Prisoners of war
האם אנו שבויי מלחמה בעצמנו? מבוסס על פרק 4- שבי/ מתוך הספר: טראומה והחלמה/ ג'ודית לואיס הרמן/ עם עובד- ספריית אופקים/ 2021 האם לחוויה האישית-הקולקטיבית אותה אנו חיים כבר יותר מחצי שנה ניתן לקרוא "שבי"? האם אנחנו מתחילים לזהות בעצמנו סימנים של שבויים-קורבנות מלחמה? אירוע טראומטי יחיד יכול לקרות כמעט בכל מקום. טראומה חוזרת ומתמשכת , לעומת זאת, מתקיימת רק בתנאי שבי או מלחמה מתמשכת. טראומה חוזרת מתרחשת רק כאשר נפגעיה הם אסירים הנתונים לשליטת תוקפיהם ואינם יכולים להימלט. במצב המלחמה הנוכחי אנחנו סוג של "אסירים" הנתונים לשליטת המנהיגים והגורמים המאיימים הסובבים אותנו. תנאים שכאלה קיימים, בבתי סוהר, במחנות ריכוז, במחנות לעבודת כפייה ובמדינה תחת מלחמה ממושכת (אוקראינה, ישראל). "ביתו של האדם הוא מבצרו" וכך תפשנו את מדינתנו עד השבעה באוקטובר (הטבח האכזרי בתוך שטח ישראל, החטופים והמטחים יצרו שבר גדול בתחושת הביטחון הפנימי והאמון בהנהגה); נדירה היא ההבנה שאותו "הבית" יכול להיות "בית סוהר" לאזרחיו. בשבי המדיני-משפחתי המחסומים הפיסיים