Soulagogy

בנג'מין פרנקלין ותנועת המוסר נושא המוסר מעסיק את הפילוסופים עד היום, במיוחד לאור התפתחותה של הבינה המלאכותית המעמידה דילמות מוסריות חדשות בהווה ובעתיד. תמיד ניסו גדולי הפילוסופים לנסח אמות מידה או עקרונות להתנהגות מוסרית. תנועת המוסר צמחה בליטא במאה ה-19, כתגובה לתנועת החסידות ולהשכלה היהודית, בניסיון לחזק את מגמות ההתרופפות במסורת היהודית, בעיקר בקרב צעירים. תנועת המוסר ביקשה להדגיש, לצד לימוד   התלמוד את לימודי המוסר כחלק מתהליך מתמשך של חינוך האדם להתנהגות דתית ומוסרית ראויה. מנהיג התנועה היה ר' ישראל ליפקין מסלנט - הידוע גם כר' ישראל סלנטר (1810 - 1883). הוא קבע, שאין די בלימוד תורה בהתעמקות בדפי התלמוד, וכי יש צורך לעסוק באופן קבוע בלימוד   ספרות המוסר. אנשי המוסר נהגו לערוך חשבון נפש יומי על מעשיהם והתנהגותם באמצעות תיעוד ורישום בכתב, תוך התייחסות למידות מוסריות מרכזיות ובהן סבלנות, סדר וחריצות, ענווה, דיבור בנחת ושתיקה, הימנעות ממותרות ועוד. הם נהגו להתוודות על חטאיהם והתייחסו בבוז "להבלי העולם הזה". בישיבות של תנועת המוסר בליטא - בסלובודקה, במיר, ב

כללי 'הקהל' במעמדות כינוס חבורת הזוהר דמותה של חבורת רשב"י עולה מסיפורי הזוהר, המתארים מעמדות כינוס של כל החבורה עם מנהיגם. משמעות המילה הַקְהֵל: כינוס, עצרת, אספה: כל העם נאסף בהַקהֵל. כל מעמד כינוס הוא מפגש 'הקהל' ורצף המפגשים הופכים את החבורה ל'הקהל'- קהילה מקצועית לומדת. הקהילה היא בעלת חוקים וכללים הנמצאים בהלימה למודל נשלי"ם : ●          נ ושא או עולם תוכן משותף ●          ש ילוב בין תיאוריות ופרקטיקה ●          ל יווי ע"י גורמים אקדמים ●          י צירת מרחב בטוח ותחושת שייכות ●          מ ודעות לתהליך הלמידה והמשגתו לכל מפגש יש נושא או תוכן משותף, לאורך כל המפגשים וביניהם ישנו שילוב של התיאוריות בפרקטיקות מיסטיות, יצירת מרחב שייכות בטוח הקריטי לעבודה הרוחנית, ליווי 'אקדמי' מבוסס מקורות, ומודעות לתהליך הלמידה והמשגתו בהפסקות בין הדרשות. החשובים במפגשי 'הקהל' של החבורה הם הכינוס הגדול 'האדרא רבא' והכינוס הקטן 'האדרא זוטא' . בניתוח רצף הדרשות בחבורת בזוהר נמצא שיש בהן מגמה של העצמה ות