Soulagogy

תקוה ומים בימי התנ"ך, התקוה הגדולה והמוחשית ביותר היתה התקווה למים חיים. תִּקְוָה כהגדרתה המילונית היא ציפייה להתרחשות דבר טוב; תוחלת. בעבר נערכו תפילות וטקסים רבים סביב נושא המים והגשם ולכן הציפיה היתה תהליך רוחני מבוסס תקוה Spiritual process based Hope. את התקוה המשילו למקור מים חיים או ליעד הקיים מעבר לקו האופק. שורש המילה העברית, קו"ה, מקביל למילה האכדית quu, לחכות, לארמית קְוָא ולערבית קַוִיַ- להיות חזק. התקוה היא ביטוי רוחני של השאיפה למשהו טרנסצנדנציאלי- מעבר לפיסי. בבני האדם קיים קשר הדדי של גוף ורוח שאינו ניתן להפרדה; חיי הרוח– המחשבה, הרגש, התקשורת בין בני אדם, האהבה והערצת הטוב– הם חלק בלתי נפרד של כלל החיים בעולם הזה. אותה טרנסצנדנציה עצמית באה לידי ביטוי בסוגיית התקוה, והיא דרושה כדי שיהיה לבני אדם אופק של התקדמות מוסרית ורוחנית. היא יכולה להתרחש כחריגה מעצמנו דרך התקוה, הבאה לידי ביטוי במילים הקשורות למים. בתהילים כתוב:  "קַוֵּה אֶל ה', חֲזַק וְיַאֲמֵץ לִבֶּךָ, וְקַוֵּה אֶל ה'" (כ"ז, י"ד). המים הפכו לסמל ומשל של התקוה במימד הרו

תפקיד החינוך במהפכה הקיברנטית תפקיד החינוך להוביל את המהפכה הקיברנטית ולהפכה למהפכה קיברנטית רוחנית- SCR Spiritual Cybernetic Revolution הקיברנטיקה עוסקת בעיקרה בחקר תהליכי התקשורת, מערכות הבקרה ועקרונות המשוב בין בני אדם, ארגונים ומכונות. חקר זה יצר מהפכה בתפישת האדם את עולמו. המילה קיברנטיקה נגזרה מהמילה היוונית κυβερνήτης שפירושה "קברניט". היא מנסה לתת לאדם כלים לנווט ב"ים הסוער" של אינפורמציה הנוצרת בתהליכי התקשורת. הקיברנטיקה מגדירה חוקים הן למערכות מאותו תחום והן למערכות מתחומים שונים, וזאת על-מנת שיוכלו לתקשר ביניהן. חוקים אלו מייצרים מציאות חדשה בה נוצרות מערכות יחסים חדשות בין האדם למכונה ובין שניהם לארגון. בתרגום למציאות, המהפכה הקיברנטית יוצרת מצב בו מכונה עולה שליש ממחירו של אדם עובד וכך חוסך הארגון עלויות. הקיברנטיקה מתעדת ומנסחת את המעבר ממודל הסברי אחד של המציאות למשנהו. כלומר, מן "האנרגיה" ו"הכוח", שהיו הציר המרכזי במכאניקה של ניוטון, אל האינפורמציה, שהיא חומר הגלם של המדע החדש. נוצר מימד חדש "אינפורמטיבי" שעל

מודל הבש"ם ליצירת "הַקְהֵ֣ל"- קהילה מקצועית לומדת למלווים רוחניים במרכז שוורץ מודל הבֹש"ם שלפניכם פותח במהלך פעילותי לאורך השנים, בארגונים עסקיים ובמערכת החינוך בפרט, שם זכיתי לראות כיצד בעזרת המודל, ממשיג הלומד את תהליך הלמידה האישי שלו בחיים בכלל. תהליך למידה זה הוא הכרחי לתפקודו השוטף של מלווה רוחני כחלק מה-Self care שלו. תהליך הלמידה מתחיל בהיכרות עם המודל, תוך הבנה עמוקה של כל מעגל, המשגת הבש"ם הייחודי לו ופיתוחו מכאן ואילך. מודל הבֹש"ם מורכב משלושה מעגלים החופפים חלקית זה את זה. שלושת מעגלי הבש"ם: בטן: מאוויים Passion שוטף: יכולות Capabilities מיוחד: ייחודיות Uniqueness בעזרת המודל מלווה רוחני יכול לבצע התבוננות פנימית ולהעלות את המודעות העצמית שלו לכדי הגדרה של ההוויה המעשית. הגדרה זו היא תנאי הכרחי למימוש עצמי. ברגע שמלווה רוחני מזהה מה מניע אותו, מה הלהט הפנימי שלו, מהם מאוויו, הוא ינסה להשתמש בכל היכולות שלו כדי לממש את עצמו ולהוציא לפועל את ייחודו במהלך מפגש ליווי. כל זאת הוא חלק מתהליך ה-Self care ומשלים את כישורי האמפתי

מנהיגות ורוח:  "איש אשר רוח בו" על-פי הגישה הסולאגוגית הקב"ה מצווה את משה להעמיד את יהושע כיורשו. אומר הקב"ה למשה "קח נא את יהושע, איש אשר רוח בו". בישראל היו גדולים מיהושע, אך בכל זאת נבחר יהושע מסיבה אחת: מעלתו "איש אשר רוח בו". מעלה זו גרמה שיהושע זכה למה שאחרים לא זכו . מה היא אותה רוח על-פי הגישה הסולאגוגית? סולאגוגיה  Soulagogy  היא גישה חינוכית שפיתח ניר גולן ל"הובלת נפש הלומד". בגישה זו הניח גולן כי בתהליך הלמידה, המחשבה נפתחת מתוך הנשמה ומחברת את האדם לעולמו בדרך עשירה, מעודנת ומורכבת. דבריו של הפילוסוף ההודי רַבִּינְדְרָנָת טָאגוֹר (Rabindranath Tagore) שימשו השראה בפיתוח גישה זו: "אין הנפש משיגה חירות אמיתית מתוך צבירת חומרים לשם ידע ומתוך רכישת רעיונותיהם של אנשים אחרים, אלא מתוך גיבוש אמות מידה לשיפוט משלה ומתוך יצירת מחשבות" . את המונח סולאגוגיה  Soulagogy  יצר גולן מחיבורן שתי מילים: ·         Soul - נפש ·         Agogy - להוביל   על פי גישה חינוכית זו יש לראות כל אדם כלומד בעל נשמ

מי הזיז את ה- Dobeing    שלי? אדם יכול להימצא בתהליך למידה בשני מצבים: עשייה Doing-  או הוויה  .Being- הוא נע ממצב אחד למשנהו בהתאם לסגנונו האישי ולאורח חייו כאדם. מצב Doing  קל יותר לזיהוי כיוון שהוא גלוי במעשיו של האדם. מהותה של הלמידה ב"הַקְהֵ֣ל"- קהילה מקצועית לומדת, היא החיפוש אחר ההוויה, ודווקא מצב Being , שהוא מצב ההוויה החשוב והנסתר, קשה יותר לזיהוי. כדי לזהות את ההוויה שלנו עלינו להיות במצב של סנכרון בין ההקשבה הפנימית להקשבה החיצונית. על האדם לעצור, להקשיב ולשהות בהווייתו. במצב זה עלינו להפעיל את חוש השמיעה "החיצוני" וחוש השמיעה "הפנימי". אחזור ואדגיש כי ההקשבה ב"הַקְהֵ֣ל" מקשרת בין בני האדם ומאפשרת יצירת הרמוניה על ידי צמצום המרחק בין האנשים השונים, תוך ניסיון לייצר מרחב שייכות בטוח אחד.  תנאי זה הכרחי ליצירת "הַקְהֵ֣ל" . עיסוק בתורת המקצוע באמצעות "הַקְהֵ֣ל" מביא לאינטראקציה והשפעה הדדית של הלומדים זה על זה. שיטת לימוד זו מפרה את החשיבה היוצרת, מייעלת את הבנת החומר הנתון ומביאה לתוצרים איכותיים יותר.

תהליכי פרידה מ"הַקְהֵ֣ל" בתהליך למידה מוצלח ב"הַקְהֵ֣ל", אשר נוצרים בו מרחב שייכות ותחושת ביטחון המבוססים על קשרים אישיים עמוקים, שלב הפרידה הוא שלב חשוב ועליו להיות מנוהל בתבונה ובתשומת לב מרובה. המרחב שהפך משמעותי ללומד מהווה "חממה", שממנה יקשה על הלומד להיפרד, ולפיכך מועד הסיום יכול להביא לקושי נפשי. על הלומדים ב"הַקְהֵ֣ל" לבחור כיצד להתמודד עם הפרידה. כל אחד מהלומדים בקבוצה תופס אחרת את נושא הפרידה ומגיב באופן שונה. על כן, יש לתכנן את שלב הפרידה מראש, כחלק מתיאום הציפיות וה- Setting של הקבוצה, על מנת לאפשר פרידה "חלקה" ככל שניתן. חשוב לציין כי לא כל הלומדים מתקשים בשלב הפרידה. לומדים אשר קיבלו מענה לצרכיהם או כאלה שהם בעלי שליטה שהכינו עצמם מראש, לא בהכרח יחוו קושי כלשהו, אולם הרבה פעמים בתהליכי פרידה ב "הַקְהֵ֣ל" ראיתי כיצד אצל חלק מהלומדים עולים וצפים רגשות של כעס ותסכול המזכירים רגשות מוכרים בתהליכי אבל ואובדן, כאשר במהלך הפרידה ממרחב השייכות הבטוח חווה הלומד אובדן של הלומדים האחרים מהם הוא נפרד, ו"אבל&