Soulagogy

שלבי התפתחות אמונית לפי פאולר בהקשר לתפישה הסולאגוגית גרסה עברית: ניר גולן, ייעוץ מקצועי- ולרי סטסין   פרופסור ג'יימס וו. פאולר ( James W. Fowler 1940-2015 ) בספרו "שלבים של אמונה" ( Stages of Faith ) משנת 1981, מציע סדרת שלבים של ההתפתחות האמונית. פאולר היה פסיכולוג התפתחותי בבית הספר לתיאולוגיה של קנדלר ( (Candler School of Theology . המחקר שלו מציג מודל המורכב משישה שלבים (ושלב מקדים) של התפתחות האמונה (או התפתחות רוחנית) לאורך החיים. פאולר התבסס בספרו על עבודתם של ז'אן פיאז'ה ( (Jean Piaget , אריק אריקסון ( Erik Erikson ) ולורנס קולברג ( Lawrence Kohlberg ) בהקשר להיבטים של התפתחות פסיכולוגית בילדים ומבוגרים. סולאגוגיה  Soulagogy  היא אסכולה חינוכית ל"הובלת נפש הלומד", המניחה כי בתהליך הלמידה הסולאגוגית נפתחת המחשבה מתוך הנשמה, ולכן קיים ממד רוחני או אמוני בתהליך. המחשבה מחברת את האדם לעולמו החיצוני, תוך זיהוי הצורך הרוחני של הלומד, ומשפיעה על הזהות האמונית שלו. האמונה היא הצורך של הלומד לבטוח ולהאמין בעצמו/ה, באחרים ו/או באלוהים

קִרְעוּ אֶת הַשָּׁמַיִם/ ניר גולן קִרְעוּ אֶת הַשָּׁמַיִם וְהָבִיאוּ לִי חוֹפֵן . פַּעַם הֶעָתִיד שֶׁלָּנוּ הָיָה יוֹתֵר גָּדוֹל מִן הַהוֹוֶה . קִרְעוּ אֶת הַשָּׁמַיִם וְזִרְעוּ חוֹפֵן בָּאֲדָמָה . הַיּוֹם הַהוֹוֶה שֶׁלָּנוּ גָּדוֹל מִן הֶעָתִיד . קִרְעוּ אֶת הַשָּׁמַיִם וּבְנוּ מֵהֶם תֵּבָה . אַחֲרֵי הַכּוֹל לֹא נִשָּׁאֵר אוֹתוֹ דָּבָר . קִרְעוּ אֶת הַשָּׁמַיִם . בְּבַקָּשָׁה . קִרְעוּ אוֹתָם . חִפְנוּ זִרְעוּ בְּנוּ וְהִשְׁתַּנּוּ .

חמישה ממדים רוחניים למשבר הקורונה- מודל מַחְלֶפֶ"ת האם בעקבות מגפת הקורונה "נגזזו מחלפותינו"? האם חדלנו להיות בעלי כוח או השפעה על עצמנו או על עתידנו? אף אחד לא מדבר עדיין על הממדים הרוחניים של מגפת הקורונה. ניסיתי, כסטודנט לליווי רוחני ב"מרכז שוורץ", לזהות מהם הממדים העיקריים המאפיינים את המשבר. זיהיתי 5 ממדים שיצרו כותרת עם משמעות: מודל מַחְלֶפֶ"ת. מַחְלֶפֶת היא מַחְלָפָה, בנסמך, שיערות האסופות יחדיו, כגון צמה או תלתל; קווצת-שיער. השראה לשם המודל נמצאת בספר שופטים: נגזזו מחלפותיו בהשאלה : חדל להיות בעל כוח או השפעה (מחלפות משמע מחלפות ראש, קווצות שיער)- שופטים טז יט (דלילה מגלחת את קווצות שיער שמשון): "וַתְּיַשְּׁנֵהוּ עַל בִּרְכֶּיהָ וַתִּקְרָא לָאִישׁ וַתְּגַלַּח אֶת שֶׁבַע מַחְלְפוֹת רֹאשׁוֹ וַתָּחֶל לְעַנּוֹתוֹ וַיָּסַר כֹּחוֹ מֵעָלָיו". (נגזזו מחלפותיו, ואין לו יותר כל השפעה על אותם אנשים). המשבר הרוחני עימו מתמודד אדם בעקבות מגיפת הקורונה מורכב מחמישה ממדים: מ- משמעות ַחְ- חופש בחירה לֶ- להישאר לבד פֶ- פחד למות ת- תק

וירוס הקורונה: מוות, בדידות, חוסר משמעות ואובדן החירות הסיטואציה בה אנחנו נמצאים כעת מוגדרת קטסטרופה, אך המדיה החברתית והתקשורת נמנעות מלגעת בארבעה נושאים קיומיים: מוות, בדידות, חוסר משמעות ואובדן חירות. הגישה הקיומית האֶקְזִיסְטֶנְצִיָּאלִיזְם, מתארת ארבע מצוקות אותן יכולים לחוות אנשים בבידוד, חולים או אוכלוסיה בהסגר: 1. עיסוק במוות- חווית המציאות היא שהמוות הוא ממשי יותר מבעבר. הוא מקבל ממדים מוחשיים דרך מספרים, גרפים ומודעות אבל. 2. פגיעה במעגלי שייכות- האדם מבודד מן הסובבים אותו ומחיי החברה. סיטואציה המציבה סימני שאלה לגבי אמינותם וחוסנם של מעגלי השייכות השונים מן העבר והרלוונטיות שלהם להווה. 3. חוסר משמעות- צצות שאלות נוקבות לגבי מהות החיים, תכליתם והתפקיד שלי בייקום. 4. אובדן החופש לבחור, לנוע, להתבטא, לקבל החלטות באופן עצמאי, ללא תלות בגורם נוסף.   על פי התפישה הסולאגוגית Soulagogy קיימות תובנות קיומיות המסייעות להתמודדות עם ארבע המצוקות: א. נוכחות המוות המאיים, מאפשרת לגלות ערך בחיים. ניתן לסייע לאדם לחפש את הגדרתו וזהותו כאדם, לחפש מקורות להכרת הזהות שלו, להתב

כולנו חווים בימים האחרונים את אחד המשברים היותר מורכבים שהתרחשו במאה הנוכחית. המשבר הוא כלכלי, חברתי ורוחני. "כשהדברים מתפרקים, ואנחנו על סף משהו שאיננו יודעים מהו, המבחן לכל אחד מאיתנו הוא היכולת להישאר על הגדה הזאת ולא לנסות להיאחז במוכר". המציאות השתנתה ולכן עלינו להיות פתוחים לחדש וללא מוכר. לחפש את העוגן הפנימי שלנו ולהאחז רק בו. החוץ השתנה והפנים עובר תהליך יחד עימו. "כשהדברים מתפרקים" הוא אוסף של שיחות של פמה צ'ודרון עם תלמידיה. צ'ודרון היא נזירה טיבטית העומדת בראש מנזר בקנדה, ובאמצעות רגעים מיוחדים בחייה שלה ורעיונות של מורים טיבטים דגולים אחרים, היא מראה כיצד הרגעים הקשים בחיים הם הזדמנות מיוחדת במינה לחוות בצורה עמוקה איכויות נדירות יותר של החיים ולפתוח במסע רוחני. היא מראה איך אותם רגעים, בהם נשמטת הקרקע תחת רגלינו מפחד ומכאב, הם-הם ההזדמנות שלנו לחיות חיים מלאים יותר. במקום לקפוא במקום ולחשוש, עלינו לזהות בתוכנו את הצרכים הרוחניים שלנו ואת הכוחות העומדים לרשותנו. הצרכים הרוחניים שלנו הם סביב זהות, משמעות, אמונה, שייכות, סליחה, הודיה, בחיר

רוחניות בחינוך הסולאגוגי  התפישה הסולאגוגית עוסקת בעיקרה בהוויה being ההוויה הנפשית והרוחנית של הלומד. העיסוק בהוויה הוא דרך שאלות יסוד קיומיות של הלומד. מטרת החינוך הסולאגוגי לחזק את תודעתו של הלומד, לעצב את זהותו, להתוות את השקפת עולמו, להקנות לו את ערכיו ולסייע לו לבנות את מפת חייו. בתהליך הלמידה הסולאגוגית נפתחת המחשבה מתוך הנשמה ומחברת את האדם לעולמו בדרך עשירה, מעודנת ומורכבת. "אין הנפש משיגה חירות אמיתית מתוך צבירת חומרים לשם ידע ומתוך רכישת רעיונותיהם של אנשים אחרים, אלא מתוך גיבוש אמות מידה לשיפוט משלה ומתוך יצירת מחשבות"/ רַבִּינְדְרָנָת טָאגוֹר. מטרת החינוך הסולאגוגי היא לעורר שאלות קיומיות סביב שלוש הטבעות הסולאגוגיות המבוססות על מודל "משנת הרוח" לזיהוי צורך הרוחני:   Boston, Massachusetts -Hebrew Senior Life R. Mary Martha Thiel & R. Sarah Paashe-Orlow, suggested questions by R. Mike Schultz ·         מחילה וסליחה Forgiveness and Reconciliation ·         שייכות ואהבה Love and Belonging ·         נפש וזהות Identity ·         תקווה

תקווה בשיר פורים מגטו וורשה שירי הילדים של יצחק כצנלסון הצליחו להעניק להם אמונה ותקווה, אך גם בהם לא הסתיר המשורר את הכאב. בימי התנ"ך, התקווה הגדולה והמוחשית ביותר היתה התקווה למים חיים. תִּקְוָה כהגדרתה המילונית היא ציפייה להתרחשות דבר טוב; תוחלת. בעבר נערכו תפילות וטקסים רבים סביב נושא המים והגשם ולכן הציפיה היתה תהליך רוחני מבוסס תקוה Spiritual process based Hope. את התקווה המשילו למקור מים חיים או ליעד הקיים מעבר לקו האופק. ארבע-עשרה שנים לפני פרוץ המלחמה, כתב קצנלסון את השיר "פורים", הנפתח כך: פּוּר-פּוּר-פּוּרִים פּוּרִים מֵאי? חַג שֶׁל שִׂמְחָה עַד בְּלִי דַי בשנות המלחמה, בזמן שהותו של קצנלסון בגטו וורשה, מופיע שוב אותו בית ראשון בשינוי קל שבקלים, כאשר לו הוסיף המשורר עשרה בתים חדשים המתמקדים לא רק בשמחת החג, אלא גם במפלתו של המן הרשע. באופן מובהק בתוספת זו ניסה המשורר לקשר בין הסיפור הישן, להווה הנורא שבו נאלץ לשרוד, כדי לרמוז על משאלתו לסוף זהה לאויב הנאצי. התקווה מקושרת עם המילה 'קו', כמחבר בין העבר לעתיד, דרך ההווה: "הִנֵּה אֲנַחְ

המלווה הרוחני דרך דימוי "המיילדת"   מבוסס על המאמר: ‏ The Midwife (Chapter 17) Written by Karen R. Hansen (1996) Images of Pastoral Care  [Robert C. Dykstra] עבודת מלווה רוחני מאד מאתגרת. היא דורשת זהות מקצועית מגובשת ותכלית ברורה. הדימוי של "מיילדת רוחנית" מסייע בהגדרת הזהות המקצועית ובהגדרת תחומי העשייה . לידתו של המודל בזמן לימודי CPE  עשתה קארן עבודה מעשית במחלקה הפריניאלית (אגן) בביה"ח. היא נקראה באחת הפעמים להטביל תינוק שנולד טרם זמנו. תוך כדי השהות בחדר הלידה היא הבינה שתפקידה הוא להיות "מיילדת רוחנית". היא התפללה במהלך הלידה כחלק מהצוות המיילד. התינוקת נולדה, נשמה את נשמתה הראשונה והאחרונה ותוך כדי היא הטבילה אותה, ואז היא הפכה מיילדת להורים, דרך להיות איתם, ולהתפלל כחלק מהתחלת תהליך האבל . ההקבלה בין המקצועות שני המקצועות, מיילדות ומלווים רוחניים, סבלו בעבר מפחיתות כבוד/ערך. התנועה לליווי רוחני נוסדה בשנות העשרים של המאה ה-20 על ידי אנטון בוואסן Anton Boisen   וב-1925 מארי בריקנרידג Mary Breckenridge   שהיתה חלוצת מקימי