Hakhel principles in the Zohar Assembly

כללי 'הקהל' במעמדות כינוס חבורת הזוהר

דמותה של חבורת רשב"י עולה מסיפורי הזוהר, המתארים מעמדות כינוס של כל החבורה עם מנהיגם. משמעות המילה הַקְהֵל: כינוס, עצרת, אספה: כל העם נאסף בהַקהֵל. כל מעמד כינוס הוא מפגש 'הקהל' ורצף המפגשים הופכים את החבורה ל'הקהל'- קהילה מקצועית לומדת. הקהילה היא בעלת חוקים וכללים הנמצאים בהלימה למודל נשלי"ם:

●         נושא או עולם תוכן משותף

●         שילוב בין תיאוריות ופרקטיקה

●         ליווי ע"י גורמים אקדמים

●         יצירת מרחב בטוח ותחושת שייכות

●         מודעות לתהליך הלמידה והמשגתו

לכל מפגש יש נושא או תוכן משותף, לאורך כל המפגשים וביניהם ישנו שילוב של התיאוריות בפרקטיקות מיסטיות, יצירת מרחב שייכות בטוח הקריטי לעבודה הרוחנית, ליווי 'אקדמי' מבוסס מקורות, ומודעות לתהליך הלמידה והמשגתו בהפסקות בין הדרשות. החשובים במפגשי 'הקהל' של החבורה הם הכינוס הגדול 'האדרא רבא' והכינוס הקטן 'האדרא זוטא'.
בניתוח רצף הדרשות בחבורת בזוהר נמצא שיש בהן מגמה של העצמה ותעוזה, המתגברות מדרשה לדרשה. התנאים המאפשרים העצמה זו הם מודעות לתהליך הלמידה והמשגתו ככוח הכוונה המשותפת, והמעמד הקבוצתי המוגן ליצירת מרחב שייכות מוגן ובטוח.

עקרונות נשלי"ם מסייעים לפרטים בחבורה להשלים זה את זה לכדי 'הקהל', להגדיר ולהבחין בין 'הקהל' לבין כל מסגרת קבוצתית לומדת אחרת. האופן בו הפרטים משלימים זה את זה ב'הקהל' מתואר בצורה מופלאה בפסוק:

כַּ֭מַּיִם הַפָּנִ֣ים לַפָּנִ֑ים

 כֵּ֤ן לֵֽב־הָ֝אָדָ֗ם לָאָדָֽם׃ משלי כז יט

הגאון מווילנה בפירושו מסביר: "כמו המים שמראים פני האדם כפי שמראה עצמו למים, אם יעקם פניו גם המים יראו כן, כן לב האדם לאדם – אם ליבו טוב לאדם, אותו אדם גם כן טוב עימו, אף שאינו יודע ליבו".

פירוט נשלי"ם ל'הקהל':

·         נושא או עולם תוכן משותף

נושא או עולם התוכן משותפים נבחרו על-ידי כל חברי 'הקהל' והם רלוונטיים לכולם.

הלמידה על-פי מודל נשלי"ם היא תהליך נפשי: כמו הפנים שבמים, המשתנים כשאנחנו משנים את הבעתנו, כך לב האדם, הרגשות שבלב הזולת, משתנים כאשר אנחנו משנים את רגשותינו כלפיו. תהליך הלמידה המתרחש ב'הקהל' מתבצע דרך השתקפות פניו של האדם דרך הנושא או התוכן המשותפים, הוא רואה במקביל את בבואותיהם של כל השותפים לתהליך הלמידה ב'הקהל'. ההשתקפות היא מצב רוחני: כמו הפנים שבמים, המשקפים לנו את הפגמים בפנים שלנו, כך לב האדם, הפגמים שבאופיו של הזולת, משקפים את הפגמים שלנו.

·         שילוב בין תיאוריות ופרקטיקה

לאורך כל המפגשים משולבים זה בזה תיאוריות ומודלים, בפרקטיקות המיושמות, נבדקות ומתורגלות בין המפגשים. תהליך הלמידה האמיתי מתרחש בין המפגשים עת הלומד מתרגל ומיישם את הכלי שרכש במהלך מפגש 'הקהל'. הוא חוזר למפגש הבא עם רפלקציה ותובנות על הכלי ואופן השימוש בו, הוא משתף את חבריו ל'הקהל', ובכך הוא מדייק ומשפר את ביצועי הקהילה כולה, על-סמך ניסיונו האישי.

·         ליווי ע"י גורמים אקדמים

שימוש בביבליוגרפיה, מקורות אקדמיים או בליווי מומחה תוכן מן האקדמיה, לאורך כל התהליך או במקומות הנדרשים.

ב'הקהל' מבוססת נשלי"ם, המים הם הנושא או התוכן המשותפים המהווים פלטפורמה לתהליך ההשתקפות, הפנים לפנים הוא השילוב בין התיאוריה לפרקטיקה, וככל שהליווי האקדמי איכותי יותר- המים נקיים וזכים יותר, והבבואה מדויקת, חדה וברורה יותר. הבבואה מתבהרת דרך השילוב בין התיאוריה לפרקטיקה ומגיעה לידי דיוק מרבי בהתבסס על מאמרים, ליווי וייעוץ אקדמי. תהליך האקדמיזציה מסייע ליצירת הבהירות והשקיפות של תהליך זיהוי הבבואה.

·         יצירת מרחב בטוח ותחושת שייכות

ב'הקהל' נוצרת אווירת שיתוף, אינטימיות, מרחב בטוח ללא חשש מ"דליפה" אל מחוץ לקהילה. חברי הקהילה סומכים ואחראים אחד על השני.

בפירוש רש"י על הפסוק: "לפי מה שאדם יודע שחברו אוהבו, כן הוא מראה לו פנים." רבים מפחדים להביע את אהבתם, עד שידעו כי גם הצד השני מרגיש תחושות דומות. בשביל לדעת שהשני אוהב, כנראה שצריך לגלות אהבה, המערכות הן מעגליות, וההשתקפויות הדדיות. דרך ההשתקפויות ההדדיות נוצר המרחב הבטוח לשיתוף אמיתי ואותנטי בקהילה, ונוצרת אחריות הדדיות תוך העצמת תחושת השייכות.

"מצודת דוד" לפסוק: כמו דרך המים מראה את הפנים בדומה להפנים המסתכלים בה, אם שוחקות שוחקות, כן לב האדם לאדם אם לבו טוב על חברו ייטיב גם לבו, ואם רעה תרע גם היא כשם שבמים נראים בדיוק תוויות פניו של המסתכל בהם, כך יחס הזולת אלינו הוא שיקוף מדויק של יחסינו אליו אם ברצוננו להיות אהובים, עלינו להיות אוהבים, אם ברצוננו להיתפס באור חיובי, עלינו מוטלת המשימה להתבונן ב"עין טובה". ב'הקהל' נוצר מרחב קבוצתי בטוח ותחושת שייכות. לב-האדם הוא מקום שכינתה של הנפש. ככל שנוצר ב'הקהל' מרחב בטוח יותר לשתף ולחשוף את המחשבות, הרגשות ואת מהלך הנפש, כן גדלה תחושת השייכות והאחריות המשותפת. נוצרת הדהוד בין הנפשות הפועלות. "כמים הפנים לפנים כן לב האדם אל האדם פי' כמו שכדמות וצורת הפנים שהאדם מראה במים כן נראה לו שם במים אותה צורה עצמה ככה ממש לב האדם הנאמן באהבתו לאיש אחר הרי האהבה זו מעוררת אהבה בלב חברו אליו ג"כ להיות אוהבים נאמנים זה לזה בפרט כשרואה אהבת חברו אליו." (תניא מו) אדמו"ר הזקן. 'הקהל' מבוססת על נאמנות חברי הקבוצה אחד לשני ועל אהבת האדם את רעהו.

·         מודעות לתהליך הלמידה והמשגתו

לאורך כל תהליך הלמידה ובמיוחד בסוף כל מפגש, מתבצע שיתוף כל הלומדים בחווית הלמידה שהתרחשה במהלך המפגש. יישום היכולת המטה-קוגניטיבית להמשיג את תהליך הלמידה שהתרחש במפגש.

מטה-קוגניציה היא חשיבה על התהליך הלמידה או חשיבה על חשיבה. מטה-קוגניציה מתייחסת לחשיבה מסדר גבוה, אשר כוללת מודעות ושליטה פעילה על תהליכים קוגניטיביים העוסקים בלמידה. היא מתייחסת לתהליכים המשמשים לתכנון, בקרה והערכה על תהליך הלמידה, ההבנה והביצוע של הלומד. מטה-קוגניציה כוללת מודעות ביקורתית לתהליך הלמידה והמשגתו של הלומד, על חשיבתו ותהליכי הלמידה שלו. קיימת מודעות לתהליכי חשיבה וסגנונות הלמידה של הלומד, וידע באסטרטגיות שיכולות לשמש עבור משימות למידה שונות. נוצרת שליטה וויסות-עצמי: מעקב אחרי תהליכי החשיבה של הלומד, ויסותם והערכתם. המודעות במהלך הלמידה היא הכרתו של אדם בעצם קיומו והווייתו, והתבוננותו במחשבותיו, בתחושותיו וברגשותיו בזמן התהליך. כאשר אנו מודעים מודעות מלאה לעצמנו, תהליך הלמידה הופך להיות משמעותי יותר: מייצר רלוונטיות, ערך ומעורבות מדויקים יותר בתהליך. להיות מודעים לתהליך הלמידה בקבוצה פירושו להחזיר לעצמנו תכונות או היבטים של עצמנו שאיבדנו בשל חוסר שימוש (כגון אינטואיציה), בשל הדחקה (כגון רגשות ומחשבות שלא בחרנו/רצינו להתמודד איתן) או בשל סיבות רבות אחרות. משום כך המודעות מאפשרת לנו להתנהג במקרים השונים בחכמה ומתוך בחירה, ולא מתוך הרגל אוטומטי. כמות הגורמים המשתנים המעורבים ומשפיעים על תהליך הלמידה ב'הקהל' היא רבה, ולכן נדרשת מודעות ברמה גבוהה גם לתהליכים המתרחשים בקבוצה, וגם אצל השותפים ללמידה.

תנא רבי אליהו (אליהו זוטא יד): "אין ישראל נגאלים לא מתוך הצער, ולא מתוך השעבוד, ולא מתוך הטלטול, ולא מתוך הטרוף, ולא מתוך הדוחק, ולא מתוך שאין להם מזונות, אלא מתוך עשרה בני אדם שהם יושבים זה אצל זה, ויהיה כל אחד מהם קורא ושונה עם חברו וקולם נשמע, שנאמר (עובדיה א, יז): ובהר ציון תהיה פליטה והיה קודש".

רבי חלפתא בן דוסא איש כפר חנניה אומר: "עשרה שיושבין ועוסקין בתורה, שכינה שרויה ביניהם, שנאמר (תהלים פ"ב) אֱלֹהִים, נִצָּב בַּעֲדַת-אֵל; " (אבות ג', ו). עשרה שיושבין ועוסקין בתורה" -עשרה קרויים 'עֵדה'. אלוקים ניצב בעדת אל-" אלוקים ניצב בתוככי עדת העשרה הנושאים את שמו. "כשיש עשרה ביחד, באה קדושה עליונה ונכנסת בגוף ההוא"/ ("זוהר לעם", פרשת נשא, סעיף 108(. האחדות מגיעה מתוך החיבור השלם המושתת על שמיעה והקשבה לנפש הזולת. המטרה להשתחרר מראוותנות ומאגוצנטריות, לפתח מודעות עצמית, להתרחק מהתנשאות והשתלטות, להוביל מתוך ענווה.

נמצא שנושא משותף מחבר בין הדרשות בספר הזוהר ומהווה את מסגרתן. הוא נקבע בתחילת כל כינוס על-ידי רשב"י או כל שותף אחר למפגש. קיימת מחויבות לנושא- אם נקבע נושא לדרשות, מחויב כל דרשן להתייחס לנושא זה.
בכדי להעצים את החיבור בין הפרקטיקות לתיאוריה נדרש בכל מפגש חידוש. הזוהר מעורר מאד את יכולת החידוש ואינו חרד ממנה. ביצירה כולה נמצא עניין לחדש דברים 'עתיקים-חדשים' מן התורה, דברים המתרחשים ומרעננים את התורה והאלוהות בעולמו של האדם. בדרשות צריך להיות חידוש והן אינן יכולות להיות רק חזרה על דברים שכבר נאמרו בדרשות חז"ל או אף בזוהר עצמו. הדרשה הזוהרית נוטלת מלא חופניים מכל מאגר החוכמה הכתובה והמסורת ושוזרת את האמירות השונות באמצעי עיצוב ייחודיים, לכדי יצירה חדשה. הדרשה היא פרי של וירטואוזיות ושל אימפרוביזציה בחומרים הנתונים, ולשתי התכונות האלה יש חשיבות רבה ביצירת הדרשה בחבורה.
ישנה הקפדה על אחריות והקשבה לקצב הפנימי של ההוויה בדרשות- הדרשן חייב להיות קשוב לדרשות הנאמרות על-ידי חבריו. הוא נדרש לנוכחות מלאה של הוויתו באירוע הקבוצתי, כדי להמשיך את הכוח הרגשי-מיסטי שנצבר בדרשות הקודמות לו ואף להעצימו בהגיע תורו.
חשיבות ליצירתיות בתוך תבנית- כללי המשחק הם תובעניים ביותר, תנאי היצירה הם בתוך תבנית מוגדרת היטב. לדוגמה בכינוס 'האדרא רבא' עומדים החברים בתנאים מחמירים של דרשה מיסטית בחבורה: כל משתתף צריך לקום בתורו ולדרוש על איבר אחד בפניו של האל ולשזור דרשה זו בדרשה על מידה אחת ממידות האל, המופיעות בפסוק 'מי אל כמוך' (מיכה ז יח). בעזרת כלים אלו בלבד הוא חייב לחדש ולתקן את האיבר שיועד לו, כדי להשלים ביחד את כללות הפנים.
עיקרה של אמנות הדרש בזוהר הוא ההתייחסות לנושא בתוך הכללים שהותוו, וחריזתם אלו באלו של דברי תורה, נביאים וכתובים לדברי חז"ל, דברי קבלה וסוד לכלל דרשה חדשה ומחדשת. 
מודעות לתהליך הלמידה והמשגתו- לעיתים, בין דרשה לדרשה יש הפסקה ויציאה אל תוך המסגרת הסיפורית. תפקידה של הפסקה כזאת הוא בדרך כלל להחזיר את הקורא לפרספקטיבה הרחבה של הסיפור ולאפשר לו לחוש היכן מצוי הסיפור מבחינת התקדמות העלילה. לעיתים רבות העצירה בשטף הדרשות נותנת סיפק בידי המשתתפים בסיפור להביע את דעותיהם, ובעיקר את רגשותיהם, על הדרשה שזה עתה נתחדשה בעולם, ואף לרמוז על כיוונה של הדרשה הבאה.

הטקס הקשור לספר הזוהר לקוח מתוך הספר: "ונהר יוצא מעדן" מאת: מלילה הלנר-אשד/ הוצאת עם עובד/ תשס"ה/ 2005 (עמ' 230-232).  

 

ב'הקהל' נוצרת הקשבה המקשרת בין בני האדם, ומאפשרת יצירת הרמוניה על-ידי צמצום המרחק בין הפרטים השונים, תוך יצירת מרחב שייכות בטוח אחד. תנאי זה הכרחי ליצירת 'הקהל'. ההקשבה היא כלי להבנת הזולת, ומתן ביטוי לקולות של האחר. מודעות היא ההקשבה לתהליך הפנימי המתרחשת במקביל להקשבה החיצונית, ומובילה להוויה.

המודעות ב'הקהל' היא ההכרה המלאה בחווית הלמידה שאנו עוברים. כלומר זיהוי של מה שאנו מרגישים, חושבים או עושים ברגע מסוים בתהליך הלמידה הקבוצתי, ובמתרחש סביבנו בקבוצה בעודו מתרחש. כאשר אנו מודעים מודעות מלאה לעצמנו, תהליך הלמידה הופך להיות משמעותי יותר, רלוונטי, ובעל ערך. נוצרת מודעות לתהליך הלמידה הפנימי כתוצאה מהדהוד תהליך הלמידה החיצוני. הלומד מדייק, ממשיג ומשיים את תהליך הלמידה הפנימי שחווה בעקבות "לב-האדם לאדם". ההמשגה מסתייעת בידיו משום שגם רעהו לקהילה משתף בתהליך הלמידה אותו חווה. העוצמה של תהליך הלמידה מועצמת דרך ההמשגה האישית תוך שיתוף בפורום 'הקהל'.

סיכום

'הקהל' נוצרת בכדי לשרת את הלומד. 'הקהל' מוגדרת על-פי מודל נשלי"ם, כבעלת נושא או עולם תוכן המשותף לכולם, ליווי ע"י גורמים אקדמים, המומחים לשלב את התיאוריות עם הידע הפרקטי והניסיון הרב שמגיע מעשייתם בשדה. הפרט השותף ב'הקהל' חווה תחושת שייכות, מרחב בטוח להצגת רעיונותיו המקצועיים ותמיכת עמיתים. במהלך הפעילות ב'הקהל', הלומד מודע לתהליך הלמידה אותו הוא חווה. מודעות זו הכרחית לטיוב תהליך הלמידה והמשגתו ללמידה משמעותית.