התפישה החינוכית Soulagogy
התפישה החינוכית Soulagogy, מניחה כי כל אדם שואף להפוך את עצמו מאובייקט לסובייקט- ייצור בעל תשוקות, יכולות וערך מוסף: Dobeing. כל אדם השואף "להיות" על-פי מודל ה-Dobeing, שואף "להיות דבר-מה", "להיעשות לדבר-מה", "להיהפך לדבר-מה" בעל משמעות הגליאנית. זהו תהליך דינמי אינסופי. Soulagogy בלמידת נחי"ל מסייעת לו להפוך לסובייקט. למרות שקל יותר להיות אובייקט: חסר Dobeing, חירותו של כל אדם היא להגדיר את עצמו כסובייקט. כאשר אדם מוותר על חירותו להפוך לסובייקט, הוא הופך להיות סביל, מנוכר לעצמו ואבוד. הוא הופך להיות אובייקט לרצונות האחרים, הוא מנותק מן הטרנסצנדנטיות של עצמו (טרנסצנדנטי/ Transcendental/ לטינית: "מֵעֵבֶר"/ מצב או תיאור של משהו שקיים מעבר לגשמיות ובצורה מסוימת אף לא תלוי בה). כל פרט החפץ להצדיק את קיומו, חש צורך אינסופי להעשות טרנסצנדנטי. אובייקט הוא משולל כל ערך, חסר Added Value, חסר ייחוד. דרך חיים זו קלה יותר מן החיפוש האינסופי אחר הסובייקט, ה-Debeing: בדרך זו נמנעים מן החרדה והמתח הכרוכים בהתמודדות האמיתית עם הקיום. נמנע זיהוי המקום הסובייקטיבי בין הפחד למות לעוצמת החיים והטבע. הנפש מקבלת את רשימותיה, דרך מחשבותיה הבוקעות מתוכה.
Participating
המחשבה נפתחת מתוך הנפש, נקשרת עם אובייקטים חיצוניים ומוחזרת אל תוך הנפש, כך נוצרת המודעות לממשותם וצורתם של האובייקטים. המודעות המתהווה בשלב זה היא תנאי הכרחי להמשך תהליך הלמידה.
Searching
המחשבות מסתובות, מחפשות כתוצאה מחירות מלאה הניתנת לנפש, לחקור ולהתנסות בעצמה. החושים נקראים קודם כל, להציג את הנפש, עד שבעזרת "מצב הדימיון", היא מפרידה את אותם הסוגים החיצוניים של עצמה, מההקשר החישתי. היא מחפשת ומזהה בשלב זה את המגמות, האיומים וההזדמנויות ללמידה.
Naming
הנפש מזהה שוב את עצמה, כאובייקט ייחודי בחלל ובזמן, כמכלול של סמלים של החיים הפנימיים והסופר-חישתיים, אשר שום דבר חיצוני אינו יכול לתאר במלואו. הנפש מגבשת לעצמה אמות מידה לשיפוט משלה, תוך יצירת המחשבות שלה, החוזרות לנפש ומשתקפות בה. זהו תהליך של Self-realization זיהוי המציאות של עצמי.
Adaptive Learning
הנפש יוצרת שפה בינה נפשו לבין תמונת הדברים הסובבים אותה, בה היא חיה. היא, המחפש לדעת את עצמה, מחפשת את עצמה תמיד בדברים החיצוניים, בתווך השפה שהיא יצרה, ועל-ידי כך היא יכולה למצוא ולחקור את האור הפנימי ביותר שלה.
בשלב ה-Searching מחפש הלומד מגמות, הזדמנויות, אתגרים ואיומים, הוא מחפש "להיות". הוא מתרגמם בשלב ה-Naming ליחסים במערכת בה הוא נמצא: ניגודים, דואליות, סירוגין, סימטריה, והופך אותם לתופעות המהוות בסיס למציאות התרבותית החדשה אותה הוא יוצר. הוא מבין את היחסים שיצר דרך הדואליות, הסירוגין, הניגוד והסימטריה שהפכו להיות גלויים באופן ברור, בעקבות תהליך השיום/ ההמשגה. הוא לא חייב למצוא הסבר בכדי להפוך אותם לנתון חדש, בסיסי וישיר של המציאות החדשה שיצר. תהליך זה מנוגד לתהליך בו כופים על אדם מצב של קיפאון. "האובייקט המוקפא" הופך להיות לא-מהותי. הוא יכריז על עצמו כמאושר בתואנה שהאושר טמון בנייחות. כל סובייקט מציב את עצמו כמהותי ואינו נכנע לאילוצי המצב, המקבע אותו כלא-מהותי. הוא מנסה לכונן את עצמו באופן ממשי כטרנסצנדנטי באמצעות למידת נחי"ל: הוא משיג את חירותו רק באמצעות התקדמות מתמדת לעבר תרבויות חדשות אותן הוא יוצר. אין צידוק לקיום הסובייקט מלבד התפשטות לעבר עתיד מציאותי תרבותי פתוח אינסופי.
תגובות
הוסף רשומת תגובה