The "Other Relevant" in "Hakhel" Israeli Space
"האחר הרלוונטי" ב"מרחב הַקְהֵ֣ל" הישראלי
במציאות הקיימת היום בחברה הישראלית "פתרון הבעיה אינו בנטישת
השכליות, אלא בהרחבת טבעה כדי שיהא ביכולתה להצמיח את הפתרון מתוך עצמה." ("זן
ואמנות אחזקת האופנוע", רוברט מ' פירסינג) הרחבת "טבעה של השכליות"
מצריכה את האדם ב"הַקְהֵ֣ל"(קהילה לומדת) הישראלית להכיר את האחרים ואת הבש"מים שלהם. לכל עדה וקהילה
יש את הבש"ם המיוחד שלה. על החברה הישראלית על-פי הגישה הסולאגוגית Soulagogy
לזהות את המיוחד לכל עדה וקהילה ולהשתמש בו ובכך להפוך את "הַקְהֵ֣ל"
הישראלית למנוע צמיחה חברתית. הגישה הסולאגוגית Soulagogy
מעודדת קבלת החלטות ומייצרת תרבות מתפתחת רב-גונית.
לכל קבוצה, עדה, קהילה וחברה ב"מרחב הַקְהֵ֣ל" הישראלי יש את "הַקְהֵ֣ל" הייחודית לה, באמצעותה אמורים חבריה לדעת
כיצד לנהוג בעצמם ומה לצפות מסביבתם, בעזרתה הם מבינים מהי צורת ההתנהגות הראויה
והבלתי-ראויה, את ההיסטוריה ואת עתידם. מערכת הערכים והמוסכמות היא תלוית זמן
והקשר, ועל כן אמורה להשתנות כאשר חלים שינויים בסביבה. מערכת זו מעצבת את משמעותה
ואופן ביטויה של האידיאולוגיה בחיי היום-יום.
רַבִּינְדְרָנָת טָאגוֹר מתאר יפה את הדרך שבה האדם חושב על-פי הגישה
הסולאגוגית Soulagogy: "הנפש של הלומד מקבלת את רשמיה מתוך
חירות מלאה הניתנת לה לחקור ולהתנסות ובה בעת לחשוב בעצמה - המחשבה נפתחת מתוך
הנפש והנפש משיגה חירות אמיתית, תוך גיבוש עצמה ומידות השיפוט שלה דרך יצירת
מחשבות משלה." "הַקְהֵ֣ל" נועדה לקדם תהליכי חשיבה בקבוצה ולסייע לאדם
לפרש ולעצב מחדש את המציאות המשתנה באופן אישי, דרך תהליך הלמידה בקבוצה. תהליך
למידה ב"הַקְהֵ֣ל" מסייע לאדם להרחיב את טבעה של המחשבה הקיימת ולמצוא
פתרונות למשברים. יצירת צורות מחשבה חדשות, להתמודדות עם מצבים חדשים (למידה
מותאמת), מתרחשת בעת שהמחשבות מבוטאות מילולית ופוגשות מחשבות אחרות של הלומדים
האחרים ב"מרחב הַקְהֵ֣ל" הישראלי. אז תתרחבנה צורות המחשבה הקיימות של האדם,
ותאפשרנה לו להצמיח את הפתרון מעצמו.
הצורך בהרחבת צורת המחשבה מגיע כאשר יש חוסר התאמה בין המחשבה הישנה
למציאות הישראלית החדשה. מה שמביא להרחבת המחשבה הם תחושת המבוכה וחוסר הנוחות
במצב החדש, וההכרה בצורך המתעורר לעבור משלב הנוכחות לשלב החיפוש (לדוגמה: מחאת הקהילה
האתיופית שהובילה ליצירה מקורית- "אני עוד שחור במצור
בשטח אפור", ששרים הצמד "ברינקס", שני צעירים מנתיבות, אבי נגאש
ואלכס אילונגה. האחד נולד באתיופיה, השני בקונגו, שניהם עלו לישראל בינקותם. השיר החדש
שלהם "איפה יש מקום" מבטא את הבש"ם המיוחד שלהם). בתהליך הלמידה
ב"הַקְהֵ֣ל" מומלץ לאפשר שהייה באזור חוסר הנוחות ולא למהר, על מנת
להשיג תהליך עמוק וממצה.
בשלב היצירה בתהליך הלמידה, האדם יפגוש במחשבות חדשות
של אחרים שתעזורנה לו להרחיב את ידיעותיו ולשנות את דפוסי התנהגותו בהתאמה למציאות
החדשה.
יתרונה של "הַקְהֵ֣ל" הישראלית מתעצם כאשר המשתתפים בה
שונים זה מזה ומבליטים את המיוחד שלהם. המחשבה הקיימת לא תשתנה במפגש עם
הזהה. היא מתרחבת במפגש עם השונה. חשוב שלהרכב המשתתפים יהיה בסיס משותף דומה, ועם
זאת שלכל פרט יהיה את הבֹש"ם המיוחד שלו, שהוא מפזר ב"מרחב
הַקְהֵ֣ל" בתזמון הרלוונטי. אדם אשר לא ברור לו ייחודו לא יתרום לקהילה,
יהפוך להיות לא רלוונטי ויאבד את משמעותו. הסקרנות האנושית מתעוררת כאשר קיים מתח המתרחש
בעת "התזת" הבֹש"ם של המשתתפים אחד על השני במהלך מפגש למידה ב"הַקְהֵ֣ל".
החשיפה לפרשנות השונה של האחר מייצרת הדהוד בקבוצה. הדהוד זה משמש
לבניית קשרים ויחסים בין המשתתפים, ומהווה מצע לתהליך למידה אישי ב"מרחב
הַקְהֵ֣ל". לא כל מפגש עם "אחר" הוא מפגש למידה. על מנת שיתפתח
דיאלוג, אדם צריך שה"אני" יהיה בעל מודעות לזהותו העצמית, ושתהיה בו גם
נכונות ללמוד עם ה"אני" האחר. חשוב שהאדם ב"הַקְהֵ֣ל" יהיה
פתוח לקבל פרשנויות שונות משלו, ולא יתייחס אליהן כלא רלוונטיות, אם בשל שונותן,
אם משום שהן מייצגות אידיאולוגיות מנוגדות, או על רקע שונות תרבותית, השכלתית, או
מעמדית. על הלומד לבחון כל פרשנות חדשה באופן נייטרלי עד תום. כל "אחר" הוא
רלוונטי ב"מרחב הַקְהֵ֣ל".
הצלחת "הַקְהֵ֣ל" הישראלית מבוססת
יכולת הסתגלות חדשנית סביב התהוות ויצירת ה-Dobeing של
אזרחיה. תהליך ההערכה והתגמול צריך להיות מותאם לקצב השינוי המואץ במציאות, אשר
גובר עם הצורך בשינויים הסתגלותיים. ניתן להעריך את תוצרי הלמידה
ב"הַקְהֵ֣ל" כאשר האדם עובר לשלב ההגשמה העצמית, הבא לידי ביטוי בערך המוסף
הייחודי של הלומד לקהילה. כלומר האדם רוכש מיומנויות של תקשורת בין ותוך-אישית דרך
יצירת תרבות דיבור ושיח, פיתוח אינטליגנציה רגשית ושליטה עצמית דרך דחיית סיפוקים,
חשיבה אוטונומית וביקורתית, ומחויבות ערכית עליונה לכבוד האדם וחירותו.
"היוונים הקדמונים, שהיו ממציאיו של השכל הקלאסי, השכילו שלא
להשתמש רק בו לצורך חיזוי העתיד. הם הקשיבו גם לרוח וחזו את העתיד מתוך כך. דבר זה
נשמע היום כדבר-טירוף. אנשים רבים נוחים יותר להקשיב בימינו: במיוחד הנוער. הם
באמת מקשיבים... ולא רק ל מ י ל י ם ש ב ד
ב ר י ך, אלא גם למה שאתה מ נ ס ה ל ה ב י
ע בהן. וזה הבדל גדול." ("זן
ואמנות אחזקת האופנוע", רוברט מ' פירסינג, הוצאת כנרת זמורה-ביתן.)
מבוסס על הספר "הַקְהֵ֣ל"/ ניר גולן/ הוצאת אוריון/ 2019
תגובות
הוסף רשומת תגובה