Soulagogy

וידוי ותפילה המילה "וידוי" – confession – שמקורה ב- fassus , נושאת בתוכה את שורש המילה pha (ביוונית) ו- bha (בסנקסריט) שפירושן "להראות", "להאיר", "לנצנץ". יש המדמים את עולמו של האדם כחדרון סגור ששוררת בו עלטה פנימית עמוקה. האישיות המתענה מקבלת על עצמה את המשימה ההרואית להפיק אור מתוך תהומה האישית והחשוכה. מרגע שמתחילים להתוודות, עלינו להאבק בחיפוש אחר ה"אני" האמיתי המתחבא בחדרון הסגור של הרגשות האישיים. בפרקטיקה הדתית, לאחר הווידוי באה תפילה. ההכרה-בחטא והחרטה כשלעצמן אינן תרפויטיות דיין: הווידוי אולי מתקן חוויה אישית אך אינו מרחיק אותנו ממנה. הווידוי נותר אוטוביוגרפי בלבד אלא אם כן יש בו גם התמסרות לאלוהי שבלב. רוסו מיקם את האלוהי שלו, את ה"טבע", בלב, מה שמעניק גם לווידוי שלו את החותם הדתי. הפסיכותרפיה נעצרת באמצע הדרך. היא מזמינה אותנו לווידוי אך משמיטה את התפילה. היא מעוררת את הדחף הדתי אך מותירה אותו בלתי מסופק, וכך מחלחלת אל היבטים רבים בפסיכותרפיה הילה דתית משנית. הווידוי הוא השלב הראשוני בפסיכותרפיה, כדברי יו...

  שִׁיר מְרֻבָּע - הָרַב קוּק יֵשׁ שֶׁהוּא שָׁר שִׁירַת נַפְשׁוֹ, וּבְנַפְשׁוֹ הוּא מוֹצֵא אֶת הַכֹּל. אֶת מְלֹא הַסִּפּוּק הָרוּחָנִי בִּמְלוֹאוֹ.   וְיֵשׁ שֶׁהוּא שָׁר שִׁירַת הָאֻמָּה, יוֹצֵא מִתּוֹךְ הַמַּעְגָּל שֶׁל נַפְשׁוֹ הַפְּרָטִית, שֶׁאֵינוֹ מוֹצֵא אוֹתָהּ מֵרוּחֶבֶת כָּרָאוּי, וְלֹא מְיֻשֶּׁבֶת יְשׁוּב אִידֵאָלִי, שׁוֹאֵף לִמְרוֹמֵי עֹז, וְהוּא מִתְדַּבֵּק בְּאַהֲבָה עֲדִינָה עִם כְּלָלוּתָהּ שֶׁל כְּנֶסֶת יִשְׂרָאֵל, וְעִמָּהּ הוּא שָׁר אֶת שִׁירֶיהָ, מֶצֶר בְּצָרוֹתֶיהָ, וּמִשְׁתַּעֲשֵׁעַ בְּתִקְווֹתֶיהָ, הוֹגֶה דֵּעוֹת עֶלְיוֹנוֹת וּטְהוֹרוֹת עַל עֲבָרָה וְעַל עֲתִידָה, וְחוֹקֵר בְּאַהֲבָה וּבְחָכְמַת לֵב אֶת תֹּכֶן רוּחָהּ הַפְּנִימִי.   וְיֵשׁ אֲשֶׁר עוֹד תִּתְרַחֵב נַפְשׁוֹ עַד שֶׁיּוֹצֵא וּמִתְפַּשֵּׁט מֵעַל גְּבוּל יִשְׂרָאֵל, לָשִׁיר אֶת שִׁירַת הָאָדָם, רוּחוֹ הוֹלֵךְ וּמִתְרַחֵב בִּגְאוֹן כְּלָלוּת הָאָדָם וְהוֹד צַלְמוֹ, שׁוֹאֵף אֶל תְּעוּדָתוֹ הַכְּלָלִית וּמְצַפֶּה לְהִשְׁתַּלְּמוּתוֹ הָעֶלְיוֹנָה, וּמִמְּקוֹר חַיִּים זֶה הוּא שׁוֹאֵב אֶת כְּלָלו...

סיפור שטף ליווי רוחני במפגש המבוסס על סיפור שטף הוא מאתגר ומציף. לעיתים המלוה יוצא ממנו תשוש ומתוסכל משום שלא הצליח להוביל את המפגש או להתערב בו. סיפור שטף: ·        בדרך כלל מתואר בזמן הווה ·        הסיפור קופץ מנקודה לנקודה ללא נרטיב קוהרנטי ·        ההרגשה היא שהסיפור נמשך לנצח ·        המלווה והמלוה מרגישים חוסר אונים ·        קשה מאוד להאזין לסיפור ·        לעתים קרובות המלוה רוצה להציע פתרון ו"להציל" את המלווה ולהקל על סבלו.ה ·        המלווה מדבר ללא הפסקה למלוה אין אפשרות "להשחיל" מילה אלא אם כן הוא יעצור בצורה ישירה את המלווה . 1.     כשהמלווה מספר על אירועים קשים מן העבר עם או בלי ריבוי פרטים, כדאי להזמין לשיח רגשי בכאן ועכשיו : ·        " אני מרגיש שהאירועים האלה מן העבר קשים לך ומשפיעים עליך גם היום. אתה...

מרחביה, 31 בינואר 1953 לאה היקרה , ... וּמָה נוֹתַר לָנוּ עוֹד בְּעוֹלַם זֶה שֶׁדַּעְתּוֹ נִטְרֶפֶת עָלָיו בְּהִגָּיוֹן אַכְזָרִי, אִם לֹא שִׂמְחָה קְטַנָּה זוֹ אוֹ אַחֶרֶת? וְלָכֵן אֲנִי הַהֶפֶךְ מִמְּךָ, דַּוְקָא מִשּׁוּם שֶׁהַחֶרֶב שׁוּב מֵעַל רָאשֵׁינוּ, דַּוְקָא בִּגְלַל כָּל אֵימַת הַלֵּילוֹת וְחֶרְדַּת הַיָּמִים וְקִרְבַת הַמָּוֶת, כֻּלִּי נָתוּן אֲנִי לְאוֹתוֹ "הַיָּקָר בְּיוֹתֵר", לְיַחֲסֵי־אָדָם, וְקָשׁוּב וּפָתוּחַ אֲנִי אֶל מוּל כָּל אָדָם שֶׁקָּרוֹב לִי הַרְבֵּה יוֹתֵר מֵאֵי פַּעַם. הֲרֵי אוֹתָן הַנִּימוֹת הַדַּקּוֹת הַקּוֹשְׁרוֹת יֵשׁוּת חַיָּה בְּיֵשׁוּת חַיָּה חֲזָקוֹת בְּהַרְבֵּה מֵהַזְּוָעָה הַמְּפֹרֶרֶת וְהַמַּפְרִידָה וְאַף חֲזָקוֹת מִן הַמָּוֶת, כִּי קִשְׁרָם קֶשֶׁר שֶׁמֵּעֵבֶר לַמָּוֶת, קֶשֶׁר שֶׁבְּאוֹתָהּ הַדְּמָמָה הַמּוֹלִידָה בְּכָל רֶגַע חַיִּים חֲדָשִׁים. וְכָל זְמַן שֶׁאֲנִי חַי, מַבַּט עַיִן וּמִלָּה טוֹבָה עֶרְכָּם עֲבוּרִי גָּדוֹל מִכָּל הַהַצְהָרוֹת וְכָל הַנְּבוּאוֹת עַל הָאֱנוֹשׁוּת - מֻשָּׂג שֶׁאֵין לֶאֱחֹז אֲפִלּוּ בִּקְצֵה שׁוּלֵי מְ...

האבל המשותף שלנו מביא מתנות מבוסס על ספרו של פרנסיס וולר "סף תהום הצער"- חיים לצד אבל וטקסים של התחדשות- מודל "חמשת שערי האבל". The Five Gates of Grief From the work of Francis Weller in his books: Entering the Healing Ground – Grief, Ritual and the Soul of the World and The Wild Edge of Sorrow מאסטר הזן תיך נאת האן Thích Nhất Hạnh   נשאל מה עלינו לעשות כדי להציל את עולמנו. "מה שאנחנו הכי צריכים לעשות", הוא ענה, "זה לשמוע בתוכנו את קול הבכי של האדמה ". מה אם אֵבֶל הוא אחת הדרכים שבהן כדור הארץ קורא לנו לחזור הביתה? לפי פרנסיס וולר חמשת שערי האבל יכולים לעזור לנו. בכל שער שאנו עוברים בו נוכל לתת לאבל שם, להכיר ולהחזיק בעדינות את הצער הפראי שבתוכו. ג'יימס הילמן טוען כי הנטייה לאבל לא נעשית כדי לתקן את מה ששבור אלא כדי לברך על מה ששבור. בתרבות שלנו, המייחדת את האבל (הופכת את האבל לתהליך פרטי), חשוב שנתאבל לא רק בבדידות, אלא גם יחד, בקהילה. אנו זקוקים לחזרה אל שושלת האבל העתיקה שלנו, כדי להתקשר לכוח הטרנספורמטיבי של טיפול באבל . ...