The BoSeM path
נתיב הבש"ם
לכל אדם יש את הבש"ם הייחודי
לו. עליו לזהות אותו ולפתח אותו כל חייו. הוא מפזר אותו סביבו, מריחים אותו, מזהים
את נוכחותו וזוכרים אותו. תהליך זיהוי ויצירת הבש"ם מתחיל
כבר במערכת החינוך, כשנבנים יסודותיו: תמציות הריח הבסיסיות.
הבש"ם של כל אדם מורכב משלושה מעגלים:
·
בטן:
תשוקות Passion
·
שוטף:
יכולות Capabilities
·
מיוחד:
ייחודיות Uniqueness
החלק המרכזי
המשותף הוא מימוש ההוויה העצמית של האדם Dobeing. המימוש הוא זיהוי ויצירת הבש"ם,
פיזורו והפצתו מסביב, בכדי שכל הסובבים יריחו וייהנו ממנו.
פירוט מאפייני הבש"ם בלמידת נחי"ל:
נוכחות: הלומד לוקח אחריות על פיתוח הבש"ם
שלו.
בשלב הראשון על הלומד לקחת אחריות
על תהליך הלמידה. עליו לבחור את רכיב הבש"ם אותו הוא רוצה לשפר, לשמר, לטייב. הנוכחות המתמדת והאחריות על ההתרחשויות היא זו
שמאפשרת באופן בסיסי את יכולת למידת הבש"ם. הלמידה אינה יכולה להיות בכיתה, עליה להיות
באזור ההתרחשות עצמו, בזירת ההתרחשות. הנוכחות באזורי ההתרחשות יכולה להיות פיזית
או וירטואלית. על הלומד להיות נוכח בבש"ם שלו, בתוך זירת התרחשות בזמן אמת. על הלומד להבין גם היכן הבש"ם שלו אינו משפיע: לא
ניתן ללמוד ולהשפיע, כלומר זיהוי זירות התרחשות שהן לא רלוונטיות, היכן שהניסיון
ללמוד יפגע בבש"ם, וכפועל יוצא מכך גם באינטרסים שלו ושל לומדים
אחרים.
חיפוש: הקשבה
בשלב השני הלומד מחפש דרך הקשבה
אמיתית את הרכיב החדש. הוא מקשיב לעצמו ולסביבה, הוא מחפש את התמצית החדשה, את
הכיוון החדש. הלמידה במציאות מבוססת
חיפוש: לאתר הזדמנויות ואיומים (מגמות) ללמידה. כחלק ממודל הבש"ם מחפש הלומד כל הזמן את
הזהות האותנטית שלו- הרצון האמיתי שלו הנמצא במרכז התשוקות, היכולות והייחוד
האישי, להניע את המערכת לפעולה. פעילות חיפוש מעין זו חייבת להתבסס על זהויות בש"ם משותפות, המניעות לפעולה אוטונומית מצד אחד, אך
משולבת מצד שני. זהות בש"ם משותפת מייצרת מרחב למידה משמעותי, בו הלומד נתרם מהשותפים לזהות
ותורם להם מזהותו הייחודית. במידה ולא קיימת תרומה הדדית זו, לא קיימת זהות משותפת
משמעותית. בש"ם הוא שילוב בין תיאוריות Being לפרקטיקות Doing. כוחו של החיפוש על-פי
תפישת הבש"ם הוא בכך שהוא מאפשר עמימות ביחס למטרות הלמידה
ההתנהגותיות-הערכיות, כי היא מאפשרת לשהות בו-זמנית בעשייה Doing ובהוויה Being גם יחד. פעולת החיפוש מאפשרת
לרתום את כל הגורמים על השונות ביניהם.
יצירה: שיום
בשלב השלישי היצירתיות
מהווה את הבסיס. בצורה יצירתית הלומד מגדיר, מדייק ומשיים את הרכיב החדש. ללא
יצירתיות לא תווצר תמצית חדשה, לא ישתפר הבש"ם, ונחזור לנקודת ההתחלה. יצירה/ המשגה רלוונטית/ Naming (קריאת המגמות בשם)
מייצרת היגיון, מסייעת באיתורן של המגמות ומאפשרת את מימוש הבש"ם, הזדמנויות ללמידה והימנעות מן האיומים
המגולמים בהן. השינוי המואץ במציאות יוצר יתרון ברור למי שכלומד מתעשת ראשון
ומייצר היגיון להתרחשויות הכאוטיות. באותו מובן שמגמות במציאות הן תוצר של הבנה
ולמידה משותפת, הרי שהמשגת המגמות תורמת גם היא להתהוות המגמות עצמן, או לכל הפחות
מגבירה את עוצמתן. כך נוצר מנגנון חדש של למידת בש"ם מייצרת מציאות. היכולת לאתר מגמות קשורה ישירות
למעורבות בהתרחשויות ("להיות נוכח"). חשיבות מכרעת למאמץ ההמשגה המתואר
מיוחסת לאותן תופעות מתהוות (Emerging Phenomena) שאין להן עדיין שם, אך
הן מאפיינות ומשפיעות על המציאות באופן קיצוני. ככל שהלומד יזהה וייצור את הבש"ם שלו מוקדם יותר, התופעות תהפוכנה עבורו משמעותיות
יותר בטווח הארוך. הוא יוכל ליהנות מהן למשך זמן ארוך יותר לפני שהן תשתננה או
תעלמנה.
למידה אדפטיבית: שיתופיות
בשלב האחרון הלומד מפזר תוך שיתופיות את
תוצריו. הוא משתף את הסובבים אותו ב"ריח" החדש אותו יצר: תהליך
הלמידה שעבר ובתוצריו. למידת
נחי"ל היא למידה אדפטיבית: זיהוי של המגמה הנוכחית (שתתכן ותשתנה או תהפוך
ללא רלוונטית תוך זמן קצר) שיומה/ Naming, והפיכתה למציאות חדשה במציאות.
למידת נחי"ל מתאפיינת בחיבור הנוצר בו-זמנית בין הפרקטיקה לתיאוריה או בין
האקדמיה לשדה- בש"ם. בשונה מתהליך הלמידה היום, בו מופרדים שני
השלבים אחד מהשני, בלמידת נחי"ל הם מתרחשים בו-זמנית ביחד. מהות מודל הבש"ם היא ביצירת מצב המשלב בו-זמנית בין העשייה Doing להוויה Being. תפישת למידת נחי"ל
משלבת בו-זמנית בין התאוריה לפרקטיקה: נוצר תהליך למידה אדפטיבית מלא של הבש"ם: דרך אחריות ונוכחות הלומד בהתרחשות, הקשבה וחיפוש
המגמות נוצר הבש"ם. דרך השיום והיצירתיות של אותה מגמה, נלמדים
מאפייניה וכיוונה והופכים אותה למציאות החדשה דרך שיתופיות הבש"ם.
·
בשלב
הראשון על הלומד לקחת אחריות על תהליך
הלמידה. עליו לבחור איזה רכיב מרכיבי הבש"ם
הוא רוצה להשקיע, לשפר, לשמר, לטייב.
·
בשלב השני
הוא מחפש דרך הקשבה אמיתית את הרכיב החדש. הוא מקשיב לעצמו
ולסביבה, הוא מחפש את התמצית החדשה, את הכיוון החדש.
·
בשלב
השלישי היצירתיות מהווה את הבסיס לשלב. בצורה
יצירתית הוא מגדיר, מדייק ומשיים את הרכיב החדש. ללא יצירתיות לא תווצר תמצית
חדשה, לא ישתפר הבש"ם, ונחזור
לנקודת ההתחלה.
·
בשלב
האחרון הוא מפזר תוך שיתופיות את
תוצריו. הוא משתף את הסובבים אותו ב"ריח" החדש אותו יצר, בתהליך
הלמידה שעבר ובתוצריו.
נקודת
המוצא והסיום לתהליך: הבש"ם של
הלומד.
התפישה החינוכית היא שהתלמיד במשך שלוש שנות לימודיו בבית-ספר תיכון,
מכין את הבש"ם שלו, לוקח
עליו אחריות, מפעיל עליו את למידת נחי"ל לפי הצורך, ובתום 3 השנים מסיים עם בש"ם
אישי מוגדר, בש"ם להמשך חייו הבוגרים. במשך 3 שנים
כל תלמיד אחראי להפיק את הבש"ם האישי
שלו תוך הקשבה, יצירתיות ושיתוף. מחנך הכיתה בונה ומחזק את "ארון הבש"מים"
של תלמידיו, המורים המקצועיים מסייעים לתלמידים בהכנה ובשיפור הבש"ם
בתהליך תלת-שנתי. שלושת המעגלים יכולים להישאר רק בהוויה Being, אך תפקידה העיקרי של מערכת החינוך הוא לסייע
ללומד לממשם ולהעבירם לעשייה Doing. על הלומד בשלב הראשון לזהות את שלושת מעגליו, ולבחור כיצד הוא
מכין את הבש"ם האישי שלו. תהליך הכנת הבש"ם
אורך שנים. יש לבחור את התמציות המתאימות, לערבב בחומר בסיס, להמתין, להריח ולתקן.
התהליך הוא ארוך ודורש השקעה ותשומת לב. כאשר הבש"ם
מוכן, ניתן להפיץ אותו דרך תרסיס. זהו המעבר משלב ההוויה לשלב העשייה. מעבר זה הוא
מימוש ההוויה העצמית Dobeing. חשוב לזכור כי לכל אדם יש את הבש"ם
האישי שלו שמייחד אותו.
תגובות
הוסף רשומת תגובה