Pedagogy, Andragogy, Heutagogy & Soulagogy
אנדרגוגיה Andragogy היא למידת מבוגרים השונה בעקרונותיה מלמידת הילד.
יוטאגוגיה Heutagogy היא למידה שמוכוונת על ידי הלומד.
סולאגוגיה Soulagogy היא אסכולה חינוכית ל"הובלת נפש הלומד".
אנדרגוגיה היא "האמנות והמדע של העזרה למבוגרים ללמוד", זאת בשונה מפדגוגיה העוסקת לרוב בחינוך ילדים. את המושג אנדרגוגיה טבע אלכסנדר קאפ בשנת 1833, אך הוא הופץ ופורסם על-ידי מלקולם נואלס.
4 הנחות יסוד בבסיס תיאוריית האנדרגוגיה:
הכוונה עצמית (Self-concept) - המבוגר הוא גורם מעורב ויוצר בתהליך הלמידה, וכן בהערכתה
נסיון חיים (Foundation) - הלמידה נעשית על רקע ידע קיים ומצטבר של המבוגר
מוּכנות ללמידה (Readiness) - המוכנות משתנה בשלבי חיים שונים ובהתאם לצורך באותו שלב
יישום מיידי (Orientation) - הלמידה נתפסת כנחוצה אם ניתן ליישמה ולהעזר בה בעתיד הקרוב - אוריינטציה של פתרון בעיות ולא למידת תכנים כללית.
ניתן למצוא התייחסות לשתי הנחות נוספות:
צורך (Need to Know) - הדרכה המותאמת לצרכי הלומד.
המוטיבציה של הלומד (Motivation) - התבססות על מוטיבציות פנימיות יותר מאשר צרכים חיצוניים.
יוטאגוגיה היא למידה שמוכוונת על ידי הלומד שהוגדרה על-ידי הייס וקניון (Hase & Kenyon, 2013, p. 7). יוטאגוגיה “מתרחשת כשהמוקד הוא במה הלומד רוצה ללמוד ואיך הוא רוצה לעשות כן ולא במה שמלמדים אותו”. הרעיון המרכזי של השיטה, שלפיו הילד בוחר את תהליך הלמידה שלו בליווי אדם מבוגר, נולד בתפיסה החינוכית של ז’אן-ז’אק רוסו (2009/1762) ופותח במאה העשרים לכדי מתודה חינוכית מפורטת בכתביו של הפסיכולוג קרל רוג’רס (1973).
כדי להבין את הגישה היוטאגוגית יש לעמת אותה עם שלושה מושגים קרובים: פדגוגיה, אנדרגוגיה ואוטודידקטיקה.
בפדגוגיה המורה אחראי לתהליך הלמידה. עליו לנווט את הצעירים, את הלא יודעים, בדרכם וללמדם.
באנדרגוגיה המורה אחראי ללמידה, אך הוא מלמד מבוגרים מתוך התחשבות בגילם ובניסיונם. שני מושגים אלו מייצגים תהליכים שהמורה נמצא בהם במרכז, והבחירה מה ואיך ללמד נתונה בידיו.
אוטודידקטיקה הוא מושג המייצג תהליכי למידה שבהם הלומד בוחר מה ללמוד וכיצד ללמוד זאת. בדרך כלל אין המטרות פורמליות, ואין הוא מלווה במנחה- זוהי בדרך כלל למידה אי-פורמלית.
ביוטאגוגיה הלומד אחראי לקדם את הלמידה של עצמו ולהעריך אותה אך אדם אחר מלווה אותו ומסייע לו בתהליך הלמידה. המנחה שואל שאלות, עשוי להציע מקורות ללמידה, דן עם הלומד במגוון היבטים של התוכן ושל התהליך, מכוון את תהליכי ההערכה העצמית ומבטיח שהלמידה תתאים ליכולות של הלומד ולבשלותו.
היוטאגוגיה מבקשת להתייחס לכמה עקרונות למידה חשובים, ובהם העמקת האוטונומיה של הלומד, מתן ביטוי לקול של הלומד ולבחירותיו, הישענות על התשוקה של הלומד להרחיב דעת, העמקת הנאתו מהלמידה, ביסוס תחושת המסוגלות שלו, מתן הזדמנות ללומד להיטמע בחוויה של קשב ופיתוח כישורים לתכנון וללמידה עצמית מתמשכת (קוזמינסקי, 2014). לדברי רוסו (2009/1972) ורוג’רס (1973), היוטאגוגיה מתאימה לכל גיל, ובייחוד לגיל הרך, שכן לטענתם ילד יודע למה הוא זקוק, והצורך להתאים את רצונותיו לציפיות המבוגרים פוגע ביכולתו לבטוח בעצמו וביכולותיו. נראה שהעובדה שתינוקות בני פחות משנתיים לומדים בקלות ובמהירות לשוטט במחשבי לוח (טבלטים) ובטלפונים חכמים מחזקת טענה זו ומדגימה את יכולת הלמידה העצמית שלהם.
סולאגוגיה Soulagogy היא אסכולה חינוכית ל"הובלת נפש הלומד", המניחה כי בתהליך הלמידה המחשבה נפתחת מתוך הנשמה ומחברת את האדם לעולמו בדרך עשירה, מעודנת ומורכבת. "אין הנפש משיגה חירות אמיתית מתוך צבירת חומרים לשם ידע ומתוך רכישת רעיונותיהם של אנשים אחרים, אלא מתוך גיבוש אמות מידה לשיפוט משלה ומתוך יצירת מחשבות"/ רַבִּינְדְרָנָת טָאגוֹר.
סולאגוגיה Soulagogy נוצרה מחיבור שתי מילים:
נפש soul או פסיכה ,Greek: "psyühē", of "psychein", "to breathe" "לנשום" בעברית- מכלול היכולות המנטאליות הקיימות בייצור החי: הסיבה reason why, האופי, הרגשות, המודעות, הזיכרון, התפישה, המחשבה, וכו'.
להוביל Agogy Greek: ἄγω מילה שמקורה ביוונית. חיבור שתי המילים יצר את המונח Soulagogy סולאגוגיה: להוביל את הנפש או הובלת הנפש. לפי אסכולה חינוכית זו יש לראות כל לומד כאדם בעל נשמה, ולא כמכשיר מועיל או כלי להגשמת תכניות. הגישה הסולאגוגית שמה במרכז את ההתפתחות הרוחנית של הלומד: הגדרת הזהות העצמית, חיפוש וגיבוש משמעות, ומימוש השליחות שהיא ייעודו של האדם. הסולאגוגיה מתעסקת בסוגיות של אמונה, ערכים וחופש בחירה.
הערכת הלמידה הסולאגוגית תלוייה בפיתוח החוסן של הלומד מול דילמות בתמורות המציאות היומיומית. הערכת הזהות והתכלית האישית של הלומד כעוגן להתמודדות עם המציאות המשתנה (עיקרון התמורתיות).
תגובות
הוסף רשומת תגובה