Gratitude as a basic spiritual need

ניתן לגלות ממד יסודי לגיבוש הזהות הרוחנית של אדם, דרך דברי הרב שג"ר, בשיעורו על ליקוטי מוהר"ן, בו לימד את משמעות המילה תודה ביחס לאלוקים:
"אני חש תודה לאלוקים על קיומי, אך מה בעצם הדבר העיקרי העולה ממשפט תודה מעין זה? הרי אלוקים אינו זקוק לתודה שלי." 
תהליך ההודיה הוא של האדם עצמו כמענה לצורך רוחני שלו, ואינו קשור לבקשתו או דרישותיו של הבורא. המקור לממד הוא פנימי ומהווה צורך רוחני בסיסי בחיי כל אדם. 
הרב שג"ר ממשיך: "כדברי אליהוא לאיוב: "אם צדקת מה תתן לו, או מה מידך יקח"? ( איוב ל"ה) מה אם כן, רוצה אלוקים מבני אדם?" התשובה היא שהוא רוצה שאנחנו נחשוב ונחוש תודה. ההודיה לא נועדה לתת משהו לאלוקים. ההודיה נועדה לנו בני האדם, מפני שהיא יוצרת סוג של איכות נפשית אחרת ומשפיעה על תפישת קיומנו בעולם. היא הופכת להיות משמעות חיינו. לנו כבני אדם, היודעים להכיר במעשה בוראם, ההודיה היא המטרה, היא מהות החיים.
איכות נפשית שכזו מתארת חוויה רוחנית או את התפתחותו הרוחנית של אדם. צורך רוחני זה הוא בדרגה הגבוהה ביותר שאינה קשורה לתפיסת האדם את עצמו אלא תפישת האדם את מיקומו ביקום ויחסיו עם הבורא. 
"הכרת תודה מאפשרת לחיות את החיים ברגישות אחרת. מעמדה של שלום והשלמה עם כל המתרחש בהם. הבנה זו היא האופן שבו אלוקים נוכח בעולמנו, ברגשותינו, במידות שלנו, האור האלוקי האיכות האלוקית, ממלאים את העולם ותוך כדי כך משנים אותו". ההודיה הופכת את האדם ליישות רוחנית שנוכחת בעולם בצורה רגשית, התנהגותית ומאירה את סביבתה וכך משנה אותה. בכדי ליישם את התהליך מומלץ ליצור תפילת הודיה אישית החוזרת על עצמה מידי יום ומשתנה בהתאם למצבו ולצורך הרוחני של האדם. תפילת הודיה אישית זו יכולה להתבסס על התבניות הקיימות אך חייבת לקבל התאמה אישית לכל אדם בכל עת ובכל מקום. היא מבטאת את שליחותו בעולמנו.

“At times, our own light goes out and is rekindled by a spark from another person. Each of us has cause to think with deep gratitude of those who have lighted the flame within us.” – Albert Schweitzer