוֹד הַחַיִּים הָעֶלְיוֹנִים בְּהוֹד רוּחָנִיּוּתָם וְשִׂגּוּב מְצִיאוּתָם יִהְיוּ מְאֻגָּדִים בְּעֹצֶם הַטִּבְעִיּוֹת שֶׁלָּנוּ. מִי לֹא יֵדַע שֶׁנִּצָּחוֹן הַטּוֹב וְהַחַיִּים עַל הָרַע וְהַמָּוֶת הוּא מְאֻחָז בְּהַקְּבִיעוּת שֶׁל הַטּוֹב וְהַחַיִּים בְּתוֹכִיּוּת הַטֶּבַע הַמְּסֻדֶּרֶת הָאֵיתָנָה. וּבְתוֹךְ הַמֻּשָּׂג שֶׁל הַטֶּבַע מְבִינִים אָנוּ כְּבָר, מָה הִיא הָעֲבוֹדָה הָאֱלֹהִית, מָה הִיא חוֹבָתָהּ שֶׁל תּוֹרָה בְּקִיּוּמָהּ וְתַלְמוּדָהּ, עַד כַּמָּה הָעוֹלָם צָרִיךְ מָזוֹן וּפַרְנָסָה רוּחָנִית, כְּ

"כָּל אָדָם יֵשׁ לוֹ הַמַּסְלוּל שֶׁלּוֹ שֶׁעַל-יָדוֹ הוּא בָּא לְאָשְׁרוֹ, לְתַכְלִית הֲוָיָתוֹ, שֶׁבּוֹ הוּא מִתְדַּבֵּק לְיוֹצְרוֹ, וְלֹא יוּכַל לָבֹא לִמְגַמַּת חֶפְצוֹ בְּמַסְלוּל אַחֵר, אַף עַל פִּי שֶׁהוּא מַסְלוּל יָשָׁר בְּעַד אֲחֵרִים. עַל כֵּן צָרִיךְ כָּל אֶחָד לִהְיוֹת מוֹקִיר מְאֹד אֶת מַסְלוּלוֹ הַמְיֻחָד. וְזֶה הַדָּבָר נוֹהֵג בְּאִישׁ פְּרָטִי, וְקַל וָחֹמֶר בִּכְלָלוּת עַם, שֶׁכְּפִי הַהִתְעַלּוּת וְהַהִתְרַבּוּת שֶׁל הַכְּלָל לְעֻמַּת הַפְּרָט, כָּכָה תִּתְגַּדֵּל הַחוֹבָה וְהַדִּיּוּק הַנִּמְרָץ לִשְׁמֹר אֶת הַמַּסְלוּל הַמְּיֻחָד שֶׁעַל-יָדוֹ הַכְּלָל כֻּלּוֹ מוֹצֵא בּוֹ אֹשֶׁר רַב." (הרב קוק/ קבצים מכתב יד קדשו – פנקס ירושלים תרצ"ג/ ד')

"הָרָצוֹן יְסוֹד הַחַיִּים הוּא, הוּא מֻכְרָח לִהְיוֹת פּוֹעֵם בְּחַיִּים. הַמּוּסָר, הַתּוֹרָה, כָּל אוֹר קָדוֹשׁ וְעֶלְיוֹן צָרִיךְ הוּא לִפְעֹל עָלָיו לְהַיְשִׁירוּ , אֲבָל לֹא לְטַשְׁטֵשׁ אֶת כֹּחוֹ. הַחְלָשַׁת כֹּחַ הָרָצוֹן עַל יְדֵי מַעֲמָסוֹת מַטְרִידוֹת, אֲפִלּוּ כְּשֶׁיִּהְיוּ נוֹבְעוֹת מִמָּקוֹם עֶלְיוֹן וְקָדוֹשׁ לְפִי דַּעַת הָאָדָם, הִיא מְדַלְדֶּלֶת אֶת הַצּוּרָה הָעֶלְיוֹנָה שֶׁל הוֹד הָאָדָם. אוֹר הַקּוֹדֶשׁ בְּעֹז הָרָצוֹן וְחָפְשׁוֹ, בְּהוֹדוּ הָרַעֲנָן הוּא מִתְגַּלֶּה, וְלֹא אֹתִי קָרָאתָ יַעֲקֹב כִּי יָגַעְתָּ בִּי יִשְׂרָאֵל. וְהַמְעָטַת הַטְּרָחִים הִיא אַחַת מִמַּגְמוֹת הַתּוֹרָה הָאֱלֹהִית, הַנּוֹתֶנֶת שְׁבִיל חַיִּים וּמַהֲלָךְ יָשָׁר לְכָל כֹּחַ הָרָצוֹן מִמַּבּוּעוֹ הָאַמִּיץ, מִמְּקוֹר הַחַיִּים." (הרב קוק/ שמונה קבצים: ח׳: כ״ח)

"הַשְּׁאִיפָה לִדְבָרִים גְּדוֹלִים דַּוְקָא, לִיצִירוֹת גְּדוֹלוֹת לְמַדָּעִים גְּדוֹלִים, לַמַּדְרֵגוֹת גְּדוֹלוֹת, הִיא מְרוֹקֶנֶת אֶת הָאָדָם מִתּוֹכִיּוּתוֹ, שֶׁהִיא הוֹלֶכֶת וּמִתְכּוֹנֶנֶת דַּוְקָא מִזַּרְזִיפִים תְּדִירִיִּים הַבָּאִים בְּלִי הֶרֶף, קִמְעָא קִמְעָא." (הרב קוק/ שמונה קבצים ח׳:  ל״ח)

"כָּל מַה שֶׁהָאָדָם הוּא יוֹתֵר גָּדוֹל, צָרִיךְ הוּא יוֹתֵר לְחַפֵּשׂ אֶת עַצְמוֹ. יוֹתֵר מִסְתַּתֶּרֶת הִיא מֵהַכָּרָתוֹ נִשְׁמָתוֹ הָעֲמֻקָּה, עַד שֶׁהוּא צָרִיךְ לְהַרְבּוֹת בְּהִתְבּוֹדְדוּת, בְּהִתְעַלּוּת הָרַעֲיוֹן, בְּהִתְעַמְּקוּת הַמַּחֲשָׁבָה, בְּהִשְׁתַּחְרְרוּת הַדֵּעָה, עַד שֶׁסּוֹף כָּל סוֹף תִּתְגַּלֶּה אֵלָיו נִשְׁמָתוֹ, עַל יְדֵי הַזְרָחַת קְצָת מִזִּיוֵי אוֹרֶיהָ. וְאָז יִמְצָא אֶת אָשְׁרוֹ, יִתְעַלֶּה מִכָּל הַהַשְׁפָּלוֹת, וְיִתְרוֹמֵם עַל כָּל מַעֲשִׂים, בָּזֶה שֶׁיִּשְׁתַּוֶּה וְיִתְאַחֵד עִם כָּל הַמַּעֲשִׂים, וּבָזֶה שֶׁיִּשְׁתַּפֵּל עַד לִכְדֵי הַנְמָכַת הָרוּחַ הַיּוֹתֵר קִיצוֹנָה, עַד לִכְדֵי בִּטּוּל הַצּוּרָה הַדִּמְיוֹנִית הַפְּרָטִית, וְאָנֹכִי תוֹלַעַת וְלֹא אִישׁ, עַד לִכְדֵי בִּטּוּל הַיֵּשׁ בְּעֹמֶק עַצְמוֹ. וַאֲנַחְנוּ מָה. אָז יַכִּיר אֶת כָּל זִיק שֶׁל אֱמֶת, אֶת כָּל בָּרָק שֶׁל יֹשֶׁר, הַמְּשׁוֹטֵט בְּכָל מָקוֹם שֶׁהוּא. וְהַכֹּל יְקַבֵּץ אֵלָיו, בְּלֹא שׁוּם שִׂנְאָה קִנְאָה וְתַחֲרוּת, וְאוֹר הַשָּׁלוֹם וְעֹז הַגְּבוּרָה עָלָיו יוֹפִיעַ

"מִצַּד הַחִיצוֹנִיּוֹת, כָּל יְמֵי הַחֻרְבָּן אֵין לְךָ יוֹם שֶׁאֵין קִלְלָתוֹ מְרֻבָּה מִשֶּׁל חֲבֵרוֹ, אֲבָל מִצַּד הַפְּנִימִיּוּת הָעוֹלָם הוֹלֵךְ וּמִתְבַּסֵּם. וַעֲקַבְתָּא דִּמְשִׁיחָא הוּא מַצָּב שֶׁל יְרִידָה חִיצוֹנִית וּבִסּוּם פְּנִימִי, עַל כֵּן הוּא מֵבִיא לְאוֹרוֹ שֶׁל מָשִׁיחַ שֶׁבּוֹ מִתְמַלֵּא הַכֹּל, גַּם הַבִּסּוּם הַחִיצוֹנִי, כִּי כְּשֶׁהַפְּנִימִיּוּת מְבֻסֶּמֶת, קַל הוּא מְאֹד לְבַשֵּׂם אֶת הַחִיצוֹנִיּוֹת. וּבַעֲלֵי רָזִין צְרִיכִין הֵם לְהוֹדִיעַ לָעוֹלָם, שֶׁהַיְּרִידָה שֶׁלּוֹ הִיא רַק חִיצוֹנִית, אֲבָל בִּפְנִים הַכֹּל מִתְעַלֶּה, וּמִמֵּילָא הַהֶאָרָה הִיא גְּדוֹלָה. וְעֶצֶם הַנְּשָׁמוֹת גְּדוֹלוֹת הֵן, וְגַם בְּתוֹךְ הַחֻצְפָּא יֵשׁ גַּדְלוּת וּקְדֻשָּׁה. וְכִי יָבֹא כַנָּהָר צָר רוּחַ ד' נֹסְסָה בוֹ." (הרב קוק/ שמונה קבצים א׳: תרס״ט)

"מַנְהִיגֵי הַמְּדִינוֹת, וְכָל הַגְּאוֹנִים הַחַבְרוּתִיִּים, הֵם מֻשְׁרָשִׁים בִּיסוֹד הַשְׁקָפַת הַפֵּרוּד, בְּכֹחַ הַמְדַמֶּה, הַמַּרְאֶה אֶת הַמְּצִיאוּת בִּתְכוּנָתָהּ הַמְּפֹרָדָהּ, וְאֵין הָעוֹלָם כְּדַאי עֲדַיִן לְהַנְהָגָה הַבָּאָה מִתּוֹךְ הַשְׁקָפַת הָאַחְדוּת בְּטַהֲרָתָהּ." (הרב קוק/  קובץ ז' – סא – פירוד ואחדות)